נעה רז מלמד נולדה בקיבוץ גבע (1962), אחרי נישואיה עברה לקיבוץ לוחמי הגטאות. בשנה האחרונה גרה עם משפחתה בתל-אביב, שם היא גם יוצרת.

התערוכה היפה שמוצגת בגלריה נעשתה לחלל של הגלריה. היצירה של נעה מורכבת ממדיומים (ציור, פיסול, הצבה) שונים. אלו נעשים באופנים שונים (ציור על דפי ספר, ציור בחריטה/צריבה של פח, ציור בזפת, עבודה על שבלונה על קיר וכו').

בניגוד לתערוכות בהם הציור/הפסל/הצילום או האובייקט נוצרים בסטודיו ומובאים אל הגלריה לתלייה/תצוגה, בתערוכה הזו חלק גדול נוצר מתוך ובתוך החלל, מאופן ההצבה של הדברים, על גבי מדפים וקירות הגלריה. בשל כך, מצאתי לנכון לראיין את נעה על האופן שבו נוצרה התערוכה.

נעה: "הקיר הראשון שהיה ברור לי שיופיע בתערוכה, היה קיר שכבר הצגתי קודם בתערוכה בטבעון, שנקראה  "מצליבים שפתניים מורכבים". הקיר נקרא  "פרחים מיובשים", למעשה אלו מגזרות נייר של צילומי זירוקס בצבע של הפרחים. "הפרחים המיובשים קשורים אצלי לילדוּת ולציונות".

כותבת על כך טלי כהן גרבוז, אוצרת התערוכה בטבעון: "…התנועה הציונית גילתה מחדש את פרחי ארץ ישראל, נתנה להם שמות עבריים וגייסה אותה לשורותיה… מתוך המקום הזה, שבין ההתבוננות בטבע לרעב לנכס אותו: לקטוף, לאגור, לביית, לייבש, לגלות לקטלג, נבנית התערוכה של נעה רז מלמד… היא פורשת על פני קיר גדול בגלריה מגזרות נייר של פרחי בר מוכרים, ומשלבת עיגולי פליז צרובים בדגמים מופשטים של פרחים. הקיר הופך למעין הרחבה של דף מתוך מגדיר צמחים."

ונעה מוסיפה: "הטבע משתנה במהירות, בשנייה מראה הופך לזיכרון – געגוע – כמיהה – הרצון לשחזר את החוויה שאך חמקה. היה לי ברור שממול לקיר הזה צריך להיות הד – "קיר בוכה". הקיר הבוכה נוצר מרישום על הקיר בטכניקה של פרסקו, שלמדתי בקיץ האחרון באיטליה. הרישומים מועברים לקיר בגריעה של פחם דרך נייר מנוקב. בטכניקה המסורתית זהו שלב ההכנה לציור עצמו, אצלי ההכנה הפכה ליצירה המוגמרת. מעליהם מופיע חתך של פרח הצלף, עשוי במגזרת נייר פרגמנט, שנתלה על הקיר באמצעות סיכות קטנות, כמו בייבוש פרפרים.

בדיאלוג המתמשך לקראת התערוכה בגבעת חיים הציעה חנוש לקרוא לתערוכה  "חדר טבע". ההגדרה הזו הולידה את הרצון להרחיב את עולם הצמחים, ולהתעסק גם בחיות. הולדתו של הקיר המרכזי נולדה כהארה. ערב אחד צפיתי בשידורי הטבח מסוריה. באותו הלילה התעוררתי באמצע הלילה עם הידיעה הברורה שאני רוצה ליצור את "חד–גדיא", כמבנה של פירמידה עם קרני צבי. באמצע הלילה ישבתי ורשמתי סקיצה, של המבנה, עם קרני הצבי. למחרת בבוקר מתקשרת אלי חברה, שביקשתי ממנה לחפש עבורי מיני פוחלצים, ומספרת לי שהכינה קופסא בעבורי – בתוכה מצאתי את קרני הצבי. עם אופן התצוגה כבר היה לי ניסיון קודם, התעסקתי עם מדפים, הצלליות המופלאות על הקיר היו הפתעה. כשעבדתי על ההצבה, החצבים היו שייכים לקיר של הצמחים המיובשים, אך לא מצאתי להם מקום.  אחרי שנוצר הקיר המרכזי החלטתי להוסיף אותם כנרות משני צידי המזבח".

"הציורים עם הזפת הם עניין חדש. נשאר לי זפת בסטודיו, מיצירת עיגולי הפליז שצרבתי בחומצה (הזפת משמשת לכיסוי בתהליך יצירת התחריט). היה ברור לי, כי לצד העבודות שנמצאות בחלל המרכזי והיה בהם חוסר הרמוניה עם הטבע, חשוב לי ליצור משהו שנתפס בעיני כהרמוניה עם הטבע. בחדר הכניסה תליתי שני ציורים כאלו: בני ובתי מחובקים עם הכלבה שלנו. הסטודיו של נעה פועל כמעבדה, כפי שכותבת חנוש בדף הנלווה לתערוכה: "המשיכה לטבע, העוצמות שבו, התרגום שלו לשפה חושנית, אמנותית, הם אולי הטריגר העיקרי לסדרת היצירות הנוכחית."

כדי לשמוע עוד מנעה עצמה, אתם מוזמנים אל הגלריה, בשבת 12.5.12, בשעה 12:00 לשיח גלריה – מומלץ!