מרים ממשיכה בתיעוד וסיפור על ההיסטוריה של המטבח בקיבוץ:

בעלון הקודם נכנסנו אל המטבח מצד מזרח, עברנו את הרמפה ואת האקונומיה, וכעת נכנס אל המטבח עצמו. הגענו אל חדר ההכנות. מצד שמאל, פינת האפיה. כן! אפו עוגות בגבעת חיים. זו הייתה הממלכה של שרה וינד (אמא של משה נתיב ודבורה) ואח"כ של יונה אופיר (סבתא של ענת ויניב). לא אכלנו עוגות כל יום אבל תמיד היה צורך לאפות עוגות . לכל יום-הולדת של כל ילד היתה עוגה – בבית הילדים, היו עוגות למסיבות וחגים, כל חבר קבל עוגה ליום הולדת עגול: פעם בעשר שנים, היו עוגות שנשלחו לחיילים בחבילה שקבלו כל חודש ע"י אורה הרמן המסורה שלא קפחה אף בן-משק מגויס, וכן היו עוגות שנאפו עבור רזניק מחדרה שבא לאסוף שי לחיילים. כך שלא חסרה עבודה לאופות שעשו זאת מכל הלב.

באותו מקום נארז האוכל לעובדי השדה. פעמיים ביום לקראת ארוחת הבוקר והצהריים, נשלחו מנות חמות לעובדים בקובני, בקקון, בגת, ובעוד מקומות מרוחקים. היו ארגזים צהובים גדלים ובהם הוכנסו מנשקות (נושאי אוכל) גדולות ובהם האוכל שבושל ביום זה. בבוקר דיסה חמה, ירקות וכו', ובצהריים כל מה שבושל. אני זוכרת את רחל אייכנשטיין, ואת יהודית אשד רוכנות על הארגזים כדי לארוז את האוכל לעובדי החוץ.

ומצד שמאל אולם ההכנות. כאן שלטה ביד רמה שנים רבות רבקה מלי-שטרן. (אמא של יואל) וכן קלרה דובסקי (אמא של חנה). הובאו לכאן ארגזים עם ירקות מן הרמפה, שצריך היה לשטוף ואח"כ לקלוף, לחתוך ולהכין לפי הצורך. בפינה הייתה מכונה לקילוף תפוחי-אדמה, שלעיתים קלטה גם דגים. את תפוחי-האדמה היה צריך לנקות אחרי הפעולה במכונה וזאת הייתה עבודת הבוקר הראשונה יום-יום. העבודות האלה דרשו הרבה כח-אדם – מתנדבות מחו"ל שבאו לתקופה מסוימת, חברים וחברות שסיימו מקום עבודה קבוע ובינתיים סודרו לעבודה במטבח. ואנו המורות, כל חופש מביה"ס עבדנו מחצית הזמן כמובן במטבח. פרט לצוות הקבוע במטבח היה צריך יום-יום "בחור". וזה היה לרוב חבר שהיה בהמתנה לעבודה אחרת, והיה צורך כל כמה ימים ללמד אדם חדש בתפקידים השגרתיים של המטבח.