הדיון של תמר ומוטי ממשיך התכתבות ארוכה שהתקיימה במייל הקבוצתי של הורי גן דולב, ואשר התעוררה בעקבות הודעה שקיבלו הורי הגן מהצוות החינוכי בדבר הצבת המזוזה בגן המחודש. בעקבות ההתנגדות שהציגו מספר הורים ההחלטה הוקפאה לעת עתה. יתכן שתכתובת זו תעלה לאתר בקרוב, אבל עד אז, הרי לכם עיקרי העמדה המתנגדת לקביעת המזוזה בגן:

  • השיקול היחידי שהיה על מקבלי ההחלטה בהנהלה החינוכית לשקול בהקשר של הצבת חפץ פולחן באופן קבוע בגן ילדים חילוני, הוא – איזו מטרה חינוכית, לימודית או אפילו חווייתית עשויה לצמוח מכך לילדי הגן (ולא להורים).
  • הבקשה של ההורה שביקש להציב את חפץ הפולחן ולעבוד את אלוהיו דווקא בתווך הציבורי של הגן (החילוני יש להזכיר), משרתת את האינטרס והצרכים של אותו הורה, ולא את אלו של הילדים.
  •  באופן כללי אין מקום לקיים טקסים ואידאולוגיות פרטיות של הורים בתוך המסגרת החינוכית של הגן. כפי שלא היינו מצפים מהורה שמאמין בטבעונות כדרך חיים שיכפה את התפריט שלו על ילדי הגן, או מהורה שמתנגד לכיבוש או מוחה על יוקר המחייה שיטה את אוהל המחאה שלו דווקא בתוך הגן, או מהורה שמאמין באלוהים אחרים שיקבע את חפצי הפולחן שלו באופן קבוע בתוך הגן, כך גם אין מקום לקבוע מזוזה וחפצי פולחן אחרים בגן הילדים.
  • אני לא מתיימר להבין בתכנים הלימודיים, אבל לדעתי אם יוחלט שחשוב לחשוף את ילדי הגן בגיל כה צעיר לחפצי פולחן, טקסים ומצוות של הדת היהודית, אפשר להגשים את המטרה הזו גם מבלי "לקיים את המצווה" של קביעת מזוזה. אפשר למשל לקיים "שבוע נושא" בנושא הדת היהודית וחפצי הפולחן האופייניים לה, להציג את החפצים לזמן מוגבל בפינה שבה מוצגים כיום חלזונות החורף וקופסאות ההנבטה, ולהסביר את מטרתם בצורה וברמה המתאימה לילדי גן.
  • אפשר גם לנצל את ההזדמנות הזו ולהסביר לילדים שהדת היהודית הינה רק דת אחת מני דתות רבות (ודווקא הקטנה מביניהן מבחינת מספר מאמיניה), שרוב האנשים בעולם מאמינים באלוהים אחרים, משתמשים בחפצי פולחן אחרים ונוהגים טקסים שונים מאלו הנוהגים בדת היהודית. באותה הזדמנות חשוב גם להסביר להם שיש הרבה מאוד אנשים שחושבים שאלוהים אינו קיים, שהוא המצאה של בני אדם, ושאינם מוצאים טעם בטקסי הפולחן הללו. אני חושב שזה יגשים את המטרות הלימודיות והחינוכיות בצורה טובה יותר ויכווין את הילדים לחשיבה ביקורתית מחד ופלורליסטית מאידך.

עד כאן לגבי הגן.

כתשובה למוטי במסגרת הדיון הרחב יותר, ולאור תהליך ההדתה המואץ שעובר על החברה הישראלית בשנים האחרונות, ושאת תוצאותיו הקשות אנו יכולים לראות תחת כל עץ רענן (השיא לדעתי בפקודת הקרב הפונדמנטליסטית של מח"ט גבעתי עופר וינטר בצוק איתן אשר הורה לחייליו "להכרית את האויב המנאץ את אלוהי ישראל"), אני חושב שיהיה זה נאיבי מאוד לראות בוויכוח על המזוזה את האקורד האחרון בניסיון הדתי להשתלט על חלקת ה(אין) אלוהים הקטנה שלנו, ולכן חשוב להגיד גם את הדברים הבאים:

  • כל אדם רשאי להאמין ולעבוד את אלוהיו (ככל שיש לו כאלו) בדרך המקובלת עליו, כל עוד היא אינה פוגעת בחירויות של האחר. עם זאת, הבחירה לחיות בקיבוץ אינה רק עסקת נדל"ן, אלא גם בחירה בסט של ערכים ודרך חיים, שאמנם עוברים ניעור משמעותי בשנים האחרונות, אבל אינם צריכים לבטל את עצמם כליל בפני מסורות אחרות.
  • לאור זאת, אני לא מבין את הצורך שמביע מוטי לשמר את כל "הסמלים" היהודיים הישנים, בעיקר כאשר הוא בוחר לרוקן אותם מתכניהם המקוריים ולמלא אותם בתכנים חדשים – למה צריך את העטיפה? אם התכנים החדשים מספיק רלוונטיים הם יעשו את העבודה גם בלי העטיפה הישנה.
  • לא פלא בעיני שמוטי בוחר לוותר על חלק גדול מהתכנים הדתיים הישנים, שכן שום אדם שחונך על ערכים של שיוויון, חירות וכבוד האדם לא יכול להסכין עם חלק גדול מאוד מהמצוות והמסורות של הדת היהודית.
  • אין להבין מכך שאני בעד להפטר מכל המסורות הישנות בבחינת "עולם ישן עדי יסוד נחריבה", אבל אני חושב שאנו מספיק נבונים ומיודעים ויכולים לבחון ולברור לנו את אלו שרלוונטיות לערכים ולאורח החיים שלנו. אני גם בהחלט בעד קיום מסורות שיש בהן מימד חינוכי או חוויתי (הבאת ביכורים, משלוח מנות, בניית סוכה, אפיית מצות, קבלת שבת וכו') וזאת להבדיל משימוש בחפצי פולחן המיועדים להאדיר את שם האל, קיום תעניות, וכל המצוות והמסורות שיש בהן כדי לפגוע באחר, ולצערי יש המון מהן.
  • לכן, אני גם לא מתחבר לאמירה של מוטי כי "כל מה שיהודי שלנו הוא". ההיפך הוא הנכון בעיני, ככל שיש חשיבות לשמר מצוות ומסורות כלשהן, לטעמי ראוי לשמר אך ורק את המצוות והמסורות שעומדות במבחנים אוניברסליים של חירות, שיוויון, סובלנות וכיבוד האחר.
  • לא צריך לפחד לבחון את כל המסורות והמנהגים האלו, לפרק אותם לגורמיהם ולהפטר מאלו שאינם מתאימים ואינם רלוונטיים לחיים שלנו. החילוניות, זו של הבחירה המודעת, לא של הנוחות, זו ששואבת מבאר הידע והניסיון האנושיים הגלובאליים, מאפלטון, מעמנואל קאנט, מאלברט איינשטיין, מבטהובן, מיונה סאלק, מסטיבן הוקינג, מעמוס עוז, מגבריאל גרסייה מאראקס, מסטיב ג'ובס, מסרגיי ברין ומאינסוף מעיינות חכמה ויצירה אחרים, ושאינה מגבילה עצמה רק ל"אוצר הבינה היהודי", זו שפיצחה את סודות האטום, את האבולוציה, את הגנום האנושי, שיודעת לרפא מחלות, לפתח אלגוריתמים, להנחית חלליות על כוכבי שביט ולפתור בעיות בדרך רציונאלית ולא על ידי החלפת מזוזות, צריכה להפסיק להשפיל את ראשה בפני מסורות ומנהגים ישנים שהשתמרו ואף הועצמו בשנים האחרונות כתוצאה בעיקר מבורות ופחדים אנושיים.
  • הוקינג אמר רק לאחרונה שאין אלוהים (או יותר נכון שאין לו מקום בתהליך הבריאה). גם את הקביעה הזו צריך לבחון ולבקר. אני לא חושב שאפשר לשנות דעתם של אנשים ביחס לאמונה, לא משנה כמה מלים נשחת על הוויכוח הזה, אבל אני בהחלט בעד דיון פתוח, ביקורתי ומואר. בקרוב חג החנוכה – באנו חושך לגרש!

 

 

Smart Touch TIFF File

מסיבת חנוכה בגן דולב עם הגננת לאה הישראלי, תחילת שנות השישים

 

 

2 Responses to להגן על חלקת ה(אין) אלוהים הקטנה שלנו / יאיר אסטליין

  1. חגי דור הגיב:

    מילים כדורבנות!
    כל מעשה ולו הטריוואלי ביותר הוא תחילתו של מהלך שלא תמיד אפשר לשער את המשכו. אמונה ככל שתהיה עמוקה ואמיתית יותר מייתרת את השימוש ב"חפצים" כאמצעי או תלות בהם כמו גם תלות ב"קהל"(צאן מרעית).
    אין לי נכדים בגן המדובר ואין לי מזוזה או תפילין בביתי וזו הבחערה שלי בארבע אמותי ואני אגן על זכותו של כל פרט יישובנו להאמין בכל שיבחר אצלו בביתו, במרחב הציבורי אנו חייבים לכבד את אופיו המוצהר של הישוב שהוא חילוני במודע ולא צריך לייצר תחליפים חדשים באריזה ישנה -הבה נתחכמה-
    האם נתיר גם לשונים מאיתנו להציב סמלים במרחבנו הציבורי?

  2. אביגיל הגיב:

    תודה יאיר על המאמר! עקבתי אחר חילופי המיילים ודבריך פשוט הביעו את מחשבותי. גם אני מודאגת מההקצנה הדתית העוברת על אזורנו ולמה היא מביאה. בעיקר התחברתי לעניין הלימוד על דתות שונות כי אני מאמינה שרק עם הכרת וכיבוד האחר ואמונתו נוכל לחיות ביחד. כאמור, הבחירה לגור בקיבוץ היא בחירה בדרך חיים וכפי שכתב ארנון, אשמח אם ה"אי של שפיות" הזה ישמר כפי שהוא, לאור ההקצנה שעוברת החברה הישראלית בימים אלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896