שקט
אין כאב. חסד.
במסענו המשותף והארוך, בליווי של אבא, לא יכולתי להתחמק מהמחשבות על הרגע הזה, אך אין דרך אמיתית להתכונן.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
כאב הלב על האובדן של חייך בעודך בחיים כרסמה בי. אם היה משהו שריסק את ליבי כל התקופה הזו היו המחשבות האלו. שאני לא יכולה להשיב לך את מה שאתה באמת רוצה – לקום על רגליך, ללכת. לנהוג, להיות אדם עצמאי, אבא שנותן הכל, סבא מדהים. בעל אוהב.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
ועכשיו בדרכך האחרונה ובמעמד הזה אני בוחרת לדבר על האבא שלי החזק, ההוא שאין קיר או חומה שיעצרו אותו.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
הייתי כמו שאומרים ילדה של אבא, בת שלישית להורים מנוסים. בית של מוסיקה וכדורמים. בבוקר שבת שומעים תקליטים של שנות השישים או מערכונים של הגשש, ואחה"צ נוסעים למשחק או טורניר. הבזקי ילדות לעשרות משחקים אליהם הייתי נוסעת עם אבא שליווה וניהל את הקבוצה. מחכה לו על הגדר הכחולה הישנה של נתב"ג שיצא יחד עם הנבחרת ועוד גביע. אני בעיקר הייתי מחכה למתנה שלי כל הדרך הביתה בגי'. אם. סי. כמה אבא אהב את הנסיעות עם הקבוצה. כמה סיפורים נערמו לאורך השנים ואני אהבתי את המתנות שהיה מביא לי.
וכשעוזי וגדי הצטרפו לכדורמים, הם הפכו למפעל חייו. אצלנו בבית – הבנים בכדורמים והבנות במוסיקה. זאת הייתה החלוקה. בהמשך דאגתי לשבור את הסטטיסטיקה.
אבא שלי לא פספס לעולם קונצרט שלי. ומי שישב בשורות האחרונות תמיד יכול היה להבחין איך לא היה עובר מופע או קונצרט שצוות ההגברה לא היה מקבל ממנו הערה או פידבק שלא שומעים מספיק את החליל.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
כשהייתי בצבא קבלתי כל יום מכתב בדואר. הרגשת שהייתה לי התחלה לא קלה ודאגת להעביר לי מסרים. כל יום! פעם אפילו שלחת לי אבוקדו בחבילה, אבל זה היה פחות מוצלח.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
כשהתחלתי משום מה בגיל מאוחר מאוד לשחק כדורמים בזכותו של גדי, לא הייתה ארוחת שישי אחת שלא צחקנו על זה כולנו. אבל היית שם. היית ההורה היחיד שמגיע לכל משחק, ואני חייבת לקבל ממך פידבק מה עשיתי טוב ומה לשפר.
צילום: אפרת אשל
באופן הזוי וקוסמי יום לפני נסיעתך האחרונה לארה"ב בנובמבר 18, חגגנו אירוע 55 שנה להפועל גח"א. הגיעו מאות אנשים. שחקני עבר . אתה דחפת לקיום האירוע, הובלת אותו, התגייסנו צוות קטן ונאמן יחד אתך. היה אירוע לא פחות ממדהים ומרגש. יצרת לוח כתבות ותמונות. מגינים לכל שחקני העבר. כתבת את הסטטיסטיקות וההישגים של כל השחקנים בקבוצה המיתולוגית והתעקשת שאקריא את זה במהלך המשחק כי התרגשת מדי. מנהל עד הסוף, עם כל הלב והנשמה.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
שמחת שרועי ואני יחד. היה ביניכם חיבור טבעי. תמיד סמכת עליו וגייסת אותו למשימות מיוחדות, יש כאלה שעדיין השתיקה יפה להן. איסוף אבנים מבצעי היה בהחלט תחביב של שניכם. כשהייתי באה אתך לראות משחקים של רועי בכדורמים אמרת ש"אין לו רגליים", שהוא חייב להתחזק. עוד אחת מהפנינים שלך. צחקנו. צחקנו הרבה אבא, כזה צחוק שכל הבטן קופצת ונהיים אדומים.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
כשרותם הצטרף למשפחה התפוצצת מאהבה אליו. כשליבי ויובלי הגיחו אל חיינו לא ידעת את נפשך מאושר. אתמול רותם בכה ויובל שאלה אם לא תפקח יותר את העיניים.לא. סבא לא יפקח יותר את העיניים. סבא מת.
אבל סבא איתנו. איזה כיף שיש לנו כל כך הרבה זכרונות. שיש לנו סבא שהותיר אחריו משפחה מאוחדת ומורשת של עשייה ונתינה.
תודה אבא.
גילי
Share this post
