רועי בנגר (18)הוא בנם של איריס וירון, תאום של רותם הנמצאת בשנת שירות עם קהילת קיבוץ בארי בקיבוץ חצרים ואחיה של רוני (22). לבקשתי, הוא סיפר על שנת השירות בכפר הנוער שפיה, ליד זכרון-יעקב.

הוא נולד וגדל בגח"א, עבר את שלבי הילדות, המרכזונים והנעורים ואהב את המסגרות החינוכיות פה. אחרי קורס מד"צים הוא הדריך שנתיים את קבוצת "שקד" (כיום כיתה ח'). הוא מעדכן שעשה בגרות מלאה עם הרחבה בביולוגיה ופסיכולוגיה וניסה להתקבל לשנת שירות בכמה מקומות, מתוכם בחר בשפיה.

ההעדפה ללכת לשנת שירות, נבעה בין השאר מהמסורת שנוצרה כאן ובכלל בעמק חפר בעניין זה. רועי ראה במסלול זה דרך להתפתחות אישית וגם תרומה למדינה, למרות שהתקבלות לשנת-שירות בימים אלה של צמצומי תקנים אינה דבר של מה-בכך. דחיית הגיוס דווקא לא הייתה שיקול על רקע המלחמה, משום שהוא מתכוון להיות קרבי בכל מקרה. מה שמצא חן בעיניו הוא השילוב בין נוער וחקלאות.

"שנה של השפעה חיובית על חיי ילד או נער הנמצא בסיכון, היא השנה המשמעותית ביותר שאני מדמיין. לגרום לנער כזה להביט במראה בעוד כמה שנים ולומר לעצמו כי שנת השירות שלי שינתה את חייו, זו מטרת העל שלי כעת". בנוסף לכך, הוא גם אוהב חקלאות ורואה בכך יעוד אפשרי בעתיד.

לדבריו, "נוער בסיכון" היא הגדרה רחבה של ילדים ומקרים, החל בילדים שהוריהם ויתרו עליהם ו/או חיו בתנאי עוני קיצוניים, עד ילדים שלא הסתדרו עם הוריהם והופנו למקומות כמו כפר הנוער שפיה. יש גם ילדים פליטי מלחמת רוסיה-אוקראינה, שנותרו ללא הורים בכלל או ללא אחד ההורים. הם מגיעים לכפר ולומדים עברית על-מנת שיוכלו ללמוד שם מקצועות אחרים ולהשתלב בשוק העבודה. הוא נחשף לסיפורים קשים של ילדים ונערים שהטראומה עדיין ניכרת בהם.

הקומונה בשפיה כוללת 12 חבר'ה (לא רק מקיבוצים) איתם הוא מסתדר ממש טוב ומלבד העבודה יש להם חיי חברה, טיולים ומסיבות. השנה מסתמן שהחבר'ה בשנת שירות לא יצטרכו להפסיק באמצע כמו בשנה שחלפה, אבל כאמור צומצמו תקני ש"ש ולכן קשה יותר להתקבל.

במשך הבקרים הוא עובד שם ברפת ונהנה מזה מאוד. תחום הרפת שהיה חדש לו, הפך לדבר מעניין שהוא למד והפנים שם. הילדים עובדים לסירוגין ובכל פעם קבוצה אחרת עובדת שבוע במשק (יוצא להם לעבוד כשבועיים במשך השנה) והוא עובד איתם. שפיה היא לא רק פנימייה ויש ילדים מהאזור הבאים ללמוד וחוזרים כל יום הביתה.

מלבד עבודה, מלווה רועי את הילדים בפעילות החוגים, סדנאות, ספורט ושיחות פנאי המחייבות יכולות הכלה וקבלה והוא גילה בעצמו יכולות שלא הכיר, כך שהוא יוצא נשכר.

הוא מלווה את הילדים והנערים (כיתה י') ומהווה מעין חבר או אח-גדול ומספר כי גילה שלמרות הלחצים הקיימים בעבודה, הוא מצליח להתמודד איתם ברוגע ועם שיקול דעת ולא נכנס ללחץ, כפי שחשש שיהיה.

קיימות בעיות של אלימות ילדים והוא מצליח להתמודד איתן. בעיות של צריכת אלכוהול וסמים קיימות שם בשוליים, אך תפקידו של רועי הוא רק לעדכן את הצוות הקבוע בעניין. העבודה כקומונה מאתגרת ולכן יש ליווי של עו"סית ואחראי הדרכה. הם מכינים עם הילדים אירועים ומסיבות בחגים ובין החגים, למרות שלא פשוט לרתום את הנערים לכך. גם העבודה המשותפת עם צוות הקומונרים המגוון לא תמיד זורמת.

בעיות בתוך קבוצות הנערים מופנות לעו"סית ועזרתה חשובה מאוד. בתום חצי שנה לעבודתו שם, רועי רואה שינוי משמעותי לטובה אצל חלק מהילדים שסבלו מבעיות התנהגות או ניתוק מהמסגרת. אותם ילדים שלא קמו בהשכמות, עשו בעיות בלימודים ו/או בעבודה, נכנסו למסלול ומתפקדים טוב ללא התערבותו, שבהתחלה הייתה משמעותית מאוד. כעת הם משתפים יותר, לאחר שרכש את אמונם וכך מתאפשרת פתיחות רבה יותר. הוא בהחלט רואה בעצמו את הדמות האחראית במידה מסוימת לאותו שינוי מיוחל ועם כל האתגרים, הוא ממש מרוצה משנת השירות שלו.