בעקבות רשימתה של נורית וולף, יצאנו לשטח לבדוק מה דעתם של חברים נוספים בנושא המחסומים.
אין צורך לסבסד את המים החמים או הקרים, יש מספיק כסף שנגבה מהחברים כדי לממן את כל ההוצאות כאשר ענף המים יהיה מאוחד.
"עיר ללא רחמים", זה מה שאנחנו. בשפה עילגת, מתנשאת, אלימה ומשתלחת, נרמס כבודם של חברי קיבוץ וגם כבודנו.
אתה נמצא בשדרות הפילוג. סע עד צומת המקלחת המשותפת, משם תפנה ימינה אל כביש סדרן העבודה ותעבור את כיכר המטפלת ואת כיכר סדרן העבודה, ואז תפנה שמאלה אל סמטת הדולב ותחנה בחניית גני- הילדים…
נפרדתי מדוריס עם הרבה סנטימנטים למקום וביציאה נתקלו עיני בחדר מספר 13 שבעברו היה חדרו של ריק פרקר (אח של סוזן לברון) שלמד באולפן. ריק הגיע מארה"ב עם ציוד יקר ערך ואחרי תקופה קצרה נשאר בתחתוניו.
אצלנו בבית יש חלוקת תפקידים מאוד ברורה – יש אחד שכותב. אז זהו, זה שאני הפעם כותבת זה רק בגלל שהגיעו מים עד נפש.
יש להעלות במהירות, דרישה לקבלת אשור להרחבת השטח המותר לבניה בגבעת חיים וכמובן בכל התנועה הקיבוצית. אם לא נזדעק עתה נבכה דורות.
כל שנה סביב חגיגת הבר-מצווה אני תוהה לאיזה מצוות מתחנכים הילדים שלנו. פעם כינו את ילדי הקיבוצים ילדי שמנת. היום מן הסתם הם ילדי קצפת.
בעת מצוקת דיור הכניסו לכל חדר אדם נוסף. כלומר נוסף לזוג שגר בחדר, נוסף אדם זר , עולה חדש או חדש שנקלט בקיבוץ. היה רק לקוות שכל אחד מצא את המיטה שלו בלילה…
גבולות הגזרה של המועצה אינם תחומים, האסיפה האצילה לה את מירב סמכויותיה ואחריותה, ובמצב שנוצר נדרשה המועצה לגלות אחריות ומעורבות ביקורתית, זה תפקידה.
אני מלינה על כך שלאחר מסת הבניה הראשונה, לא עצרנו לבדוק באיזה קצב צריך להמשיך. גיליתי שכחצי "מהבונים החדשים" הינם במקום רחוק מבחינת זכותם להיכנס לבניה.
…היה צריך את ראש אמ"ן שיגיע לשכנע את האסיפה שאמיתי ישוחרר מהפרדס לטובת תפקיד בצבא.
למחרת בבוקר הגיע צוות החשמליה, חיבר את הבית בכבל עילי דרך החלון, והתחיל לטפל בבעיה. בעזרת מומחה חיצוני, הידוע יותר בכינויו "הפרופסור", אותר מקום התקלה באדמה, והוחלף קטע הכבל התת-קרקעי.
לאחרונה התוודעתי בפייסבוק לקבוצה חדשה: "מתנדבים שהיו בקיבוץ גבעת חיים איחוד" (לחץ לקישור).
בדברים גדולים ומרכזיים בוודאי שצריך לקבל את אישור המועצה, האסיפה וכד', ומבחינת ביקורת ובקרה הכל צריך להיות פתוח וגלוי. אבל צריך להבין שבעלי התפקידים נבחרו ע"מ לנהל וצריך לתת להם את מרחב הפעולה והקרדיט ע"מ לנהל את השוטף.
אהבתי במיוחד את ערבי האסיפות כי כל החברים שגרו סביבי היו עומדים אחרי האסיפה, כולם עדיין נסערים ושמעון שיפמן היה צועק שהמצב קשה ואין כסף ורובין היה מרגיע שיהיה בסדר…
יש לנו בסיס מעריצים רחב במדינות כמו: סוריה, ירדן, עיראק, לבנון, דובאי וגם טורקיה. עם טורקיה יש לנו קשר מאוד מיוחד, הופענו שם מספר רב של פעמים מול קהל אוהב ומחבק.
יצא ככה שבדיוק יום אחר כך ארחנו אצלנו בבית, ואז חשבתי לעצמי למה שלא אתן מתכון לארוחה מנצחת?! מה עוד שכל המתכונים (כך יצא במקרה) היו כשרים לפסח והגליון יוצא בדיוק לחג…
איפה ולמה קרסה התקרה?
ואיך מתכוון הקיבוץ לטפל בנושא?
על כך ועוד בכתבתו של זיו שחר בנושא מבני החינוך
החלטת המועצה כי קבוצת אנשים מטעמה ירכשו וינהלו את מערכת המים החמים היא הבעת אי אמון בהנהלת הקהילה, וההנהלה צריכה להבין זאת.
גבעת חיים: 1991; 2015 התערוכה שפותחת את עונת התערוכות בגלריה היא תערוכה שעשויה לעורר עניין רב אצל חברי הקיבוץ, גם כאלו שלא פוקדים את הגלריה בחיי היום-יום. התערוכה של אלינה ספשילוב שהייתה תלמידת אולפן בקיבוץ בשנת 1991. כזכור, בתקופה זו חודש האולפן של גבעת חיים אחרי הרבה שנים של חוסר פעילות, והמגמה אז הייתה ליצור […]
2.8.15 גאווה עצובה יש לי בן גאה ואני אמא גאה. אמא גאה עצובה. מיואשת. מיואשת נורא. שנים צעדנו במצעד הגאווה בירושלים לאות הזדהות. כל המשפחה כתשובה לנוער שואל שאלות, לתמיכה משפחתית דוגמא אישית לגאווה. והלכו איתנו גאים וגאות וסטרייטים ואנשים מן השורה. ישראלים. בני אדם רגילים. אחר כך ישבנו ביחד, על הדשא בכיכר העיר מעגלים […]
איתמר ברונר כ"ד תמוז תשכ"ה 24.7.1965 יובל רפאלי ד' תמוז תשכ"ח 30.6.1968 גלעד ידיד כ"ח תמוז תשכ"ט 14.7.1969 גרשון (רזניק) פאביאן ג' תמוז תשמ"ט 6.7.1989 רדיוס (אליעזר) רט ז' תמוז תשכ"ח 5.7.1968 צבי יחיאלי י' תמוז תש"ל 14.7.1970 שמואל קרני י"ז תמוז תשמ"ב 8.7.1982 רן לוי ג' תמוז תשמ"ו 10.7.1986 רבקה קראוס ד' תמוז תשמ"ו […]
