קראתי את כתבתו של איתי גילה בעלון הקודם בתשומת לב רבה.

לצערי, רוב הקביעות והאמירות החד משמעיות שנאמרות בכתבה אינן מתחברות למציאות, וניזונות להערכתי מאי ידיעה או אינפורמציה בלתי מבוססת.

כאשר החלטנו לדחוף את המהלך של צמיחה דמוגרפית והחזרת הבנים הביתה על מנת שיבנו כאן אצלנו את ביתם, הבנו כי ללא שינוי בסיסי בצורת החשיבה, הדבר לא יקרה.

אחת הנקודות המרכזיות אותה הבנו כבר בהתחלה הייתה כי זוג צעיר הבונה את ביתו בסכומים של 1 מיליון עד 1.5 מיליון ₪, לא יעשה כך אם לא מובטח לו כי זהו רכושו, ואם ייאלץ מסיבות כאלו ואחרות לממש הנכס, הוא יוכל לעשות כן, שלא לדבר כמובן על נושא ההורשה.

בנינו במאמץ משותף סט של החלטות, שמצד אחד הבטיח את הבעלות על הנכס, ומצד שני מגן על הקיבוץ וצורת החיים בו, במקרה של מכירה. הסכמי שיוך הדירות שנחתמו בין הקיבוץ והחברים הם הסכמים לכל דבר ועניין, ומשלה את עצמו מישהו כי ניתן כיום לעצור הכול ולהחליט שחוזרים לנקודת האפס.

חשוב לזכור כי רוב הבנים שבנו את ביתם בגבעת חיים איחוד בשנים האחרונות, לקחו הלוואות שיכון מהבנקים מול משכון הזכויות שעברו מהקיבוץ לחבר. יתרה מכך, המהלך דווח לשלטונות המס וכל אחד מאתנו שילם מס שבח בגינו.

נקודה נוספת שחשוב להבהיר. אנחנו איננו משחקים לבד במגרש. מולנו עומדת רשות מקרקעי ישראל שקבעה תשעה פרמטרים, כאשר גם אם רק אחד מהם מתקיים, מבחינתה של הרשות, בקיבוץ הרלוונטי מתקיים שיוך דירות ועל הקיבוץ להכריע באיזה מסלול הוא בוחר.

ואלו הם הפרמטרים:

• בניה על חשבון החבר. רלוונטי
• תוספת בניה על חשבון החבר. רלוונטי
• בניה לפי מידות החבר (אפשרות החבר להכניס שינויים בבית לפי בחירתו) רלוונטי
• סיווג הקיבוץ כמתחדש ובו הוראות לגבי שיוך דירות. רלוונטי
• קבלת החלטת אסיפה לפעול לפי החלטה 751. רלוונטי
• אישור ועדת פרוגרמות. רלוונטי
• חוזים בין חברים לאגודה היוצרים זיקה לקרקע. רלוונטי
• מתן אפשרות לחברים להוריש. רלוונטי
• תשלומי מיסים. רלוונטי

כלומר, בגבעת חיים איחוד מתקיימים כל הפרמטרים ואין לנו כל דרך אמתית לבטל הכול ולחזור לנקודת ה-0.

אני, כמו איתי, ער לחשיבות הרבה בשמירה על חברה המשקיעה ברווחת חבריה ובביטחון הסוציאלי של כל אחד ואחד מהם. אינני מקבל את הקביעה כי שיוך קנייני משמעו שבירת כל המוסכמות החברתיות והערכים על פיהם מתנהלים חיינו. מימוש דירות, במקרה של מכירה, יכול להמשיך ולהתבצע בהתאם להחלטות הקיימות, ולמעשה צורת המקום ואופיו תלויה בנו ויותר מכך בדור ההמשך אליו משתייך איתי, כמו הרבה מבננו הרואים בגח"א מקום בו הם רוצים לחיות ולגדל את ילדיהם ברוח המיוחדת הקיימת פה.

אינני יודע מהיכן שואב איתי את פסיקתו כי "… קיבוצים רבים שהחליטו עקרונית על שיוך בעבר, עוצרים את התהליך ופותחים מחדש את הדיון בנושא." אין ספק כי המציאות בה לא ניתנים התרי בנייה לקיבוץ שאיננו מסדיר את ענייניו מול רמ"י ואיננו מחליט באיזו חלופה הוא בוחר, מביאה את כולם לקיים אותם דיונים לא פשוטים שבהם נמצאת בראש וראשונה השאלה הכלכלית. דווקא העובדה כי רבים מהקיבוצים המופרטים הנמצאים באזור עדיפות א' כן מימשו את הליך השיוך וזאת כיוון שאין התחשבנות על ערך הקרקע (ערך 0), מוכיחה כי השיקול הכלכלי הוא המכריע. זוהי קצת יהירות לחשוב כי באותם קיבוצים אין חשיבה קהילתית והם אינם חושבים על אופיו של קיבוצם לשנים קדימה.

אינני יודע מהיכן מביא איתי את פסיקתו "…יותר ויותר קיבוצים פועלים במודל 'הסדרת זכויות'. במודל זה, מנהל מקרקעי ישראל, לאחר שהקיבוץ מודיע שהוא אינו מתכוון לשייך, יוצא משטח המחנה וחותם על היתרי בניה. במקביל, תקנונים פנימיים מבטיחים את הורשת הזכות למגורים בקיבוץ לבני המשפחה. כלומר, גם בניה וגם הורשה בפועל."

כמי שעוסק בנושא שיוך דירות בקיבוצים בשמונה שנים האחרונות, וכמי שנפגש עם מקבלי ההחלטות הן בתנועה הקיבוצית והן ברשות מקרקעי ישראל, אני קובע כי פסיקתו החד משמעית של איתי איננה מבוססת על שום דבר אמתי ומעשי.

בחלופת האגודה (1380), כפי שאושרה בדיוני מועצת מקרקעי ישראל, ניתנת לקיבוץ האפשרות לרכוש את מלוא הזכויות בחלקת המגורים בפעימה אחת ועד שלוש פעימות וע"י כך להוציא, באופן תיאורטי, את רמ"י מחלקת המגורים. ישנן עדיין סוגיות לא פתורות הקשורות למבני הציבור שאינם כלולים בחלקת המגורים ויותר מכך, כמי שמכיר את התחשיבים הנלווים לחלופה זו, היא לטעמי איננה רלוונטית לקיבוצי המרכז בגלל העלויות האדירות הנדרשות עקב מחירי קרקע מאד גבוהים וסכומי הכסף הנעמדים בהרבה עשרות מיליונים של שקלים אשר נדרשים לשים במזומן.

בפגישה שהתקיימה לפני כחודש וחצי בין נציגי התק"צ לבין אביגדור יצחקי, ראש מטה הדיור, ערן ניצן סגן ראש אגף התקציבים באוצר וארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, נאמר מפורשות ע"י אביגדור יצחקי:

"קיבוץ שיחליט על שיוך יזכה לכל העזרה ממני לסילוק מכשולים מדרכו. קיבוץ שלא ישייך, לא יבנה".

ולכן אני ממליץ לכולנו, לא להיסחף אחר אמירות שנשמעות טוב אך אין מאחוריהן משהו מעשי ולהתרכז בשאלה הקשה אבל ההכרחית, כיצד אנו מיישמים את החלופה היחידה הריאלית העומדת בפנינו על מנת שנוכל להמשיך ולבנות, לפחות עד מיצוי 400 היחידות הכלולות בתמ"א 35 לפני השינוי. אין לי ספק כי ללא הגעה להבנות ברורות בנוגע לזהות המצטרפים לגבעת חיים איחוד, אסור יהיה להמשיך ולבנות מעבר לאותה מכסה, אם כי ישנם כבר דיבורים כי הפטור ממכרז ייכלל גם לגבי אותם קיבוצים אשר בקשתם להגדלת המכסה בתמ"א 35 נגררת כבר שנים רבות.

מאחל לכולנו סדרת דיונים מעמיקה עם הרבה התחשבות וראיית צרכיו של האחר במצב המאד לא פשוט בו אנו נמצאים כרגע כחברה.