עברנו את מדור האפייה ואולם ההכנות ונכנסים אל אולם הבישול, אבל אופס… נתקלנו בבריכה. כן בריכת מים בנויה באמצע המטבח! בבריכה זו היו תמיד סירים גדולים מהבילים. לפי הכלל ש"אסור להכניס אוכל חם לקירור". סירים מלאי חלב או לפתן שבושלו ומיועדים לקירור, עמדו שם להורדת הטמפרטורה. לימים, באחד השיפוצים נהרסה ברכה זו ובמקומה הוצב "קונווקטומט" אשר אופה ומטגן 24 קומות בבת אחת.

ועכשו, לאולם הבישול: כאן שלטה ברמה ה-מבשלת או הטבח. בימים רחוקים היתה זו מלכה קורנשטיין (אמא של דרורה ומורדי) ואחר כך אורה הרמן (אמא של רענן). אורה הייתה במטבח שנים רבות ותמיד התמסרה לאירוח VIP שהתארחו בקיבוץ. זכור עוד אליעזר הלברשטט אשר בימי רביעי הדריך בקורס בישול ב"רופין", וכמובן משה'לה אשר הגיע למטבחנו כנער וכל השנים עבד במטבח פרט לתקופה מסוימת בנוי ועדיין מתמיד.

האולם עצמו נבנה ביד רחבה, עובדה שמשרתת אותנו עד היום. שתי מערכות סירים מן הגדול מאד ועד הקטן עושים את רוב העבודה. לצידם שתי מחבתות לטיגון ושני שולחנות עבודה עליהם מלבבים את הקציצות ומכינים את התערובות לבישול.

המאמץ העיקרי הושקע כמובן ב"מנה העיקרית" לפי התפריט שנקבע ע"י האקונום והטבח. זכורני, שהייתה מנת שניצל ולמרות שקיבלנו את הבשר חתוך ומופשר, כל מנה עברה 12 תחנות טיפול עד הטיגון. כמו כן תמיד הוכנה מנה צמחונית במחשבה רבה לתת גם לצמחונים את מרכיבי התזונה העיקריים.

האוכל היה צריך להיות מוכן בשעה 10.30 כדי לשלוח אוכל מוכן לבתי הילדים ול"עבודת חוץ". ולאחר זאת ומנוחה קלה, והתחילה מלאכת הנקיון. כל יום קורצף המטבח כמו לקראת ביקורת, כמובן כדי לשמור על רמת ההיגיינה הדרושה במפעל כה גדול. מאמץ רב ועבודה רבה הושקעו בהכנת האוכל במטבח, וקשה לסכם זאת בכמה שורות.

בצמוד לאולם הבישול נמצא "חדר המוות"?!

כל מי שעבד שם לא ישכח וישמח להזכר. זהו חדר רחיצת הכלים, שלושה כיורים ומים רותחים מהבילים ששמשו את העובד. כמובן שקשה היה לקרצף את הכלים לאחר הבישול, ולהחזירם למצב תקין. לימים הוכנס שם מתקן להשריה שהקל מאד על העובד.