ורד נחמני

שיחה עם האמנית מרגו גראן, שתערוכתה, "כשהלכנו על הירח" מוצגת בימים אלו בגלריה בקיבוצנו.

 

מרגו גראן, אמנית בוגרת בצלאל, נולדה בשנת 1967 בקליפורניה. עלתה לארץ בגיל עשר, בשנת 1978. כיום מתגוררת עם בת זוגתה, יערה, בקיבוץ עברון.

היכן עברה עליך ילדותך?

עד גיל חמש חייתי בקליפורניה. מגיל חמש שטנו ביאכטה ברחבי העולם ועגנו בנמל תל אביב כשהייתי בת עשר. אחרי מרכז הקליטה בנתניה, גדלתי ברעננה ובכפר סבא ובתיכון למדתי בתלמה ילין.

היכן הסטודיו שלך?

הסטודיו שלי נמצא בקיבוץ עברון, הקיבוץ בו נולדה וגדלה יערה. עברנו אליו לפני שנה באופן מפתיע, ללא כל הכנה או תכנון, בעקבות מחלתה של אמה.

איך נוצרה התערוכה?

הציורים החלו באפייה. בהתחלה רק יערה עברה לעברון וכל שבוע נסעתי להיות איתה ועם משפחתה. אפיתי על מנת להפיג במעט את המתח ובכדי להביא איתי משהו מנחם כשבאתי. עוד לפני שכל זה קרה, כשעוד לא ידעתי אם אציג ציורים או מיצג בגלריה של גבעת חיים, ביקשתי מאנשים שאני מכירה לכתוב מה אומר להם הביטוי:  "משהו מתבשל". לא ממש ידעתי מה אני עושה, אבל זה כבר רימז משהו על המסע אליו יצאתי. הציורים לתערוכה נולדו תוך כדי כל מה שקרה במעבר הקיצוני הזה, בתקופה של שינוי גדול שהיו בה גם אבל ואובדנים גדולים אחד אחרי השני.

"כשהלכנו על הירח" – מדובר על אנחנו?

מבחינתי התערוכה מדברת בין השאר על מסע משותף. בהרבה מהעבודות בהרבה מהעבודות אני מביאה רמזים לקשר בין שני אנשים, בין אנשים בתוך קבוצה וקשר של בודד מול קבוצה. השנה הזאת חיזקה מאד את הקשר שלי ושל יערה ולכן ה"אנחנו" אליו אני מתייחסת מספר על תחושה של מסע בודד אבל לא לבד. כשהתחלתי לחפש בארכיון הקיבוץ דימויים, היה לי ברור שאני מחפשת תמונה של שתי נשים שעובדות יחד (ראה ציור 1). מצאתי תצלום של מטבח מאולתר, מעברון בראשית הדרך, כשהקיבוץ עוד היה ממוקם ליד הים, לפני שהחליטו לעלות לגבעה.

 

מרגו גראן, 'במטבח', 2011, 80X120 ס"מ, מרקר, שמן, תה, ומסקינגטייפ על עץ מעובד

יש חיבורים מפתיעים בין ציורי המטבח והאפייה, לבין התצלומים שקשורים לקיבוץ. את יכולה לבאר במעט את הקשר?

כשאני מסתכלת בתנור על המאפינס, אני רואה מקבץ של דמויות. בקיבוץ אני חווה לפעמים מחדש את התחושה של הצופה, הזרה המתבוננת, שקיימת אצלי מאז ומתמיד. יש בתערוכה הרבה דימויים שיש בהם עיגול ותנועת סיבוב – תנועה רחמית, משהו שנע, ומחבר מבחינתי בין עיגול המחוללות בחג הביכורים, קערת הסלט, מעגל המחללים, חור הניקוז של הכיור, ואהילי הנייר של איקאה.

את יכולה לספר על ציורי הנופים?

בחלל הכניסה לגלריה יש שלושה ציורי נוף שציירתי בעקבות סדנה של שבוע שהייתי בה בדיוק לפני שנה, באיזור מכתש תמנע. זהו מקום שמתחבר לי אל אותה תחושה של תלישות מהמציאות וחיים בדיוניים. חלק מהחוויה בסדנה היה של עמידה במעגל והוצאת צליל ווקאלי, שיצר הד מדהים מול ההרים האינסופיים והצוקים. זה מקום שנראה כמו הנוף של הירח, קורים בו דברים – זהו מרחב לחוויה על חושית ואנרגטית המקבילה עבורי למעגל המחללים של ילדי הקיבוץ. בנופים, כמו במעגל המחללים (ראה ציור 2), קיים המצלול המניע כלפי מעלה וקיימת גם אימת התהום.

מרגו גראן, 'טון', 2011, 80X100 ס"מ, מרק ותה על דיקט מעובד

הדבר המרשים ביותר בתערוכה ובשיחה עם מרגו הוא הרגישות העצומה, שבוראת סיפורי מסע מתוך מראות היום יום הפשוטים ביותר. ברגישות אין קץ היא טוענת ומפעילה דימויים סתמיים, והופכת אותם במכחול רב עוצמה – לסמלים טעוני משמעות.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896