אז זהו זה. האוסקר עבר ואפשר להתחיל את כל החלומות מחדש.

אני לא מתרגשת כ"כ מהטקס הזה. כן מגיע, לא מגיע, כן פוליטי, לא פוליטי. את מי זה מעניין?! בעיני, כל אלה שהגיעו לקו הגמר הם הסרטים / שחקנים / במאים / צלמים הכי טובים של השנה (ב-99% מהמקרים…) ואיך אפשר לבחור, בדיוק, מי הכי טוב? נפלא מבינתי. למשל, הסרט הזר. ראיתי שלושה מהמועמדים. כל אחד מהם נפלא בפני עצמו. מה יש להגיד על "הערת שוליים" שעוד לא נאמר? ו"פרידה"? – סרט מסקרן, מעניין, משוחק היטב ונפלא! ומה לגבי "פינה" – על הרקדנית/כוריאוגרפית פינה באוש? אפילו אחת כמוני, שלא רצה לכל מופע של ריקוד מודרני – אהבתי כל רגע,  מכל הבחינות. כך גם בקטגורית "הסרט הטוב ביותר". לא ראיתי את כולם, אבל אלה שראיתי היו כולם (פרט ל"סוס מלחמה") שוים. אבל ממש! עכשיו לך תחליט איזה יותר טוב. האילם המונוכרומטי באמת יותר טוב מהאחרים? הרי כמעט כולם נוסטלגיים ומתרפקים להם על שנות ה-20, 30, 40 של המאה הקודמת.

ראיתי השבוע את "הוגו". אחד המועמדים לסרט הטוב. האמת? לא ציפיתי לגדולות. חשבתי: הנה עוד סוחט דמעות סכריני ומתוק. לשמחתי, התבדיתי! סרט נפלא בעיני! הזכיר לי את סינמה פרדיסו. סרט נאיבי וקסום על הקסם שהולך ונעלם מהעולם. על היופי שבקולנוע, הקסם שבו, ההתחלה שלו. נכון, זה לא כל הסרט אבל זה מה שנשאר לי בראש. הסיפור עצמו הוא על יתום הגר בקירות תחנת הרכבת. רואה ואינו נראה. הוא יכול היה בקלות להתגלגל להיות משהו סכריני, קלישאי סוחט דמעות כמו ה"סוס" של שפילברג, אבל לא. סקורסזה, שרוב עבודותיו מוצפות בדם, נשק, אגרופים, כנופיות, מאפייה ואלימות, מביא כאן יצירה יפה, נקיה, פילוסופית, נוסטלגית וצבעונית. מלא רבדים של הסיפור והרבה נגיעות חכמות בנושאים חשובים. היתה איתי בקולנוע אם ובנה בן השלוש. נראה לי שהיה לו קצת קשה להבין מה קורה שם ולה היה קשה ליהנות.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=hR-kP-olcpM[/youtube]

טוב, זהו על האוסקר. אני רוצה לעניין אתכם בשני סרטים שעדיין לא מוקרנים אבל שווה לחכות להם. לראשון עדיין אין שם בעברית. This Must Be the Place שמו באנגלית. השחקן הראשי, שון פן המדהים, משחק זמר גלאם רוק מזדקן (לא יוצא מהבית ללא איפור כבד!) החי עם אשתו, פרנסיס מקדרמונד (ההיא מ"פארגו", שתמיד כיף לראות אותה, גם אם לכמה רגעים) בדבלין, ומקבל ידיעה שאביו, ניצול שואה, נפטר בארה"ב. כאן מתחיל הסיפור ומסעו של שון. אין הרבה מה לספר כי צריך לראות את הטיפוס הזה ולהתאהב בו (הוא נורא עצבן אותי בהתחלה….) ואת כל הטיפוסים שהוא פוגש במסעו. זה אחד הסרטים שגרם לי להיות עם חיוך לכל אורכו, לרצות למחוא כפיים בסופו ובכל פעם שאני רואה קדימון שלו בא לי שלא יגמר! פשוט נפלא ומחמם את הלב לגמרי! סרט מסע של אדם מיוחד אחד בארה"ב הלא מוכרת שהופך, מין הסתם, גם למסע רוחני שלו.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=q0ryRwKkKI4[/youtube]

"מים ואהבה" הוא סיפור של מרד נשים (קצת פמיניסטי…) נגד העבודה הקשה של שאיבת המים בפרט והתיחסות הגברים אליהן בכלל. זה קורה בכפר קטן בהרי האטלס. הבמאי עשה עבודה יסודית בהכנת הרקע ומביא את המנהגים, הדיאלקט, המסורת והשפה בצורה הכי אוטנטית שאפשר. הבמאי הוא ההוא מ"הקונצרט". לא מבין מילה בשפה בכלל ובעגה המקומית בפרט ובכ"ז, ללא שפה, יצר פנינה! אולי זה הפטנט. בלי מילים… ל"ארטיסט" זה גם הצליח… הצילום הנהדר, השחקנים הלא מקצועיים אבל כל אחד – זהב! המוזיקה, הצבעוניות, הריקוד, התלבושות, הנופים ומעל לכל – הסיפור! שווה לגמרי!

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=M2JzbEVBt6c[/youtube]

זוכרים לפני כמה שבועות הספדתי מעל דפי עלון זה את קולנוע "דיזנגוף"? אז יש גם אירועים שמחים! כשבועיים לאחר סגירתו נפתח מחדש, כלאחר כבוד, בניהול זו שניהלה את "דיזנגוף" ב-24 השנים האחרונות, קולנוע "אורלנדוסינמה" בבית ציוני אמריקה. למי שזוכר, לפני כמה שנים היה שם קולנוע. ראיתי שם את "הים שבפנים". כמו הרבה אולמות קטנים ועצמאיים – הוא נסגר, אבל רק כדי לשוב ולהיפתח שוב! המקום מאד חביב, עם בית קפה קטן ואינטימי ומסעדונת בקומת הקרקע. אווירה ממש נעימה לבאים. והכי חשוב – הם מביאים סרטים מקסימים! כרגע משחק שם, למשל, "אלגנטיות של קיפוד", בין השאר. בכל שבוע 2 עד 4 סרטים איכותיים וחביבים בהחלט. ומה עוד יותר חשוב? ההקרנות נמשכות לאורך כל היום, החל מ-10 בבוקר. כמו קולנוע "פריז" של פעם (רח הירקון בת"א, זוכרים?..  מישהו?..).

אז זהו. האוסקר חלף עבר וקולנוע חדש נפתח. מה עוד אפשר לבקש?

שיהיה פורים שמח!!