איך מלמדים ומכינים את ילדינו ונכדינו לקראת חייהם במאה ה-21? פניתי לאורית ארזי, ותיקת מורות גח"א בבית-הספר "משגב" והיא משתפת אותנו בנעשה שם

 כמה שנים את ב"משגב"?

"אני מחנכת ומורה מקצועית כבר 35 שנים ובמשך הזמן מילאתי תפקידים רבים בבית-הספר ומחוצה לו, בהדרכת מורים וצוותי חינוך. בשנים האחרונות רכזתי טיולים וכיום אני רכזת בטחון, בטיחות ושעת חירום.

לצד זאת, אני חלק מצוות מוביל הכולל את איריס גור (מנהלת ביה"ס) ושני אנשי הייטק שעשו הסבה לחינוך, במטרה לקדם מגמת חדשנות וטכנולוגיה בביה"ס.

במסגרת זו, אנחנו מלמדים תכנות ורובוטיקה: כיתות א' "WEDO", כיתות ב' רובוטיקה, כיתות ג' "Scratch" (שפת תכנות) כיתות ד' "Scratch" בשילוב מיקרוביט וכיתות ה'-ו' משמשים בעיקר מנטורים לכיתות הצעירות. התוכנית היא שבשנה הבאה הם יהיו חלק מנבחרות ביה"ס. תכנית "Eureka World" בה משתתפים חלק מהתלמידים הבוגרים, עוסקת  בעולמות תלת-מימד".

איך "משגב" כיום מול מה שהכרת כמורה צעירה?

"על אף הקדמה והטכנולוגיה, אני דווקא מתגעגעת ללימוד וללמידה שהייתה לנו פעם, במסגרות האינטימיות בכיתות הקטנות. לדעתי, החינוך כיום צריך להיות גמיש הרבה יותר, פתוח ומאפשר יחד עם מסגרת וגבולות. לכאורה יש כאן סתירה, אבל ילדים זקוקים לדברים ברורים לצורך התפתחותם התקינה".

האם נותרו לך אתגרים?

"אתה צודק בשאלתך אבל אני טיפוס סקרן, אוטודידקטית ואוהבת לעניין ולאתגר את עצמי. לכן, לאורך כל השנים וגם היום, אני תמיד לומדת, מתפתחת ומתחדשת. כפועל יוצא מכך, התלמידים שלי תמיד מרוויחים".

איך מחברים "ילדי מסכים" עם לימודים?

"זה קשה מאוד. התרבות כיום, לא רק אצל הילדים, היא "גימיקית" ומהירה מאוד, ללא אורך רוח ויש ציפייה שנהייה סוג של "קוסמים". טווח הריכוז של התלמידים נע בין שבע לעשר דקות, מה שמקשה מאוד על הקנייה, כפי שהיינו רגילים. לכן, יש לגייס יצירתיות וגמישות רבה ולדעת לנצל את הממשקים הקרובים ללבם של הילדים לצורך למידה וכאן, אני מתחברת עם הטכנולוגיה".

איך אפשר להגיע לכל התלמידים?

"אי-אפשר. זו, לדעתי, אבן הנגף של החינוך כיום. אני בעד לצמצם את מספר התלמידים בכיתות ואני מוכרחה לציין כי כיום, ב"משגב", אנחנו במגמת שיפור, מספר התלמידים יורד בהתמדה וזה טוב. כמובן, שזה מושפע מהחלטות כלכליות ופוליטיות".

האם בית-הספר יודע להכין תלמידים למאה ה-21?

"כיום השתנו כמעט כל אורחות החיים שלנו. שינויים אלו השפיעו עמוקות על רבים מהרגלי חיינו, אך כמעט שלא השפיעו על תהליכי הלמידה וההוראה הממוסדים בבתי-הספר.

ככל שהפער בין רמת הטכנולוגיה בסביבת בית-הספר לרמתה בבית התלמידים הולך ומתרחב, התחושה היא שהלמידה המשמעותית מתרחשת מחוץ לביה"ס המאבד את הרלוונטיות שלו בעיני התלמידים והוריהם.

לכן, לדעתי, על ביה"ס היסודי להתמקד בהקניית מיומנויות בתחום הרגשי, החברתי והקוגניטיבי לצד מצפן ערכי ברור וחד מאוד: יחסי אנוש ותקשורת, חשיבה ביקורתית, יצירתיות, גמישות מחשבתית, פתרון בעיות מורכבות, יכולת לנהל משא ומתן, קבלת החלטות וארבעת אופני השפה (קריאה, כתיבה, האזנה ודיבור) וכל זאת, על-מנת לאפשר לתלמידים להגיע לעצמאות.

תפקידנו להביא אותם למצב בו הם ידעו לחפש במקומות הנכונים את המידע שיצטרכו, להבין, לעבד ולנתח אותו באופן אפקטיבי".

איך מביאים את צוותי המורות "ליישר קו" עם נושאי המחשוב?

"זה לא קל וכמו בכל שינוי, גם התחום הזה קשה לרבים. הצוות שלנו מדריך ומלווה באופן צמוד את צוות המורים הנדרש, לעיתים, "לקפוץ למים". בימי חירום אלו יש לנו דוגמה מצוינת לכך, כאשר כל הצוות התגייס במהירות ללמידה מרחוק".

יש ב"משגב" מקרי אלימות ברשת?

"זה מחריד, ללא ספק, אך קיים ומי שמכחיש זאת עוצם עיניים. אנחנו כל הזמן עושים עבודה ערכית לצד המיומנויות עליהן דיברתי: מדברים עם הילדים על אתיקה ומלמדים אותם שאנו חיים בחברה בה יש כללים ברורים מאוד. אפשר לחשוב מה שאני רוצה, אך ברגע שזה מופץ לסביבה שלי, זה חייב לעבור "סינון" כדי לא לפגוע באחר.

אנחנו מקנים להם כישורי חיים האמורים למנוע או לפחות לצמצם את ממדי ועוצמת הבעיות ועובדים עם  מודל "אירוע. פירוש. רגש. תגובה" במסגרתו מלמדים את הילדים שלכל אירוע יש נקודות מבט שונות ולפיכך, אפשרויות שונות לרגשות ולתגובות. אנחנו כל הזמן שם כי חינוך הוא תהליך הדורש עקביות והתמדה".

מה לגבי מעורבות ההורים?

"מעורבות ההורים קריטית וחשובה עד מאוד. הבעיה היא מיזוג בין "מעורבות" ל"התערבות". בסיס החינוך חייב עדיין להתרחש בבית ובמשפחה והנסיון להטיל את כל האחריות לחינוך על בית-הספר כפי, שחשבו בעבר וחלק חושבים גם היום, הוא מופרך מעיקרו.

אני הייתי מעורבת תמיד בחינוך הילדים שלי וכשילדים אומרים לי שלהוריהם אין זמן לדבר איתם, אני פשוט מודאגת. יש הורים שעוצמים עיניים ואומרים "הילד יתבגר ויהיה בסדר" ואני לא מקבלת את זה משום שאם יסודות הבית רעועים, הוא לא יחזיק מעמד.

חוסר המעורבות אינו לפי קווי רקע סוציואקונומיים ומאפיין משפחות מכל השכבות. זו לא תופעה דומיננטית אמנם, אך היא קיימת ומשמעותית מאוד לאותם ילדים הנפגעים מכך.

הורים רבים עסוקים מאוד בקריירה ואין להם סבלנות ו/או זמן להקדיש לילדיהם. הם לא רואים מה קורה עם הילדים שלהם וחבל כי זה לא משהו שאפשר לשים בצד ולומר לעצמך נטפל בכך כשנתפנה.

לעומתם, יש הורים העסוקים מעל לראש ובכל זאת מוצאים את הזמן להתעניין, "לקרוא" את ילדיהם ולהיות שותפים במה שעובר עליהם. מנסיוני, כאשר יש שיתוף פעולה, ניתן לקדם ולסייע לכל אחד".

ולבסוף, איך את, כמחנכת, מתמודדת עם משבר הקורונה?

"פתחתי כיתה וירטואלית ואני פוגשת את הילדים שם מדי יום. אני עוקבת אחר "הנוכחות" שלהם ומצב רוחם במטרה לוודא שהם בסדר, במקביל לתכנים הלימודיים שאני מעלה לשם.

יש ילדים המועדים לחרדות בנסיבות רגילות, לא כל שכן כעת. אני משתדלת להיות קשובה וזמינה לתלמידים ולהורים ואנחנו גם מקיימות מערך תמיכה לצוות המורים בהתאם לצורך. בחרנו לעבוד עם ממשקי גוגל על-מנת להבטיח יציבות, בניגוד לממשקי משרד החינוך שקרסו תחת העומס. לסיום, אני רוצה לאחל לכולנו שנצא בריאים ומחוזקים ממשבר הקורונה שהשתלט על חיינו בתקופה האחרונה".