ההצבעה בסוף שבוע זה על הגדלת חלקת המגורים איננה, לטעמי, עוד עניין טכני או כלכלי, אלא הצבעה אשר תביא לידי ביטוי איזו מין חברה אנחנו ואיזו חברה אנחנו רוצים להיות. השאלה האמיתית שעומדת על סדר היום היא –  האם אנחנו חברה בה כל אחד מאיתנו רואה קודם כל ומעל לכל את האינטרסים האישיים שלו ושל […]

פורסם ב"בתוכנו" בשנת 2004. מועלה מחדש לפי בקשת גידי שקדי לא ברור לי כרגע למה דווקא בחרוזים כי אולי העניינים זזים גם בלי מלים שמחפשות סדר ווֹקָאלי אבל לא איכפת לי, זה מה שבא לי   אָז אֵיפֹה הָיִינוּ, חֲבֵרוֹת וַחֲבֵרִים, בַּתַּאֲרִיךְ הַקּוֹבֵעַ וּמָה מִזֶּה נוֹבֵעַ לְגַּבֵּי חַיֵּינוּ בַּגִּבְעָה הַהוֹלֶכֶת וְנִמְרֶטֶת לָנוּ כְּמוֹ עוֹף כֹּל […]

     1. על מה ההצבעה? האם נאפשר את בניית שכונת ג' כולה (60 מגרשים) או רק 20 מגרשים? האם הקיבוץ ינצל את מלוא ההטבה המגיעה לו למגרשים בהטבה של 33% בגלל היותו קיבוץ עם מספר חברים גדול ביום הקובע וכך יאפשר למקסימום בנים ליהנות מהטבה זו (כפי שעתידים ליהנות ממנה הבנים בשכונות א'-ב') או […]

בהמשך לדיון הפורה והיצרי לפרקים בפייסבוק, ניתנה לי ההזדמנות לפרסם גרסה מקוצרת של דברי בעלון. התלבטתי אם נכון לפרסם תקציר או עריכה מבוססת מקור המביאה רק את מהות העניין ובחרתי בדרך של עריכה ולא בתקציר מאחר ובמקור עשיתי שגיאה. כותרת המקור: "לא שיוך, לא חלקת מגורים, מה כן?" פה טעיתי. טעיתי בחטא בו אני מאשים […]

לפני הבאת העלון הנוכחי לדפוס, התבשרנו על מותה בטרם עת של סיוון רזמוביץ', הגננת המסורה והאהובה של גן זית אצלנו. סיוון, אם לשלושה ילדים, בת מצר, שחייה עם משפחתה באליכין, נפטרה במפתיע כשלושה ימים לאחר שנאלצה לעזוב את העבודה עם כאב ראש נוראי. "סיון, אחת הגננות הנערצות במערכת; ההודעה הנוראה נגעה בכל-כך הרבה אנשים – […]

מעבר לפאדיחה, אין לי ברירה אלא להודות שכן – במציאות הקשה וכדי לא להתייאש, אני מקיפה את עצמי באנשים טובים ומעוררי תקווה ובעשייה שתאפשר לכל אחד למצות את יכולותיו, לעשות שינוי בחייו. לכך מתווספת גם סקרנות וצורך להכיר אנשים שונים ממני וזה מאפשר לי לעשות חיבורים חדשים בין אנשים. בקיבוץ, היה לי חשוב לחבר את […]

מעליזה הנפלאה, אמא של חברתי רותי, שהייתה גם חברתי, אני נפרדת בצער מהול באהבה ובכבוד אינסופי. כי אני שואלת את עצמי תמיד: איך, מהסבל הבלתי נתפס שעברה יצאה, בעיני שלי, אישה בעלת יחס אנושי טבעי, צנוע ואוניברסלי הלכה למעשה, כמו שלא רואים הרבה במקומותינו. דלתה פתוחה לכל אדם, כל אדם. מה אכפת מאין בא ולאן […]

סיוון הייתה מחנה את הרכב שלה בערך 100 ק"מ מהגנון, מוותרת על שלושה או ארבעה חניונים קרובים יותר. פעם הזדמנו לנסוע יחד (אני נהגתי) והיא התוודתה באוזניי שהיא שונאת לנהוג ועוד יותר, שונאת לחנות. "רציתי מאוד לעבוד בגבעת חיים והשלמתי עם זה שאני צריכה לנהוג הנה, אבל לחנות זה סיוט בשבילי. אני לא טובה בזה, […]

גיורא ידיד (76) הוא ללא ספק ותיק החקלאים בקיבוץ. ממרפסת דירת המשפחה, כשאנחנו צופים בהנאה על הגינה והבוסתן הפרוסים ביופיים לפנינו, הוא הסכים לדבר קצת על הפרדס, על חוסר ההצלחה (בינתיים) לבנות בית לבנו ומשפחתו ועל כל מה שבאמצע  הזמנתי את ליונל כדי שיצלם כמה תמונות בגינה/בוסתן המזמינים של גיורא וחיה וכבר שם, עוד לפני […]

יעל ואיתי גילה התקבלו לחברות רק לפני כשנה, אך נמצאים כאן לא מעט שנים. איתי מעולם לא עזב ויעל, במקור מחדרה, נמצאת בקבוץ כ-14 שנים. כדי להכירם טוב יותר, הזמנתי את עצמי לדירתם הזמנית במתחם הנעורים לשעבר, לכוס תה ושיחה פתוחה. יעל לביא, ספרי קצת על עצמך "שנים לפני שהכרתי את איתי כבר לא גרתי […]

*אסף שרי, בנם של סימה ואליהו ז"ל, עזב את הקבוץ לפני 30 שנים, אבל זוכר הכל. פעם, אי שם בעברי הקסום בעמק חפר הבתולי וירוק העד, העטוף וחבוק פרדסי הדרים רחבי ידיים הפונים לכל רוחות השמיים ומרוצפים בחלקות מיושרות, ביקרתי לי כהרגלי בכרך האזורי הנעים והשוקק – חדרה. אהבתי מאוד את עיר המחוז שלנו, את […]

תרבות הדיור השיש רחב, המטבח מעוצב הספות, הארונות, נוח כאן עכשיו.  אומנות על הקירות, פרקט על הריצפה  נו, מה עוד את רוצה?  יש דיור ויש תרבות אבל חסר לי קצת אוויר  וכן, אני יודעת שלכל זה יש מחיר מטבעות געגועים למגע של אדמה למדרכות צרות, לרוח יבשה לגבעות כורכר עם סירה קוצנית וריח קורנית השיר […]

מה משותף למשפחות הורוויץ, שחר, כהן, קראוס, בליך, לנדאו, פיינברג, תמי הורוויץ, שלומית נחמני ויהושוע זיו, עם כמה משפחות מגוש דן? התשוקה ליפן. בשלהי הסתיו ביפן (כמו החורף כאן) יצאנו לטיול שהוא בעצם מסע גיאוגרפי, תרבותי, אנתרופולוגי, חברתי ותודעתי, לעולם אחר, קסום ביופיו, ייחודי בתרבותו ובאומנותו. עקיבא הורוויץ יזם ואירגן את הקבוצה בעזרת שלי, מרל, […]

בערך בדקה ה-20 של המשחק – סליחה הראיון – עוזי נבון משגר טיל לחיבורים. "אני מלך השערים של הכדורגל הישראלי בכל תולדות המדינה", הוא פוסק. אני מתעניין מיד מה תהיה לדעתו תגובת הקורא אלון (האווירון) מזרחי, הנחשב כמלך הכיבושים עם 206 ועוזי ממהר להסביר. "יש לי סביב 700 שערים, שכל אחד ואחד מהם תועד בידי […]

נפגשתי עם יניב ומיקה הורוויץ בצהרי יום חם, בבית שהיה ביתה של רות הורוויץ. יניב, בנם של שלי ועקיבא, עובד עם נוער בסיכון כמטפל במוזיקה באולפן מוזיקה טיפולי בגבעת אולגה וגם עם מוזיקאים מבוגרים המתמודדים עם מחלות נפש, ליד רחובות. חוץ מזה, הוא מופיע בכל הארץ באירועי שירה בציבור והפקות מוזיקליות תחת השם "עש לילה", […]

נֹגה הרץ, בת הקיבוץ, עוסקת בנסיונות לצמצם את תופעת הזנות בקרב בני נוער בישראל ומנסה תת תקווה, לאלה שנשאבו בלית ברירה למעגל הנוראי. לקראת סיום עבודתה בעמותת על"ם, הצלחתי לתפוס אותה בקיבוץ במהלך ביקור ארוך אצל הוריה   למי שלא מכיר –  נֹגה היא בתם של איציק ולאה הרץ, אחות של קרן, אוריין, אלעד ואריאל. מתגוררת […]

אני אוהבת היסטוריה. וטורי מספרים. וקניות. וכל האהבות הללו התגבשו ונכרכו יחדיו לחודש אחד בשנה. דבר ראשון, רציתי להבין איך קיבל נובמבר את השם האפל שלו, כשלמעשה הוא חודש שמח של "בין חגים" (נוצרים). מתברר, שמזה שנים רבות ישנו יום אחד בנובמבר, יום שישי שלאחר חג ההודיה שנקרא "יום שישי השחור" והוא שהעניק לכל חודש […]

שיחה עם אמן היא בהכרח מפתיעה ויוצאת דופן. כך קרה גם כשאירחתי את אמיר שפט בסלון שלי לכוס תה ושיחה על פועלו, תפיסותיו וגם קצת על מוזיקה וכדורגל, תחומי עניין ששנינו מעריכים וחולקים   אמיר, ספר על עצמך בקצרה "אני בן 41, נולדתי בירושלים. אדם עירוני מאוד במהותי כך שההוויה הקיבוצית הייתה מוזרה לי בהתחלה […]

21 במרץ 1925 – 6 בדצמבר 2019 דודה רגינה, נקברה בבית הקברות בגבעת חיים איחוד. מי הייתה דודה רגינה? ומדוע נקברה כאן ליד אמא שלי – צפורה ברגר? רגינה למשטיין הייתה בת דודה של אמי, שתיהן גדלו מילדותן יחד כאחיות אוהבות ודואגות זו לזו. שתיהן  היו היחידות ממשפחותיהן הגרעיניות ששרדו את השואה. רגינה לא הצליחה להשתקם […]

אהלן קהילה יקרה, הרגשתי דחף חזק לנסות לשתף בנקודת המבט שלי ביחס למציאות הקיבוצית שלנו ולאן פנינו. מוזמנים לקרוא במקום להמשיך לחכות במתח לדעת האם תקום ממשלה. בכנות, יצא לי ארוך כי השתדלתי להתייחס לתהליכים ארוכי הטווח שעוברים עלינו ולא רק לנקודת הזמן הספציפית הזו, אז סליחה מראש ואם מישהו רוצה לדלג אפשר לקרוא לפי […]

  חברים ותושבים שלום, עברו שנים רבות מאז החליט קיבוץ גבעת חיים איחוד על שינוי אורחות חיים ועבר מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש. לצורך שינוי זה התקיים הליך משתף עם הציבור בשאלה על מה לשמר ומה לשנות. בהמשך הוקם צוות אסטרטגי שהוביל תהליך של קבלת החלטות יישומיות שעיצבו את הקיבוץ כפי שאנו מכירים אותו כיום. האתגרים […]

כקיבוץ מתחדש, נדרשנו בשנים האחרונות להחלטות חשובות המשפיעות על כל אחד מאיתנוכפרט ועל כולנו כקהילה. חלק מההחלטות הללו קשור בכסף רב, לקיבוע זכויות בקרקע, לצמיחה דמוגרפית ולזכות הבנים להיקלט בקיבוץ. למען הסר ספק – אני בעד שמירת זכויות של חברי הקיבוץ (שאני אחד מהם) ובכל דיון קהילתי בוודאי יש להתחשב בזכויות אלה. לעיתים משלימות זכויות […]

למרות שכתבתי על כך בעבר, חשוב לי לכתוב שוב ולהבהיר: אני עושה זאת מאחר ואני סבור שיהיה זה חוסר הגינות כלפי חבריי בהנהלה אם לא אציג אלטרנטיבה על דרך החיוב. אני חושב שאיש אינו אדיש למצוקה של המשפחות הרוצות להקים כאן בית. אולם, חשוב גם לא לפרוץ את המסגרת, לא "לשפוך את התינוק עם המים" […]

*התייחסות לדבריו של שביט לין בפייסבוק תודה שביט על פרסום הדברים כדי שניתן יהיה לדון בהם. קראתי את דברים (מספר פעמים, אני מודה…) ולא ירדתי לגמרי סוף דעתך. בכל מקרה, זו הזדמנות מצוינת להתעכב על הנושאים שהעלית ולנסות להבין אותם, ואף לחדד את המורכבות שלהם. שלא כמוך, לי אין עדיין דעה מגובשת בנושא, ואני ממשיכה […]

עקבתי בחודשים האחרונים אחרי הדיונים על תרבות הדיון וגבולות השיח. אני מודה שדווקא בעקבות אותם דיונים הצלחתי להגיע לדעה מגובשת בנושא. אני נגד הטלת מגבלות כלשהן ובעד, קטגוריאלית, חופש ביטוי, שיח של ביקורת אמיתית גם אם ייצרית, להט והבעת דעות קיצוניות. אני נגד קונצנזוס ואני חושב שרק כך נמנע מבינוניות, נייצר חשיבה מקורית ופתרונות יצירתיים. […]

כאשר שואלים אותי איפה אני גר – אני  עונה מיד שאני קיבוצניק, גר בקיבוץ גבעת חיים איחוד. למרות כל השינויים שהקיבוץ עבר מאז שנולדתי, אני עדיין מתגאה שהבית שלי בקיבוץ. מיכל, אני ושלושת (+ חצי) הילדים שלנו, זכינו לבנות בית בשכונה ב'. לצערי היה צורך להרוס את אולם הסקווש אבל נבנתה כאן שכונה מדהימה, חיי […]