"דברו עם חברי הנהלה", דוחקת בנו המנטורית של העלון. "זה חשוב". טוב, חיפשנו, שאלנו, בדקנו ואיך לומר? לא הייתה בדיוק היענות נלהבת. אבל במערכת העלון לא מתייאשים ובעודי מפלס דרך בנקיקי נחל שרך, במסגרת טיול אבות ובנים ביום הכיפורים, נתקלתי בענק (195 סנטימטרים ביום חול) שרוע על סלע ומנמנם קלות (ראו תמונה).

בעיטה קלה ברגל, הוא מתעורר ואני בודק אם במקרה הוא חבר בהנהלת גבעת חיים איחוד. מתברר שכן ולא סתם – אלא קדנציה שלישית בהנהלה פלאס העובדה שסבא שלו היה אהרון ציזלינג, שר החקלאות הראשון של מדינת ישראל. שיחקתי אותה בחבר הנהלה והנה לכם הרן בן אליהו בגודל טבעי.

קבענו לעמדת הראיונות בשישי בבוקר, דבר ראשון בירה וכעת לביוגרפיה: "בן 45, נולדתי בגבע ובגיל שנה נדדתי לבסיס חצרים עם המשפחה בעקבות אבא הטייס. בגיל הגן חזרנו לעמק, לעין חרוד מאוחד ובגיל 14 עברנו לארה"ב. התגייסתי לחיל-האוויר שם שירתתי כטייס מסוקים ובשלב מסויים עברתי לתל אביב. את ענבל (שינדלר) פגשתי בבליינד דייט שאירגן חבר, אנחנו בקיבוץ כבר 13 שנים והורים לאיתמר (15) ומיכאל (11)".

כדי להוסיף לרזומה, נציין שהוא עובד כבר כמה שנים בתחום המכוניות המעופפות – כן, יש תחום כזה המתיימר להחדיר לחיינו נוסחה מתקדמת של צ'יטי צ'יטי בנג בנג ואולי על הדרך לפתור את סוגיית נהג הבית המטרידה כאן מספר מתמעט של חברות וחברים, אבל בואו נמשיך הלאה.

אני תוהה על המסלול "השמעון-פרסי" של שלוש קדנציות בהנהלה. "כשהגענו הנה, תהיתי איך אכיר את הנפשות הפועלות ואת העניינים וחשבתי שדרך טובה יכולה להיות באמצעות הצטרפות להנהלה", הוא מסביר. "כשהתחלתי, קיבלתי רושם של קיבוץ מסודר, אבל כזה שנוהל בווקטור חברתי שונה ממה שציפיתי".

הלו, הלו, כאן זה לא חיל-האוויר. מה זה "ווקטור"? יש הסבר. "הייתה פה תנופת בנייה של שכונת הבנים ומולה תהליך הפרטה, אשר תועל לכיוון של איש איש לנפשו. לא התחברתי לזה, כי אני אוהב כלכלה והשיעור הראשון הוא שכסף בבנק לא מבטיח איכות חיים גבוהה יותר. מאז ומעולם אני בעד עדכון והתאמה לזמן הנוכחי, אבל מבלי למחוק את הקיים. הקיבוצים הוקמו תוך מאבק על המדינה וכדרך הגשמה של חזון סוציאליסטי ומאז התקדמנו ואנחנו במקום אחר, כך שצריך לעדכן את הקיבוץ, אבל כאן קיימת השאלה הגדולה של איך ולאן".

נו – איך ולאן? אני שואל. "לתפיסתי, הצד החברתי חשוב באותה מידה כמו הכלכלי, משום שהוא שייך לבסיס, לביחד של היומיום, כי מה מייצר קהילה? נקודות מפגש ואחריות חברתית. אפשר לקחת כדוגמה את תקופת הקורונה: היה פה יותר מקום לתת, מצד הקיבוץ, כי זו הייתה העת לערבות הדדית. היה פה מקום לשחרר כסף, כדי לאפשר לאנשים להמשיך את מסלול החיים או העבודה וזה לא נעשה, כי הגישה השמרנית דואגת לתקציב ולא תמיד רואה את צרכי החיים היומיומיים. אנשים מצאו פתרונות מחוץ לקיבוץ והקיבוץ הפסיד. היה מקום לתת גב כלכלי לחברי קיבוץ שביקשו, להקטין אי-וודאות ולדעתי הקיבוץ לא הגיב טוב, צריך להבין את זה כדי לשפר, משום שהחלטות כיום ישפיעו על החיים כאן בהמשך".

כן, אפרופו החיים בהמשך. "הקיבוץ נמצא באיזון כלכלי, אבל הכנסותיו ירדו בשנים האחרונות", הוא אומר. "ובהנהלה מבינים שיש צורך להגביר ולהגדיל הכנסות ואפשר לראות זאת בשורת צעדים, כמו השותפות בחנות הגבינות, הפרוייקט הסולארי, ההשקעה במעדנייה שאמורה לסבסד את החדרוכל וחייבים ללכת בכיוון של פרוייקט המרכז המסחרי, משום שמעבר להכנסות הכספיות הוא ישתלב בצמיחה הדמוגרפית שתהיה פה ויוכל לספק מקומות עבודה לאנשי הקיבוץ".

יש לו חברים ברחבי עמק חפר והוא שומע מהם שגבעת חיים הוא מקום ייחודי. "הקיבוץ הוא פנינה באזור הזה. יש כאן הרבה חיים: בריכה, חדר כושר, מעדניה, עסקים ובעיקר תנועה של אנשים. כל הדברים הללו זו הזדמנות לייצר מקורות הכנסה, הן לקיבוץ והן לעסקים קטנים בשאיפה שחברי קיבוץ ישתלבו בנושא זה, כשמרכז מסחרי יגביר את התנועה ויצור אפשרויות תעסוקה. כחלק מזה, אני אשמח לראות יותר יוזמה מצד הקיבוץ, כפי שהופגנה במקרה של תמיר וחנות הגבינות ויש פה מקום למאפייה, ליקב ואפילו לסטארט-אפ. יש חשיבות לתהליכים כאלו בקהילה וזה חשוב מאוד לחיים עצמם כאן".

מפלס הבירה בבקבוקים יורד, בדיוק כשהגענו אל החיים עצמם, זמן טוב לסכם. "האתגר הוא לשמר את החיים גם כשגדלים, גם כשמתקדמים וכן, האתגר הוא לשמר את הקהילתיות גם בעוד עשור, אז כנראה יחיו בקיבוץ אלפי בני אדם. יש אפשרות לקיים רמת חיים גבוהה ולצידה מה שאנשים צמאים לו – חגים, אירועים, טיולים. צריך כל הזמן לייצר את זה ולעדכן את זה וזה האתגר הגדול: לשמר את היסודות ולדאוג שתמיד הם יהיו מעודכנים. צריך לשמר את התמצית אבל להמשיך לפתח ולהתחדש בראיה של חמש שנים קדימה. ענבל ואני רוצים שהילדים שלנו יגידו כמה טוב לחיות בגבעת חיים ולא רק כמה טוב היה".