שלושה שבילים נפגשים בשכונה שלנו. שלושה שבילים נפגשים, ונוצר משולש – שטח הפקר ציבורי "No Man's land". עם הזמן עשב גדל במקום ולכלוך הצטבר.
רובי ברנע ז"ל וגיורא ידיד שיבדל לחיים ארוכים גרו בסמוך. השניים, אנשי הסדר, ניקיון ונוי, לא היססו, הניחו תשתית להשקיה ושתלו ציפור גן עדן. בטיפולם המסור והקבוע פרח ה"משולש".
בסוף שנות השמונים השתדרגו רובי וגיורא וקיבלו "בתי "ותיקים".
ה"משולש" נותר יתום.
התחלתי לטפל ב"משולש" -שתלתי עצי "פיטנה" בכל קדקוד ופרחי חוטמיות צבעוניים.

וה"משולש" חגג.
עץ "הפיטנה" הוא צמח מפונק אך כזה שמחזיר אהבה. ככל שטוב לו יותר, הוא מתקשט – כמעט כל יום מחליף עלים ופרחים בכדי להיות יפה יותר.
כך מתכסה ה"משולש" בכסות עלים סמיכה אבל גם לעשבים טוב במקום זה, ולכן ב"משולש" נדרשת עבודת אחזקה רבה.
פעם בשבוע אני לוקח: מגרפה, כלי לאיסוף עלים, מריצה לפינוי עלים ומקלטרת, והולך ל"משולש" לטפחו. זה מצדו מחזיר לי, לנו במראה יפה ומצוחצח.
בשבועות האחרונים לא אספתי עלים ולא קלטרתי, פשוט בשל סיבה רפואית. העלים הצטברו, העשב צמח מעלה ומצב רוחי ירד…
יום-יום צפיתי איך ה"משולש" הולך ונעשה מלוכלך, עלוב ועצוב…
בצעד מהוסס ביום רביעי האחרון התחלתי לאסוף עלים – מריצה ועוד אחת מתמלאות ומוסעות לאזור הפינוי, אך עוד רבים העלים שיש לאסוף.

אתמול אחר הצהרים נאספה מריצה אחרונה – גדושה ומלאת עלים אך "הניקיון שכרה".
כשגמרתי לאסוף הערב ירד והרגל אותתה בכאב, החלטתי להשאיר בתוך ה"משולש", במקום שלא מפריע את המריצה מלאת העלים, ולפנותה הבוקר מוקדם.
ב20:30 הלכתי לפגישת עבודה והמריצה ניצבה ב"משולש" מלאת עלים ולא מפריעה.
כשחזרתי אחרי 21:10 ראית לתדהמתי את המריצה שוכבת על השביל, בואכה בית נבט בן חיים,
מוטלת כשהיא על צידה ורוב העלים נשפכו.
כך מונחת ממש מפגע!
קשה לתאר את תחושת העלבון והפגיעות שחשתי ועדין אני חש.
מדוע זה נעשה?!
יתר על כן, למריצה הצמדתי מתקן המשמש "נדן" למזמרה. כך שתמיד אוכל לקצץ ענף מפריע. לכבוד חזרתי לעבודת הגננות קניתי מזמרה חדשה והיא באירוע היפוך – נעלמה.
האם מי שהטיח את המריצה על השביל, הוא כל כך חסר אמצעים וזקוק למזמרה חדשה? אירוע קצת עצוב והרבה מוזר.