השימוש שלי בפייסבוק מתמצה בעדכונים מדף הקבוצה של הפאב בקיבוץ המאוחד (במאמר מוסגר – אבל חשוב לא פחות מהמאמר העיקרי – אני מניח שרוב חובבי התרבות בינינו כבר יודעים על "מוסד" זה שצמח מהשטח, אבל למי שלא : כל יום שבת בערב יש הופעה, בחינם, של להקה מהטובות בסצנת האינדי הישראלית, ולאחר מכן "במה פתוחה" לתוך הלילה.)

בכל זאת, ישנו פרויקט אחד של רשת חברתית שאני עוקב אחריו מזה זמן, וצריך לדעתי לעניין מאוד את כולנו. הפרויקט נקרא "קהילה פתוחה", ומטרתו (מתוך דף הפרויקט):

"אנחנו שואפים להחזיר את הדמוקרטיה אל העיקרון הבסיסי שלה – השתתפות הציבור בקבלת ההחלטות. אנחנו מפתחים מערכת מקוונת לניהול תהליך קבלת ההחלטות בקהילה דמוקרטית, שתאפשר לקהילות קטנות כגדולות להגדיל את רמת השקיפות והמעורבות ולחזק את הקשר עם חבריהן. "

מעניין שהמילה "קיבוץ" אינה מוזכרת בשום מקום, אבל אני מניח שכל מי שזוכר את "הקיבוץ של פעם" מזהה מיד את הדפוס של ניהול ישיר שהיה כה חשוב למייסדי הקיבוץ. מסתבר, שדווקא עם שקיעת קרנם של עקרון הבעלות המשותפת על רכוש, העבודה העצמית ועוד, נמצא דווקא לעקרון הניהול הישיר עניין מחודש.

מעניין שמבחינה היסטורית עקרון הניהול העצמי היה אחד העקרונות הראשונים של הקיבוץ ש"נפגמו" במגע עם קרקע המציאות – עוד לפני עקרון השיתופיות ואפילו לפני העבודה העצמית. אני חושב שדווקא עובדה זו מעידה שלעקרון זה יש קיום נפרד מהשאר. אם רק נדע לנתח מדוע היה קשה לקיים אותו, אולי נדע כיצד ניתן, בכל זאת, להחיות אותו.

אז איך זה בעצם עובד (שוב, מתוך דף הפרויקט):

מה? – תיאור הפרויקט

"הפרויקט יאפשר לקהילה דמוקרטית, המונהגת על ידי ועד נבחר, להגביר את רמת המעורבות של הציבור בקהילה על ידי שיתופו באופן שיטתי בתהליך קבלת ההחלטות, ולממש הלכה למעשה את היותו הריבון של הקהילה.

המערכת המלאה תלווה את תהליך קבלת ההחלטות לאורכו:

1. דיון מקדים והעלאת נושאים לדיון

2. דיון מתכנס והעלאת הצעות ואלטרנטיבות להחלטה

3.קביעת סדרי עדיפויות ואג'נדה לפגישות הועד

4. החלטה בהצבעה דמוקרטית

5. פרסום ההצבעות וההחלטות, באופן שמאפשר בקרה על ביצוען.

המערכת תאפשר שליטה ברמת המעורבות כדי לאפשר לקהילה היפתחות הדרגתית בהתאם להתפתחותה והעלייה ברמת האמון בין הועד והציבור."

 מהי הרלבנטיות של פרויקט כזה לשיטת הניהול הנהוגה בקיבוץ היום ? יש לנו היום לצד הנהלה נבחרת גם מועצה (שהיא למעשה "התנדבותית", כלומר מאפשרת לכל מי שרוצה להיות מעורב להשפיע) ואסיפה, שבה מצביעים לעיתים רחוקות על החלטות חשובות או ערעורים – אז מדוע אנחנו בכלל זקוקים למערכת כזו של ניהול ישיר ?

אנסה למנות את חסרונות שיטת הניהול הנהוגה היום:

ההנהלה – ההנהלה נבחרת לעיתים רחוקות, ומרגע שנבחרה מרכזת בידה כוח רב – בעיקר לקביעת סדר היום, מינוי בעלי תפקידים, ביצוע ההחלטות (המאפשר מרווח תמרון רב בד"כ) ועוד.

המועצה – יתרונה של המועצה הוא בכך שהיא מכילה את מי שבחר להיות מעורב – כך שניתן לקיים בה דיון ברמה גבוהה. עם זאת, זוהי גם חולשתה – "המעורבים" הינם מיעוט קבוע ולא בהכרח מייצג של תושבי הקיבוץ.

האסיפה ("קלפי") – האסיפה איננה מאפשרת דיון, מובאות בפניה החלטות שלא ניתן לעצב אותן עוד אלא רק להכריע, ולכן יש חשיבות עצומה לאופן הניסוח של האפשרויות השונות. בנוסף, תדירות ההצבעה נמוכה, והטרחה הכרוכה בה (עדיין…) גבוהה יחסית.

מעבר לפן זה, ישנו הנושא הכלכלי.

אומר זאת בזהירות הרבה ביותר האפשרית ותוך הדגשה שאינני חושב שזהו המצב כיום :

מצב שבו יחידים מנהלים נכסים כלכליים השייכים לרבים (ע"ע קרנות פנסיה, בנקים וכו') יוצר, בטווח הארוך, מצב מובהק של ניגוד אינטרסים בין ההנהלה לבעלים, שבשל הביזור שלהם אינם מסוגלים לבצע פיקוח נאות על הניהול.

ההנהלה במצב כזה בד"כ תיצור (שוב, ללא כוונה "רעה") מנגנון הנוטה לנפח ולהנציח את עצמו ואת תפקודיו, ולהשית על חבריו תפקידי ביצוע שאינם קשורים ישירות לניהול. אמנם ניהול כלכלי כזה נתפס כ"רע הכרחי" (שכן לא ניתן לנהל חברה ע"י אסיפה) – עם זאת, ניתן בהחלט למתן את הנזקים הנלווים ע"י שיתוף מקסימלי של הבעלים בקבלת ההחלטות.

מאז שחזרתי להתגורר כאן מצאתי את עצמי מעורב במידת מה בהיבטים מסוימים של ניהול הקיבוץ – בעיקר נושאים הנוגעים לפגיעה בסביבת חיים ייחודית ויפה – שאמנם הייתה מעוגנת במקורה בצורת החיים השיתופית, אבל היה לה ערך בפני עצמו.

אין בכוונתי להתייחס לנושאים אלו כאן, אבל הניסיון הזה יצר אצלי תחושה של תסכול שלדעתי רבים מבנינו חוו בזמן כזה או אחר, המובילה בסופו של דבר לנסיגה מהמעורבות הקהילתית.

אני מוצא, שלצד ביקורת רבה מצד קבוצות אופוזיציה (להנהלה), המרגישות תסכול מחוסר היכולת שלהן להשפיע על קבלת ההחלטות, ישנו גם המון תסכול והרגשה של כפיות טובה מצד "מנהלי" הקיבוץ, המרגישים,בצדק, שהם עושים כמיטב יכולתם להוביל את הקיבוץ אך נתקלים שוב ושוב בקולות של התנגדות, הרבה פעמים לאחר מעשה, ופחות בגילוי הוקרת תודה.

להבנתי, תחושות הדדיות אלו של תסכול הן שתי פנים של אותו מטבע : הנהלת הקיבוץ החדשה הינה גוף ריכוזי ביותר – למעשה, ייתכן שאפילו ריכוזי יותר ושקוף פחות מהנהלות הקיבוץ בשנים שקדמו להפרטה. ריכוזיות זו איננה מקרית אלא היא תוצאה רצויה ומודעת של נסיגת כלל החברים ממעורבות ישירה בניהול, והפקדת הסמכויות בידי ההנהלה. עם כל הכבוד שלי לרצון של החברים לא להיות מעורבים זוהי בעיני טעות קשה שתפגע, בזמן כזה או אחר, בכל אחד מאתנו.

אז מה עושים? אינני יודע אם המערכת שהצגתי בשלה מבחינה טכנולוגית לשימוש בקיבוץ כמו שלנו, אבל אני סבור שהרבה יותר מעניין האם אנחנו כחברה בשלים לחזור ולקחת את האחריות על החיים שלנו. הבחירות הקרובות לתפקידי ה"הנהלה" מהוות הזדמנות פז עבורנו לבחור אישה או איש שבראש סדר העדיפויות שלהם החזרת מקסימום חברים (וגם תושבים, היכן שאפשר) למעגל המעורבות.

בראיון האחרון שנערך עמו בעלון אייל מנה שורה של אתגרים שיעמדו בפני הקיבוץ בזמן הקרוב. בעיני, החזרת הניהול העצמי הינה חשובה פי כמה מכל החלטה משפטית, נדל"נית סביבתית או כלכלית שתעמוד בפני הקיבוץ בשנים הקרובות – למעשה, אני סבור שיצירת תשתית ניהולית רחבה היא הדבר היחידי שיאפשר לקיבוץ לצלוח את האתגרים האלו בהצלחה.

אגב, במקום "מזכיר" יש לנו עכשיו "מנהל". יתכן אמנם שבפועל המזכיר היה "מנהל" כבר שנים רבות, אך אני סבור שהגיע הזמן להחזיר הן את שמו הישן של התפקיד, והן את משמעותו – הנבחר הבא לעמוד בראש הקהילה צריך לתפוס את עיקר תפקידו כמי ש"מזכיר" לציבור את תפקידו ומארגן אותו לפעולה, ולא כמי ש"מנהל" אותו.

אני רוצה להדגיש שאני כלל לא רואה בטכנולוגיה את הנושא המהותי כאן – כיוון שיש אנשים המתקשים להפעיל טלפון חכם או מחשב אין ספק שאמצעים כגון קלפי חייבים להמשיך להיות בשימוש במקביל להכנסת טכנולוגיה חדשה.

 לינקים:

חפשו "קהילה פתוחה" בגוגל.

חפשו "פאב גבעת חיים מאוחד" בפייסבוק