גבעת חיים: 1991; 2015
התערוכה שפותחת את עונת התערוכות בגלריה היא תערוכה שעשויה לעורר עניין רב אצל חברי הקיבוץ, גם כאלו שלא פוקדים את הגלריה בחיי היום-יום.
התערוכה של אלינה ספשילוב שהייתה תלמידת אולפן בקיבוץ בשנת 1991. כזכור, בתקופה זו חודש האולפן של גבעת חיים אחרי הרבה שנים של חוסר פעילות, והמגמה אז הייתה ליצור בית ראשון במולדת לעולים החדשים שהגיעו מברה"מ. אלינה הגיעה לבדה, ללא הוריה, נערה צעירה שסיימה זה עתה בסנט-פטרבורג את לימודי האמנות.
האווירה בארץ, שכה ייחלה לה, קצת אכזבה אותה בתחילה, אבל הכל השתנה ברגע שהגיעה לקיבוץ. כאן היא מצאה את אשר חיפשה – רוח נעורים, השתלבות עם האוכלוסייה המקומית, ובכלל את החופש שכה רצתה, מההורים ובכלל. היא אהבה את המקום, השקיעה הרבה בלימודי העברית, כיום כמעט ולא ניתן להבחין שעברית אינה שפת האם שלה, נותר רק שמץ של מבטא זר. היא אהבה את העבודה – בגת, בפרדס, אהבה את החצר הקיבוצית, וגם את המפגשים עם הדור הצעיר בפאב המקומי, שהיה אז בחלל הגלריה של היום. את האמנות השאירה מאחור.
מפגש אחד זכור לה במיוחד – המפגש עם ידיד, הוא בעצם זה שסלל את דרכה לחיבור המחודש עם האמנות בכלל, ועם האמנות הישראלית בפרט. החיבה וההערכה שרחשה לו נשארו בתוכה פנימה, ספק אם הוא עצמו ידע את ההשפעה שהייתה לו אז עליה.
כשהצטלבו דרכינו מחדש היא הביעה התרגשות גדולה לקראת ההזדמנות שניתנה לה, ומיד גם הציעה שאת התערוכה הזו היא רוצה להקדיש כולה לנוף המקומי, שכה נחרט בה. ההזדמנות שלה היא בעצם המתנה שהיא מעניקה לנו. לא כל יום ניתנת לחברה החוויה הזו להתבונן במראות של המקום דרך עיני הצייר. לטעמי, זה אחד מהרגעים הגדולים שכבר ידענו כאן. אני רואה בתערוכה זו אבן דרך לא רק לגלריה אלא ליישוב כולו. ואתם, אל תחמיצו…