פעם, שהיינו רצים בבוקר בפרדס, יואב ואני, היו לנו מלא רעיונות יפים. אף אחד מהם כמובן לא יצא לפועל. אחד היותר מופרכים ביניהם היה לערוך פעם בשבוע מפגש ספרות וקולנוע על בירה. הרעיון היה שבכל שבוע מישהו אחר ידבר כמה דקות על ספר, סרט או ז'אנר שמדבר אליו ואחרי זה החבר'ה יקשקשו קצת בהקשר הזה.
הקיצר, חשבתי לנסות ולהתחיל סוג של טור בהמשכים בעלון, כאשר בכל פעם מישהו אחר יכתוב משהו. מקסימום, נזרוק גם את זה לפח האשפה של ההיסטוריה. חוץ מזה, הגיע הזמן להוציא לגמלאות ולהחליף את "תפוז הזהב", לא ? עוד מעט יצטרכו להתחיל סיבוב שני של התפוז.
לעבודה: השבוע יצא לי לראות את שלוש העונות של הסדרה After life של ריקי ג'רוויס. יש לג'רוויס מספר סדרות שיצר ושיחק בהן, אך במיוחד "ניצבים" ו-"המשרד" מייצגות את אותו הקו של After life.
קודם כל אזהרה- מי שראה את "המשרד" האמריקאית או זו הישראלית ומצפה לבידור קליל- עדיף לו לא לצפות. אלו סדרות מלנכוליות, על גבול הטרגיות, מאלו שמשאירות אותך חושב בסוף הפרק על החיים ומשמעותם.
בכל הסדרות הללו מופיעים גם גיבורים אמיתיים, בייחוד שחקני קולנוע ותיאטרון מפורסמים, אולם הן דמויות משנה ומטרת הופעתם היא דווקא לשרטט את ההבדל בינם לבין החיים האמיתיים, לבין האנטי-גיבורים המככבים בסדרות האלו. ג'רוויס לוקח סיטואציות מחיי היומיום של כל אחד מאיתנו ומביא אותן לידי הקצנה. ההצלחה של גיבורי הסדרות שלו אינה אופציה, יש רק כשלון ברמות שונות. הסיטואציות המתוארות בסדרות הן לכאורה קומיות עד הקצנה, מאלו שאתה נשאר עם מין חיוך טיפשי מרוח לך על הפרצוף כאשר בו-זמנית משתלט עצב גדול על לבך.
העלילה סובבת סביב מקומון חינמי המסקר בכל פרק "טיפוס" מקומי אחר. החלום המקשר של כל הדמויות הוא לזכות ברגע תהילה קצר בסיוע הכתבה בחינמון, כשהסיפורים עלובים עד הזויים בכוונה: אחד מנגן בשתי חליליות על ידי נשיפה מהאף, אחד משוכנע שהוא במאי דגול בעודו מביים הופעה במתנ"ס המקומי ועוד כהנה וכהנה.
יש איזה חוט מקשר בריטי שאפשר להצביע עליו. ניקח נגיד את אלינור ריגבי של הביטלס, רבים מהשירים של הסמית'ס, אפילו סאשה ברון כהן בחלק מהדמויות. בכולן הזרקור מאיר דמויות רגילות המנסות בסך הכל לשרוד ולהגשים חלומות קטנים. הכשלונות המפוארים שלהן, העליבות של חיי היומיום שלהן, המלנכוליה שהיא מנגינת חייהן, כל אלו הם המגנט שמושך כל כך לצפות שוב ושוב בסדרות האלו.
האמת היא שהקסם האמיתי מאחורי הדבר הזה הוא היכולת של כל אדם לזהות את עצמו עם דמויות כאלו. כאשר אנחנו הולכים לראות סרטים "הולוודים" קלאסיים, או קוראים ספרי מתח רגילים, אנחנו מבקשים בעצם הפוגה מהחיים. אנחנו מבינים שזו פיקציה. את הסדרות של ג'רוויס קשה לראות. לעיתים בלתי אפשרי. אם ראיתם את הסדרה ולא הצלחתם לדמיין את עצמכם באחת הסיטואציות, אז או שאתם לוקחים את עצמכם ברצינות רבה מדי או שאולי צריכים לראות פסיכולוג דחוף. יכול להיות שגם כל התשובות נכונות. אה כן וכמובן שאין שום דמיון בין המקום הנ"ל, הטיפוסים האלו והמקומון הזה לקיבוץ, אלינו ולעלון שלנו. מה פתאום, השתגעתם ?
One Response to מול הראי ? / שביט לין
כתיבת תגובה לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- 7 באוקטובר (37)
- אמנות ושירה מקומית (184)
- בטחון (26)
- בטיחות (37)
- ביקור בית (10)
- בנות ובני משק שחזרו (13)
- בנות ובני משק שעזבו (19)
- בריאות ורווחה (52)
- גינון (69)
- דבר המערכת (161)
- הנהלה (381)
- הפרטה (193)
- הקיבוץ של פעם (12)
- התנדבות (74)
- וידאו (22)
- ותיקים (193)
- חברות (80)
- חגים (14)
- חדר אוכל (7)
- חו"ל (1)
- חוגים (10)
- חיות (15)
- חיילים (30)
- חינוך (237)
- חירום (23)
- חניה (20)
- חקלאות (58)
- חשמל (27)
- טור דיעה (54)
- טיולים (49)
- יהדות (31)
- ילדים (151)
- כללי (1,000)
- לזכרם (236)
- לילדים (15)
- מועצה (12)
- מועצה אזורית עמק חפר (100)
- מזון (75)
- מחזורים (10)
- מטפלים/ות (13)
- מילה טובה (99)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מקום העבודה שלי (18)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (207)
- מתכונים (99)
- נדל"ן בקיבוץ (20)
- נוסטלגיה (259)
- נעורים (46)
- סביבה (169)
- סיפורים (129)
- ספורט (50)
- ספרים (25)
- סרטים (85)
- עובדים זרים (8)
- עיצוב הבית (7)
- ענפי הקיבוץ (74)
- עסקים (107)
- פוליטיקה (39)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (15)
- צעירים (104)
- קהילה (551)
- קורונה (39)
- קליטה (172)
- שיוך ונושאים קשורים (163)
- שכונת בנים (176)
- שנת שירות (4)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (11)
- תכירו (29)
- תכנון (175)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (70)
- תקשורת (35)
- תרבות (119)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
אוגוסט 2026 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על כלבולית בתנועה / שלמה כהן
- יגאל מוהר על הנוי שאיבד את פניו / נמרוד ידיד
- יואב על אני אוהב את הנוי בגח"א / ליאור פלג
- נדב דרך על אני בעד / ענת ברנע
- צביקה על על דו"חות ומידע / שמעון הישראלי
- ענת על אני בעד / ענת ברנע
- נויה לס על אני בעד / ענת ברנע
- ארנון שרטר על מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- רענן רז על אני בעד / ענת ברנע
- ענת על אני בעד / ענת ברנע
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / נמרוד ידיד מעביר ל…
- "שואלת בשביל חברות" / יהודית פרנק
- מצב המועצה / ליאור אסטליין
- כלבולית בתנועה / שלמה כהן
- גאווה מגבעת חיים: ספורטאינו במכביה 2026 / גילי הדר סגל
- קהילת גבעת חיים איחוד – מחשבות עבר הווה ועתיד / אלדד ורדי
- מצנעא בתימן לקיבוץ בישראל ואל עצמי / ברכה הישראלי
- קווים מקבילים נפגשים על נייר / אלה עוקב פרטל
- טיפוסים בגבעה / חנוש מורג
- פשטידת קישואים / בלהה זיו
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / גיורא ידיד מעביר ל…
- צח"י בכוננות / שלמה כהן
- הנוי שאיבד את פניו / נמרוד ידיד
- אני אוהב את הנוי בגח"א / ליאור פלג
- "מולהלול" והנקודה: עבר, הווה וקהילה / עופר חגי והיידי עפרון
- בואו לטייל איתי / ליאור אסטליין
- ברוחו של שמאי מדיני
- הילה מהגליל / שלמה כהן
- כרובית בתנור / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / אריק סיון מעביר ל…
- על הפרק / ליאור אסטליין
- אז מה למדנו מתהליך הלמידה? / אדם הישראלי
- שקיעה / ליאור אסטליין
- מה לחות'ים ולגבעת-חיים? / שלמה כהן
- עוף מחולק לארבע על מצע כרוב לבן / אייל זיו
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תמי הורביץ מעבירה ל…
קטגוריות
7 באוקטובר אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות




תודה שביט, גם אני הוקסמתי, נהנתי, מהסדרה הנהדרת after life,
הופניתי אליה דרך מטופל שסובל מאד מחרדות ודכאונות,האופן בו היא מביאה התמודדות עם אבל, מרתקת, דמות הפסיכולוג בסדרה נהדרת, הולכת לקצה, הומור נפלא, לא הפסקתי לצחוק….