9/7/2019  – 9/10/1949  י' תמוז תשע"ט

גדלנו בקיבוץ גבעת חיים איחוד בקבוצת "עלה". היינו שם שלומית, יעל, יהודית, בועז, יובל, נמרוד ועוד, וגם יגאל או פלבר בקיצור יגאל פלבר. "ילדים אחים אנחנו", תוצר של הלינה המשותפת. אני מכיר את יגאל כמו אח שלי ואולי יותר.

ליגאל היה חלום ילדות – להיות "נהג סמיטריילר". כבר בגיל צעיר, בזמן שיעור ציור, כשאגי המורה לציור הייתה מספרת לנו את סיפור הג'ונגל והיינו מציירים חיות, יגאל היה מצייר סמיטריילר, אדום או ירוק וכך גם בשיעורי מולדת או חברה, הילד חלם סמיטריילר.

בהמשך אהבנו ספורט, אהבנו מאוד ספורט. בצהריים, אחרי הארוחה בחדר האוכל, היינו יורדים לדואר, לבלה וולף, גונבים עיתון ספורט ולומדים אותו בעל פה. בלילה, אחרי שהתגנבנו לסרט בבית וינה ולא הבנו כלום, חזרנו לצריף והיינו עושים חידון הרכבים של קבוצות הכדורגל בליגה לאומית וליגה א' (בועז, יגאל ועקיבא). יגאל היה מנצח, הוא ידע גם את שמות המחליפים!

פורים 1965 – יגאל פלבר

מה שהיה ביגאל זה מה שרואים, בלי שום בלוף: צנוע, חרוץ, פשוט ולעניין.

הייתה לו אמביציה חזקה לשרת כמו שצריך בצבא, לתת 100 אחוזים מהיכולת שלו והוא בחר במסלול הכי קשה: גולני. המסלול הכי משמעותי מכל הכיתה וכולנו היינו קרביים. הוא עבר את כל המסלול, עבר גם את מלחמת ההתשה והגיע לדרגת סמל מחלקה.

אחרי הצבא היה שכן שלי בשיכון עולים ואח"כ גם בשיכון הוותיקים – אוהד ואוהב של הפועל תל אביב, דואג וחרד כל השבוע: מה יהיה במשחק בשבת? "נו הורוויץ, מה יהיה עם הפועל?" ואני (כמובן גם אוהד הפועל) עניתי: "יגאל יקירי, עם הפועל ת"א נולדנו לסבול". למרות זאת הוא קנה מינוי משפחתי ולקח את הילדים למשחקים בשבת.

יגאל היה איש משפחה ועבודה. בזוגיות היה מאוהב עד הראש – ראשית עם מרים ואח"כ עם נורית, הייתה לו אהבה טוטאלית עד הסוף. והילדים: תומר ז"ל, אורן ונופר. איך גידל אותם, לא חסך שום מאמץ ונתן ללא גבולות, עבודה ומשפחה. חיים לא קלים, אבל עם הרבה אהבה – היה אבא ענק.

יגאל עבד יותר מ-40 שנים בקואופרטיב עמק חפר ומימש את חלום הילדות שלו להיות נהג סמיטריילר. עבד שנים כמוביל חלב, סדרן חלב והיה נהג ועובד בחסד עליון: חרוץ, קפדן, דייקן, כל מה שצריך, נהג שאין דברים כאלה. אני עבדתי שנים מול הקואופרטיב, בריכוז משק ואח"כ בפריגת. בסיום פגישות, תמיד הייתי שואל את המנכ"ל (אמנון, עמוס, רבינא ואסף) "נו יותר חשוב: איך יגאל פלבר?". האמת? ידעתי את התשובה, אבל רציתי לשמוע שוב: "אין על יגאל! נהג מס' 1 בארגון, אולי יש לכם עוד כאלה?".

לפני שנה חגגנו בשבת בבית של פתי 50 שנים לסיום בית-הספר של קבוצת "עלה". יגאל היה בעבודה באזור נצרת, אבל לא ויתרנו לו, התקשרנו שהוא חייב לבוא ותוך פחות משעה הוא נחת במפגש. הייתה שמחה גדולה כשהוא בא, זכינו.

יגאל שלנו, היום אנחנו נפרדים, נזכור אותך באהבה גדולה לתמיד.

שלך, עקיבא הורוויץ וכל הכיתה.

לדף ההנצחה