שירה אלקיס נערה עסוקה מאוד, מכיוון שהיא גרה בתנאי פנימייה בווינגייט, שם היא מתאמנת ומשחקת כדורסל, קשה מאוד לתאם איתה ראיון. בסוף הצלחתי

למי שלא מכיר: שירה היא בתם של תמר שמיר ואבי אלקיס, אחות של רוני ונכדתם של רביבה ז"ל ואברמל'ה שמיר.

"האימון הראשון שלי בכדורסל היה בגן", היא משחזרת. "הגעתי לאימון וניסיתי לזרוק לסל. לא הצלחתי להגיע לסל ולכן שלחו אותי הביתה ואמרו לי לחזור בשנה הבאה, כאשר אהיה גבוהה. בשנה שלאחר מכן, לא הייתי הרבה יותר גבוהה, אבל מכיוון שהבטיחו לי, לא יכלו לסרב. חזרתי למגרש ומאז לא עזבתי אותו. בכיתה א' הצטרפתי לקבוצת בנות שהקימה ואימנה ניצן פרינץ, ששיחקו בה בנות בכתה ד'-ה' והייתי הכי צעירה. אח"כ שיחקתי באגודת הפועל עמק חפר באולם של הקיבוץ. עד כיתה ו' והתאמנתי רק עם בנים",  כי עד כיתה ו' יכולים בנים ובנות לשחק יחד. "זה הרגיש לי טבעי לחלוטין לשחק עם בנים ולא הכרתי משהו אחר. מבחינה פיזית, כל מה שבן יכול היה לעשות אז גם אני". בדיעבד התברר שהמשחק בקבוצת בנים היה גורם מאד משמעותי ביכולת המשחק שלה.

כשעלתה לכיתה ז' היה עליה למצוא מסגרת אחרת כי חוקי איגוד הכדורסל לא אפשרו קבוצות מעורבות. "המעבר למשחק רק עם בנות היה חד וכשעברתי לקבוצת בנות של עמק חפר, רמת הכדורסל הייתה נמוכה יותר וזה צורת משחק אחרת שצריך להתרגל אליה. השנה הראשונה הייתה טבילת אש ואח"כ הבנתי את התפקוד החדש שלי".

במשך שלוש שנים היא למדה בעין החורש והתאמנה באגודה המקומית, עד שאותרה ע"י אנשי מקצוע של וינגייט ועברה לשחק שם. בכיתה י' המשיכה ללמוד בתיכון "מעיין" והייתה נוסעת לאימונים שם. "אמא לא הסכימה שאעזוב את הבית ואגור בפנימייה, אך בכיתה י"א כבר לא הייתה לה ברירה ועברתי לפנימיית ווינגייט וללמוד בתיכון "חוף השרון" בשפיים".

"הייתי צריכה להתרגל לגור במקום שאני לא מכירה עם שותפה בחדר, רחוק מהמשפחה אותה פגשתי רק בסופי שבוע. הלו"ז שלי עמוס מאוד: שלוש פעמים בשבוע קמות מוקדם לאימון חדר כושר, פעמיים בשבוע מגיעות ישירות לביה"ס ומתאמנות אחרי הלימודים. תכנית הלימודים בביה"ס מותאמת לצרכי הכדורסל, אנחנו גם עושות בגרויות. מסיימות ללמוד בצהריים, חוזרות לווינגייט, אוכלות ארוחת צהריים ואח"כ יש אימון או משחק".

השנה שיחקה שירה בשתי ליגות שונות. ליגת נערות א', במסגרתה ההתמודדות היא מול קבוצות במחוז צפון, וליגת נשים לאומית שם התמודדה קבוצתה מול קבוצות מכל הארץ. "במחוז צפון שיחקנו טוב אבל בליגה הלאומית לא הצלחנו להגיע להישגים מכיוון שלא היינו מספיק טובות. הייתה עונה קשה והיו לנו המון הפסדים. בתחילת השנה הגיע אלינו מאמן חדש, קורי קאר (מי שזוכר אותו מליגת העל בישראל) שדיבר רק אנגלית והיינו צריכות להתרגל לזה. זה היה מורכב וקשה".

שירה שומרת על כבודו, אבל יש לה השגות לגבי מידת התאמתו לאימון נערות צעירות. "בעונה הבאה יאמנו אותנו נטע קרומר, המאמנת הראשית של ווינגייט, יחד עם אסף יגל ומאמן הכושר עידן חרט. התחושה טובה מאוד, כי מדובר בשני מאמנים טובים מאוד והולכת להיות שנה משמעותית מכיוון שזו שנה אחרונה. יש התרגשות גדולה ותחושה שהקבוצה עומדת להצליח הרבה יותר מהעונה הקודמת".

שירה משחקת בעמדה 1 או בעמדה 2, כאשר מדובר בשני תפקידים מרכזיים מאוד. עמדה 1 דורשת יכולת ריכוז וניהול המשחק, ארגון התרגילים, שימוש נכון בשחקניות הפנים והוצאת הכדור בהתאם למתרחש. עמדה 2 דורשת זריקה לסל בפוזיציות נוחות.

"אני מעדיפה להיות בעמדה 2. כששיחקתי בעמק חפר הייתי בעמדה 1, אבל התרגלתי להיות העוזרת של הרכזת. הבנתי שיש בנות שמרכזות יותר טוב ממני ואני יכולה לסייע להן מעמדה אחרת. אני לא מנהלת את המשחק אבל אני פותחת את האפשרויות לרכזת".

שירה מרגישה שהיא מצליחה מאוד בענף שלה וממש לפני כמה ימים היא שבה מהונגריה מטורניר חדשני של שלוש על שלוש (במשחק כדורסל קלאסי משחקות חמש על חמש).

"היינו בבית קשה מאוד מול צרפת והונגריה והפסדנו במשחקים מולן. יום לאחר מכן שיחקנו מול דנמרק ופולין, ניצחנו בתוצאות צמודות מאוד ועלינו לאליפות אירופה".

אליפות אירופה תתקיים בליסבון בספטמבר וישתתפו בו כל הקבוצות שעלו מהשלב הקודם. "דרך הכדורסל גם יוצא לטוס לחו"ל וכבר הייתי בצרפת, בלגיה, והונגריה".

אני שואל את שירה על החלום והאם יש תכניות לעתיד? "החלום שלי הוא לצאת לקולג' בארה"ב, לעשות תואר ולשחק בליגת המכללות שם. אני מכוונת גם לליגת העל בישראל, אבל זה לא הדבר המרכזי מבחינתי. היו בעבר ישראליות שיצאו מווינגייט והצליחו להתקבל לקולג' ושיחקו שם. אני מאמינה בעצמי וביכולתי, זו מטרה ריאלית ואני מכוונת לזה. המשפחה שלי 'שועבדה' להצלחתי כשאמא ואבא מסיעים אותי לכל מקום שצריך. כאשר גרתי בבית ושיחקתי בווינגייט, הם היו על הקו ולקחו אותי לאימונים של הקבוצה באמצע השבוע ולאימונים אישיים בשבתות, למשחקים ולכל מקום אחר, תמיד בשמחה ותמיכה. זה לא זול, הם השקיעו בי וכעת אני חושבת שזה כבר לא רק חלום שלי, אלא של כל המשפחה. זו תחושה נהדרת ואני חושבת שזכיתי שיש לי משפחה כה תומכת".

שירה לומדת את המשחק כל הזמן, עוקבת אחרי שחקניות ושחקנים ידועים ושואפת הכי גבוה שרק תוכל. היא מחזקת הן את הגוף והן את המנטליות כאשר קובי בראיינט המנוח הוא מודל עבורה. היא עוקבת גם אחרי שחקניות כמו בריטני גריינר, סו ברד ודיאנה דה רוסי ולומדת מהן המון.

"אני עוקבת אחרי שחקניות ולא אוהדת קבוצה", היא אומרת ומדגישה שהיא לא אוהדת מכבי ת"א. היא מעודדת את כל מי שרוצה לשחק לעשות כן ומבחינתה מדובר על ספורט שתרם ותורם לה רבות, גם על המגרש, אבל גם לחיים, והיא ממליצה לבנות לשחק. היא מספרת שלאחרונה פתחו חמש שלוחות של כדורסל בנות בעמק חפר "והולכת להיות כאן אימפריה", היא בטוחה.

פגשתי בחורה מקסימה, חכמה וצנועה, שאוהבת כדורסל והיה נהדר לשוחח איתה על זה.

נאחל לשירה המון הצלחה ונחזיק לה אצבעות באליפות אירופה הקרובה.

נתראה בטור הבא.