בלה ורפל ז"ל 8.10.2012-5.2.1925 

הספד שהוקרא ליד הקבר

בלה ורפל לוסקי לבית פוייראייזן. נולדה בבודפשט בהונגריה להורים יוצאי פולין.

הילדה השישית מתוך עשרה ילדים.

את מלחמת העולם השנייה והשואה עברה בלה בהונגריה. חלק מהמשפחה הצליחה להגר לארצות הברית לפני פלישת הנאצים להונגריה אבל אם המשפחה ואחד מהאחים של בלה נספו במחנות.

לאחר המלחמה נסעה בלה למינכן בגרמניה ושם, בתנועת השומר הצעיר, הכירה את בעלה הראשון שמעון (אימקה) לוסקי.

בשנת 1947 הם ניסו לעלות ארצה אך גורשו על ידי הבריטים לקפריסין, שם נולד בנם הבכור אליעזר.

לאחר הכרזת הקמת מדינת ישראל באו"ם בכ"ט בנובמבר, עלו לארץ מקפריסין והצטרפו לקיבוץ להבות השן שהיה בהתחלה בהכשרה בכרכור ולאחר מכן בגליל העליון.

בעלה הראשון נהרג בתאונת עבודה בשנת 1949.

בקיבוץ להבות הבשן שימשה כמרכזת הקניות של המשק.

בשנת 1959 התחתנה בלה בשנית עם אלי ורפל ז"ל, חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד, ובשנת 1961 נולדה בתם אורית ז"ל, אשר נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 1988.

בנה אליעזר התחתן בשנת 1972 עם דליה ועבר לגור בת"א.

בלה נשארה כל השנים בקיבוץ ועבדה בהנהלת חשבונות.

בשנים האחרונות הדרדר מצבה הבריאותי של בלה והלך ונהייה קשה יותר. היא התקשתה ללכת ולדבר ונזקקה לעזרתה הצמודה של אמי, המטפלת הפיליפינית הנהדרת.

כאשר חשה בלה לא בטוב, בהמלצת רופאת הקיבוץ, הוחלט לאשפזה. בלה הגיעה לבית החולים הלל יפה לאחר התקף לב חמור וזיהום קשה ולמרות מאמצי הרופאים גופה החלש לא הצליח להתגבר.

ביום ג' 8.10.12, כ"ב בתשרי תשע"ג, חג שמחת תורה, נפטרה בלה בבית החולים.

הספד שנכתב על ידי הנכדים והוקרא ליד הקבר

 סבתא,

יש הרבה דברים קבועים וברורים בחיים –

השמש שזורחת בכל בוקר מחדש,

הלילה שמגיע בסופו של כל יום,

החגים שבאים במועד שנקבע להם,

ואיך כל פרח פורח בעונה המתאימה לו.

אחד הדברים הקבועים והברורים בחיינו – היית את סבתא.

סבתא שתמיד חיכתה לנו כאן, בקיבוץ.

תמיד חיבקה, תמיד פינקה, תמיד אפתה,

ובעיקר תמיד אהבה אותנו בכל לבה.

יכול להיות שלא אמרנו לך זאת מספיק בחייך,

כשעוד יכולת להבין אותנו ולתקשר עם הסובבים,

אך האהבה שלך הייתה מאותם דברים קבועים וברורים,

וכל ביקור בקיבוץ, במיוחד כילדים, היה עבורנו חוויה מיוחדת ונעימה.

כל שנותר לנו סבתא זה לזכור אותך – כפי שהיית:

סבתא חמה, אוהבת, שמחה, אופטימית וקורנת,

סבתא שהמשפחה הייתה הכל בשבילה

והיא הייתה הכל עבור משפחתה.

אוהבים אותך סבתא,

מקווים שמצאת שלווה ושלום.

לעולם לא נשכח אותך,

זיכרונך ימשיך לחיות עמנו, בכל יום, בכל שעה.

אוהבים ומתגעגעים,

תמר ואילן

יהי זכרה ברוך