שמי ליאור פרטל ואשתי – אלה עוקב. אנו מתגוררים בשכונת החיילים כשנתיים ומתחילים שנה שלישית.

לאחרונה חווינו תופעה ונדליסטית חמורה ביותר. מצאנו את רכבנו סוזוקי sx4 בצבע אפור כהה שרוט בצורה מכוערת ומוגזמת בשני מקרים שונים, ללא הודעה או סיבה מדוע.

אנו חונים באותן החניות לאורך כל תקופת המגורים שלנו בקיבוץ.

מעולם לא חסמנו או נצמדנו לרכב אחר ובודאי שלא חנינו בחניה פרטית של מישהו.

לפני כשבועיים שרטו לנו את צד הרכב לכל אורכו מספר פעמים.

בשבוע שעבר שוב שרטו לנו את הרכב בצד השני כפעם אחת (תודה רבה) והפעם רשמו באבק על החלון – למה לחנות ככה?

שוב באותו מקרה לא חסמנו חניה או חנינו בחניה פרטית, החניות מסביב לשכונה הן של כולם ואין חניות פרטיות.

אני מבקש שאם למישהו יש בעיה עם החניה, בבקשה לא לפנות לוונדליזם, ניתן להשאיר פתק ובו מה מפריע, ולא לפגוע ברכוש פרטי. עלות התיקון של כל השריטות הוא לא סכום זעום.

אם למישהו יש איזו שהיא בעיה עם צורת החניה שלי מוזמן להשאיר פתק עם המספר שלו.

בפעם הבאה שיקרה מקרה כזה, אני אפנה למשטרה ולא אעבור על כך לסדר היום.

מהילה סיטון:

אני לא בענייני הפייסבוק, אבל אתמול בערב מספר אנשים שלחו לי את מה שליאור כתב,

וחשבתי שכדאי לפרסם גם את התמונה של המכונית שלי.

בני, איתמר, שנמצא בשנת שירות ויוצא רק פעם בשבועיים הביתה, החנה את המכונית (החדשה) ללילה אחד, בשכונת החיילים שבה הוא גר. גם הוא לא חסם אף אחד ולא חנה במקום מסומן. רק העמיד ללילה את המכונית באחת מחניות השכונה הרבות. וכך מצאנו את המכונית בבוקר – שרוטה בצורה ברוטלית. קשה לתאר כמה זה מעליב ומיותר.

 בואו נמשיך ונשאיר את אירועי האלימות והבריונות, מחוץ לגדר שלנו, ונדע לדבר, להסביר ולהתנהג בצורה חברית ושייפסקו מעשי הוונדליזם האלה.

מכתב שהושאר על רכבם של משפחת רופמן-לין בחניה ליד ביתם