מאיר נחמני, 6.2.1921 – 01.02.2013, כ"א בשבט תשע"ג. יהא זכרו ברוך.

מאיר נולד ב- 1945 בוואז'ן, עיר בצפון מרוקו, באזור הגובל בספרד. בן בכור להוריו – מסעודה ועמרם.

בשנת 1948, בהיותו בן שלוש, מכרו ההורים את כל רכושם, הפכו אותם לזהב וכסף צרפתי ויצאו לכיוון ספרד ומשם התכוונו להמשיך לישראל. בגבול ספרד נתפסו, נשדד מהם כל הכסף והם: הורים ושני ילדים קטנים, הוכנסו למעצר במחנה צבאי למשך כחודשיים וחצי.

כששוחררו חזרו לוואז'ן, כשרק בגדיהם לגופם. המשפחה והקהילה היהודית החמה בעיר עזרו להם להיקלט מחדש. אבא, סבא עמרם, התחיל לעבוד כצבעי ומאיר, בן ה-3 התחיל ללמוד תלמוד תורה. בגיל 4 כבר ידע קרוא וכתוב.

מאיר מספר על ילדות מאושרת במרוקו, סביב בית הכנסת, משחקי כדורגל של אביו וטיולים בפארק ועל חמורים בטבע.

בביה"ס היסודי למד ב"אליאנס" דובר הצרפתית. בין היתר מספר מאיר כזיכרון טראומטי, על כך שהכריחו אותו לכתוב ביד ימין למרות שהוא שמאלי.

בגיל תשע וחצי עלתה כל המשפחה לישראל! העלייה לארץ ארכה כשלושה חודשים: דרך נמל בקזבלנקה למרסיי שבצרפת ולאחר הרבה זמן המתנה עלו על אוניה בשם "נגבה" והגיעו לישראל בהתרגשות רבה, באוקטובר 1954. בירידה מהאוניה גיפרו וחיטאו את כולם בדי.די.טי עד להרגשת חנק.

משם, במשאית ללא ספסלים, הביאו אותם לנגב. המשפחה גרה זמן מה במושב "תדהר", אך לא הסתדרו כחקלאים ועברו לגבעת המורה שבעפולה. שם גדלה המשפחה ל-11 נפשות – הורים ו-9 אחים ואחיות, מאיר תמיד נשא בעול הבכורה והיה מאוד מאוד מרכזי במשפחה. מאיר למד בבי"ס אורט בעפולה והתגייס לצבא לנחל. משם הועבר בהמשך לחיל חימוש, בהיותו בעל מקצוע: מסגרות.

במילואים עבר לפלוגת סיור בחיל שיריון ושרת שם כ-28 שנים עד לשחרורו.

כשהשתחרר מהצבא עבד במפעל "פלדות" בעין חרוד, היה מסגר מומחה בנירוסטה.

אז התחתן עם רותי ונולדו איציק ועומרי.

ב- 1980 הגיע מאיר עם איציק בן ה-10 לגבעת חיים איחוד. עמרי נשאר עם רותי בנצרת והיה בא לביקורים וחופשים בקיבוץ, אותם ראה כפרס גדול!

ב- 1985 התחתן מאיר עם ציפי ונולדו שני ורם. מאיר וציפי גידלו את ילדיהם בשותפות מלאה, בצניעות ובאהבה גדולה. ביתם היה פתוח וחם ותמיד הזמינו אורחים שהפכו בני בית והם אימצו אותם לחיקם.

מאיר השתלב בקיבוץ באופן יוצא דופן: עבד בפרדס, ברפת, במסגריה, במג"ח ובגת ועשה המון תפקידים ופעילויות: סדרן עבודה, סדרן רכב- שהכניס את הקרלוגים לשימוש, רב"ש מטעם המשטרה, נהג הסעות, תיקון אופניים ותיקון קלנועים (בשתי קדנציות), היה אב הבית באולם הספורט החדש והשתתף בכמה וכמה וועדות. כולם זוכרים את המימונה שארגנה המשפחה לקיבוץ.

גולת הכותרת ומשאת נפשו התגשמה כשהקים את "פלאפל נחמני" ועבד בו עד יומו האחרון.

העבודה בפלאפל, לצידה של ציפי, גילמה בתוכה את כל מה שכל כך אפיין את מאיר ואת כל מה שאהב – הכנסת אורחים, נתינה ללא כל גבול והזדמנות להיפגש עם אנשים. קהל הלקוחות נשבה בקסמו ובטעמים.

נוח על משכבך בשלום מאיר ויהי זכרך ברוך!

מאיר יקר,

 כמה קשה להפרד מאדם כל-כך יקר עם נשמה כל-כך גדולה.

רוצה להגיד לך תודה. תודה על שהיית הסבא הכי מדהים בעולם לילדים שלנו. סבא שכל ילד חולם עליו – עם כל-כך הרבה חום ואהבה, נתינה ללא גבולות, וסבלנות להיות איתם ולהנות מהם באמת.

איך זרחת תמיד והתמלאת באור ושמחה כל פעם שהיית עם הנכדים, והם הרגישו תמיד שתקטוף את הירח בשבילם אם רק יבקשו.

כל-כך עצוב לבנות שהם כבר לא יראו את סבא מאיר שלהם בביקור הבא שלנו לישראל. קשה להם לעכל ולהבין באמת את העובדה שכבר לא יפגשו אותך יותר… ומי בכלל יכול לעכל פרידה כזאת.

נעמה שואלת עם מי היא תעשה מלפפונים חמוצים ומיכלי דואגת עם מי הם ילכו לפינת החי, דברים שהיו עושות רק איתך.

והפלאפל, מה יהיה עם הפלאפל של סבא? הפלאפל של מאיר, אם זה היה פלאפל או שניצל או צלחת חומוס פול, זה הוכן תמיד מכל הלב והנשמה – כמו כל דבר שעשית.

קשה להיפרד מאיר, כל כך עצוב לי, שהלב פשוט לא מפסיק לבכות.

נעמה אמרה לי היום שאם אתה נימצא עכשיו בשמים עם אלוהים והוא רואה שכל כך עצוב לה, אז אולי אתה יכול לבקש ממנו לחזור בחזרה אלינו.

אהבה גדולה השארת פה בעולם מאיר, וזיכרונות כל כך יפים שיישארו לנו לעולמים.

מרגישה שניתנה לי זכות גדולה בחיים האלה להכיר אדם יקר כמוך.

וכמו שתמיד שמרת עלינו ודאגת לנו פה, אני יודעת שתמשיך לשמור עלינו גם מלמעלה.

יהי זכרך ברוך לעולמים,

רוני.