במהלך החופש הגדול התפרסמה ב"בתוככינו" מודעה על סדנה בבית טרזין, בעקבות חפצים העוברים מדור לדור. עיינתי במודעה מספר פעמים וחשבתי בליבי – אבא שלי (לונק פרטיג) נתן בזמנו למוזיאון בית טרזין שרשרת מניאטורות מיוחד שאמא שלו, רוזה פרטיג (סבתא שלי) יצרה בגטו טרזינשטט. הסיפור נשמע בעיני מופלא, לאור העובדה שהשרשרת כל כך מיוחדת. אני זוכרת שאבא סיפר לנו שאימו למדה צורפות, אבל איך הצליחה ליצור אותה בגטו ולהביא אותה משם – אין לי מושג… לצערי לא שאלתי והוא לא סיפר.

השרשרת ממתכת משובצת במיניאטורות עדינות הקשורות לגטו כמו: מצקת לאוכל, מצפן, אסלה, סמל העיר טרזינשטט, מסרק לכינים (עם כינה קטנה) ועוד. תשע מיניאטורות יפייפות.

אני ורותי אחותי זוכרות שהיתה להורים קופסה שהוחבאה אי שם בארון הבגדים. מידי פעם אהבנו לקחת אותה ולראות את ה"אוצרות" שאבא הביא מביתו בצ'כיה, ובניהם גם השרשרת.

בזמנו, כשבית טרזין היה עדיין מוזיאון קטן, אני זוכרת שהשרשרת היתה מונחת בכבוד בתצוגה בחלון הקטן שפינדה שפע בנה.

עם השנים התפתח בית טרזין (בשנים האחרונות אף הפך למוזיאון "שואה" רשמי), אופן התצוגה השתנה והשרשרת שלנו נעלמה. מדי פעם הייתי פונה לעובדות המוזיאון ומבקשת שאם הם לא צריכים את השרשרת, או לא מפרסמים מי הכין אותה, שיחזירו אותה אלי ואני כבר אגלגל אותה מדור לדור…
נקרתה ההזדמנות ופורסמה הסדנה "גלגולו של חפץ" בבית טרזין במהלך החופש הגדול. מיד צלצלתי לאחיותיי ולחלק מהנכדים ובקשתי שנלך כולנו לראות את השרשרת. נרשמנו לסדנה ובמקביל דיברתי עם סימה הארכיונאית מבית טרזין והזכרתי לה את קיומה של השרשרת. הסברתי לה שאנחנו מגיעים כדי להראות ולספר לדורות הבאים מה שאנו יודעות.

הגענו לבית טרזין לראות את השרשרת, שהיתה מונחת במגירה במוזיאון. ביקשנו שיוציאו לנו את השרשרת כדי שנוכל לראותה מקרוב. סימה הוציאה את השרשרת (עם כפפות!) וביקשה שלא נגע במוצג – אלא לראותו בלבד. המעמד היה מאוד מרגש. אנו – הבנות והנכדים הבטנו בשרשרת משתאות – כמה השרשרת יפה, וניסינו לפענח את הסמלים והקשרם לחיים בגטו.
אנחנו התרגשנו מהמעמד. צילמנו מכל זוית אפשרית… וגם הנכדים והנינים גילו ענין רב במוצג.
כמה היסטוריה גלומה בשכיית חמדה זו. אני מקווה שסיפור השרשרת יעבור מדור לדור כשהיא מונחת ושמורה במוזיאון טרזין.