במסגרת הפעילויות החשובות של הסביום, בניצוחן של גילת שניר וממי לברון, מוצגות בימים כתיקונם (ולעיתים גם בתקופת הקורונה) תערוכות של יוצרים מקומיים

מעטים מכירים את כל האמנים כאן ויצירותיהם ומכיוון שמדובר במקום השוכן במרכז הקיבוץ, כדאי לחשוב על האפשרות לפתוח אותו לעיתים לציבור הרחב, בשעות בהן אין פעילות לפנסיונרים וכך לחשוף גם את הציבור הרחב לאותן תערוכות. לאחרונה הוצגו יצירותיהן של ליאן פולק, דניאלה קראוס ונורית דייג. לרגל תערוכת ציוריה של נורית, ביקשתי ממנה לומר כמה מילים על עצמה ועל החיבור שלה לציור.

ספרי קצת על עצמך.

"אני בת מעין צבי, בת בכורה מבין שלושה אחים וההורים שלי שעלו מצ'כוסלובקיה, הם מוותיקי הקיבוץ ובמקצועי אני דיאטנית קלינית. הגעתי לגבעת חיים בשנת 1980 ובתחילה עבדתי במעבדת 'פריגת', אח"כ מספר שנים בבתי ילדים ובשנת 1988, עם תחילת תהליך ההפרטה, נכנסתי לרכז את מחסן הילדים והפכתי אותו ל"בגדודס" – חנות בגדי ילדים (עד אז תקציב ביגוד הילדים היה  בידי המחסנאית ואז עבר לאחריות ההורים).

בהמשך עברתי ללמד חינוך תזונתי בבי"ס "שפרירים" ובמקביל התחלתי לעבוד בקופ"ח בייעוץ דיאטטי בעיקר במרפאת נוער ובכפר עידוד (כפר לאוכלוסייה מבוגרת עם צרכים מיוחדים בנתניה).

אני נשואה לאורי ויש לנו שלושה ילדים: סער בכורי, חבר קיבוץ נערן בבקעה, מרכז את מטע התמרים ואוטוטו אבא. שחר וילק, נשואה לאמיתי, בעלת מספרת "ספרינא" ולה שני ילדים מקסימים – דניאל ומילי ובתי הצעירה יעל, חיה עם בן זוגה אלעד בנוה-ים ולהם תינוק מתוק בן חצי שנה".

איך הגעת לציור?

"מגיל צעיר אהבתי מלאכות יד שונות: סרגתי, רקמתי, תפרתי, אפיתי ובישלתי ועד היום אני ממשיכה בכל העיסוקים הנ"ל, אבל הציור חיכה לי לפנסיה. מיד כשסיימתי את עבודתי ב'שפרירים' התחלתי לצייר והרגשתי שאני מגשימה חלום, אבל 'לקחתי הפסקה' כשנכנסתי לנהל את המכבסה ומחסן הבגדים לפני שנסגרו ומאז, כבר שלוש שנים, עם יציאתי לפנסיה אני מציירת בעין החורש אצל גדי קוזיץ ונהנית מכל רגע. התחלתי לצייר בלי שום נסיון וידע, אבל עם אהבה ושאיפה ללמוד".

מה נותן לך הציור מבחינה אישית?

"הציור הוא תחביב השואב ממני אנרגיה וכוחות רבים, יחד עם הרבה סיפוק, תגמול ומילוי מצברים ועושה אותי מאושרת מאוד".

מה הסגנון שלך בציור?

"כיום אני מציירת בסגנון ריאליסטי ובעיקר אני אוהבת לצייר נופים. הכיוון הזה הגיע עם גדי קוזיץ, המורה שלי בחוג לציור ואך טבעי להיות מנווטת בעזרת מורה. יחד עם זאת אני בתחילת דרכי ואולי בעוד כמה שנים אהיה במקום אחר. האופק שלי מלא בציור, ודאי אמשיך לצייר כל עוד אוכל".

מה את ממליצה בעקבות ההתנסות שלך בציור?

"לכל מי שמעניין בציור, אני ממליצה בחום שלא להגיד 'אני לא יכול', 'אני לא יודע' – כולם יכולים וכדאי מאוד להתנסות. בסביבה הקרובה שלנו יש כמה מורים טובים לציור: גדי קוזיץ, ורד נחמני, אמיר שפט, אסנת בן שלום ובוודאי עוד".