הפעם – בסימן נשים. אנשים כתומים הוא סרט ישראלי חדש, כמעט אוטוביוגרפי, של חנה אזולאי הספרי. כן, זו שעשתה את "שחור". כמו אז, גם כאן הסרט עוסק בעדה המרוקאית, במיסטיקה שלה והנשים. 4 נשים (ועוד אחת..) – אם, בנותיה ונכדתה.
הסיפור הוא על חלום ומציאות, עבר והווה. סיפור נישואי האם, כשהייתה בת 12, בשיא ילדותה. הצל הכבד של אירוע זה בעברה הולך וגדל ככל שהסרט מתפתח. מערכת היחסים הבעייתית שלה עם כל אחת מבנותיה, ההתרפקות על בית הוריה בטנג'יר, העייפות מהעזרה לכל מי שבא שתחלום לו את עתידו ומשלם לה ביד חפצה. אבל עם זאת, יש התפתחות חיובית מדור לדור. האם נישאה בניגוד לרצונה ובלי יכולת להתנגד. הבת, אליה האם רוצה להעביר את מטה החלומות, מתעקשת להמשיך ולבשל במסעדה שפתחה, לא בלי נקיפות מצפון. הנכדה החצופה והרעננה כבר קוראת ל"מתנה" של הסבתא – מחלה. היא גם ממפה אותה מדעית: נרקולפסיה. הצבעים החמים שולטים בסרט, כמו היצרים והרגשות, ובעיקר – הכתום. הבישולים למיניהם, היישר מבית הקוסקוס המשפחתי, גורמים לצופה להזיל ריר והשילוב של היופי והטעם מהווים ניגוד קיצוני לסיפור עצמו.
המשחק של כל השחקניות (והשחקן) פשוט נפלא והסרט מצליח לעלות מעל ל"סיפור מרוקאי" לסיפור אנושי משפחתי.
ובוידיאו – עוד סרט נשים עם שחקניות מדהימות, אוגוסט – מחוז אוסייג'.
העלמותו של האב מביא שלוש אחיות הביתה, למפגש משפחתי לא מרגש עם האם החזקה, שתלטנית, עקשנית וקשה – בגילומה של מריל סטריפ הנפלאה. כל בת שונה לגמרי מהאחרת. ג'וליה רוברטס המצויינת, כבת הדומיננטית, עם בעלה, יואן מקגרגור ובעיות חיי הנישואין שלהם. ג'ולייט לואיס, הבת הצעירה וחסרת האחריות עם המחזר התורן. ג'וליאן ניקולסון, הבת האמצעית והכנועה, שנשארה לטפל בהורים ונראה שלגמרי ביטלה את עצמה עד לרגע שעליה לעמוד על שלה.
כולן תוצאה של חינוך קשה של הורים ניגודיים וכמו בכל סיפור על משפחה לא מתפקדת טיפוסית, כמובן שיש סוד גדול ונורא שמתגלה בסוף…
תוסיפו לזה את אחות האם ובעלה והתבשיל מוכן! נראה שמבחר שחקניה של הוליווד התגייסו לסיפורו המתוסבך של טרייסי לטס, שנכתב, בעצם, כמחזה. הסרט, אף הוא נראה כמחזה שהוסרט. מאד תיאטרלי, מלא רגשות ומשחק במה מצוין של השחקנים, כל אחד בתפקידו הוא. סה"כ דרמה משפחתית בה הנשים מככבות והגברים – כרקע. כמו ה"כתומים".
חג שמח!
Share this post
