הקונטקסט – התנדבות אפקטיבית רק מבחירה

כשקראתי את הפוסט של שביט מספר פעמים, לקחתי בידי את הספר של בר וגרומב "התנדבות במציאות משתנה" שפורסם בשנת 2015. כמובן שאני מודה לשביט שהציף  בכנות את תחושותיו לגבי האווירה המתגייסת והמתנדבת הקוראת להתנדבות הקהילה.

יש לומר ששביט צודק באומרו שהתנדבות אפקטיבית היא התנדבות מרצון, של כל אחד לפי יכולותיו ורצונותיו והיא מתקיימת באווירה חופשית מלחץ, כפייה או  כל גורם שיפריע לבחירת המתנדב להתנדב. אין זה אומר שאין לגיטימיות ואף חובה של הגוף הקורא להתנדבות לנסות לדרבן את האנשים להתנדב ועליו מוטלות עוד כמה מטלות שנפרט בהמשך.

חוסן קהילתי

בהגדרה, חוסן (Resilience) היא "תכונת הקפיץ לשוב למצבו הרגיל לאחר שהופעל עליו לחץ או מתח" ובהשאלה, זו תכונה המאפשרת לבני אדם לחזור לעצמם לאחר אירוע המפר את שיווי המשקל. ניתן לפתח גורמי חוסן לנוער ולאנשים מבוגרים (את זה אני מלמד במכללה) ואף לקהילות שלמות. בן נשר, להד ושחם (2002) הגדירו חוסן קהילתי: "יכולת עמידה בפני אובדן פוטנציאלי או התאוששות מאבדן/נזק לאחר התרחשותו".

מתייחסים לשני רכיבים מרכזיים:

עמידות – היכולת להקטין נזק של אירוע חירום או מצב חירום בקהילה והתאוששות –יכולתה של הקהילה לתפקד לאחר הפגיעה. מחקר משנת 2013 מצא שהרכיבים המרכזיים בתחושת החוסן בקהילה הם אמון במנהיגות, יעילות קולקטיבית, קשר למקום, אמון חברתי ומוכנות מראש. בהקשר זה, מצב חירום מגביר את ההתנדבות ואת הרצון לעזור כ"אני חלק מקהילה הפועלת ועושה למען עצמה" ומתוך רצון לעזור לה.

אחד ממדדי החוסן הקהילתי היא רמת ההתנדבות בשוטף והנכונות לפעול בחירום.

התנדבות בחירום בקהילה

מצבי חירום, כמו מגפה, רעידת אדמה, מלחמה , צונאמי וכדומה, מחייבים משאבים רבים בזמן מהיר מאוד ולכן חשוב לכל יישוב, שכונה ועיר להיות ערוכים לגיוס והשמת מתנדבים רבים במערכות כדי להבטיח רצף חיים הדומה ככל הניתן לזמנים רגילים, שהוא אחד הגורמים המחזירים שפיות נפשית ויכולת עמידה במצבי לחץ. לכן מערך מתנדבים מיומנים ומאורגנים בזמן שגרה יקדמו מאוד את התפקוד היעיל של הקהילה בחירום. להתנדבות משמעות רבה, הן לפרט והן לקהילה.

אחד המאפיינים בזמן חירום היא התחושה של חוסר אונים ואבדן שליטה של הפרט באירועים המתרחשים מבלי שיש לו את היכולת להשפיע על ההתרחשות ומצב זה יוצר תסכול וחרדה. אחת הדרכים להפיג תחושת חוסר אונים היא בהתגייסות להתמודדות עם האירוע, שגם אם אין אפשרות לשנותו, ניתן למזער נזקים בסיוע לקהילה בהתמודדות עם השלכות האירוע. הפעלתנות הזו מחזירה לפרט את האמונה שהוא בשליטה, שהוא חיוני ושהוא עוזר לעצמו ולסובבים אותו.

כמו כן, יש להתנדבות משמעות לקהילה במספר היבטים: ראשית, התנדבות מסיבית משדרת עוצמה לציבור המרגיש שאינו לבד במצב החירום. התגייסות הקהילה על מנגנוניה הממסדיים ומערך ההתנדבות, משדרים בטחון, שליטה ועוגן יציב לטיפול בנפגעים ביעילות.

כמו כן, ההתנדבות מאפשרת לקהילה לייצר פתרונות שאינם בהישג יד כלכלי לו היו צריכים להתבצע בתשלום וכל זאת מעבר לפן הערכי המעצים ומחזק את ההון המקשר ומגשר בין ארבעת השחקנים העיקריים בקהילה: התושבים, הממסד השלטוני, המגזר השלישי והמגזר העסקי.

התנדבות בני נוער

מעמד המתנדב מעצים את בני הנוער ומעלה את תחושת המסוגלות העצמית, הערך העצמי ותחושת השייכות למשהו גדול מהם. מדובר בשלושה מרכיבים חשובים בתקופת עיצוב הזהות, כל זאת ובתנאי שההתנדבות נעשית מתוך בחירה, שמקום ההתנדבות מכיל ומותאם לנערים ובעיקר שההתנדבות חיונית לקהילה או לארגון הקולט. כידוע, בני נוער אינם קונים זיוף ומזהים מהר מאוד מתי מכבדים את זמנם וכי מאמציהם אינם מתבזבזים בדברים לא חיוניים.

גיוס, ניהול ושימור ההתנדבות והמתנדבים

מכל אלו נובע הצורך החיוני של הקהילה לגייס, לארגן, להכשיר ולתחזק את מערך המתנדבים על שני סוגיו, המאורגנים והספונטניים, כלומר אלו שבדרך קבע מתנדבים בנושאים ספציפיים ואלו שמתגייסים בזמן חירום ואינם נמנים על מערך ההתנדבות היישובית.

לכן לא רק שלגיטימי לעודד התנדבות אלא שמחובתה של הקהילה המאורגנת על מוסדותיה להפעיל מערך מתנדבים עם רכז, צוות השמה ומעקב וכל הנדרש לשם תחזוקת המתנדבים לאורך זמן.

מאמצי הקהילה לגייס ולדרבן מתנדבים בידי שליחיה אינם צריך להיתפס כהפעלת לחץ בלתי לגיטימי על הפרטים בקהילה, שזכותם להתנדב לפי מידת הפניות והרצון החופשי שלהם. תפקיד מערך המתנדבים ליידע ולאפשר בצורה נוחה ככל שניתן למתנדב הפוטנציאלי להירתם למאמץ בנושא ובזמן הנוח לו אם ברצונו בכך.

מסקנה: יש להעריך את המתנדב ולכבד את מי שכרגע לא מתאים לו.

סוף עידן האינדיבידואליזם  (ניאו-ליברליות) ופריחת עידן הקהילתיות

עוד לפני משבר הקורונה, החל העולם המערבי להתפכח  מאשליית המסר הניאו ליברלי – אינדיבידואליסט שבא לידי ביטוי קיצוני בגלובליזציה והקפיטליזם החזירי. כל יום צומחים במרחבים העירוניים סימנים נוספים של התארגנות אנושית קואופרטיבית, ארגוני NGO, קהילות ווירטואליות בעלות עניין, רשתות חברתיות משתפות, שיתוף ידע, עבודה בצוותים ושיתופי פעולה מחליפים בארגונים מובילים את התחרותיות האישית.

העולם העסקי וביתר שאת העולם הקהילתי, מגלים מחדש את הקהילתיות והערך של איגוד בני אדם לקידום מטרות משותפות. סביר להניח שמשבר הקורונה  יאיץ את קצב השינוי ולא רחוק היום שנראה עולם מאורגן אחרת, אבל על כך נרחיב במאמר אחר.

לסיום, כל הזמן עולה לי שמו של ספר שכתבו לפני שנים רבות ארזה צ'רצ'מן ואלישבע סדן (2003) העוסק בשיתוף ציבור בתהליכי התכנון האורבני ונראה לי ראוי לסיים איתו את המאמר, תוך התנצלות על שהארכתי מעט. "השתתפות, הדרך שלך להשפיע".