1. יום שישי הוא היום הכי קשה בשבוע. טוב, לפחות בשנה האחרונה. ביום שאמור להיות מנוחה וטעינת מצברים, במקום יש הפס״דים (הפרעות סדר) על הגדר.
2. החיפזון מן השטן. הדרך היא חשובה, לא היעד – בסוף המטרה של כולנו זה להגן על המדינה. אבל מה שווה כל זה, אם לא פותחים את העיניים ומתנהגים באדיבות למי שמסביבנו?
3. יום ראשון הוא תמיד יום קשה. אבל אחרי שמתחילים לעבוד, מבינים שהמשימות הכי חשובות מוטלות עלינו.
4. תודו בטעויות שלכם. הגדולה של בני אדם היא לטעות, אבל הגדולה האמיתית היא להודות בטעויות אלה ולצמוח מהן. אין הצלחתי או נפלתי, יש הצלחתי או למדתי.
5. חייל במדים זוהי דמות ציבורית לכל דבר, כמעט כמו ראש הממשלה או גל גדות. אנחנו אלה שמשרים את הביטחון, מה שאנחנו משדרים זה מה שהציבור ירגיש. וזה מביא אותי לנקודה הבאה –
6. קשר אמיתי בין העורף לחזית הוא חשוב. תשקיעו זמן בחיילים שצריכים את התמיכה מהציבור, והחיילים חייבים להיות שם בשביל האנשים שמאמינים בהם. יד רוחצת יד, עזרה הדדית שכל כך תורמת לאיחוד בתוך המדינה.
7. אנחנו מתמקדים יותר מדי בשלילי. אחרי שמבלים את השבוע בשאלות של ״איך כולם חוזרים הביתה בשלום״, צפירות בפקקים וריבים בסופר הם כל כך שוליים מבחינתי. פרופורציה, בעיקר במדינה שלנו, היא חובה.
8. אל תפחדו להיות פראיירים. תנו לאנשים לעקוף, תמיד תדברו בכבוד לאנשים שלא שווים את זה. להיות בן אדם הוא הערך החשוב מכולם, שיכול להציל אנשים בסופו של יום. אין תחליף לחברות ואחווה גם בזמנים קשים.
9. מסירות ועבודה קשה הם אלו שיובילו לתוצאות אמיתיות. אין קיצורי דרך, גם במה שבא בקלות.
10. תמיד (!!!) להאמין בעצמך ובעקרונות שלך. אם מספיק רוצים משהו ומדמיינים אותו בכל יום ובכל שעה, משיגים אותו. להכל יש דרך.
11. תלמדו להנות מהדברים הקטנים בחיים. פחית קולה ביום חם, ישיבה עם האנשים שאתה אוהב בסוף יום עבודה. בסוף יש לנו רק הזדמנות אחת לחיות את ההווה, תהפכו אותו למשהו שתיהנו להסתכל עליו במבט לאחור. תהיו אסירי תודה, זו פריבילגיה להיות פה.
12. אל תפחדו להביע עמדה. מצד אחד, לא לחנך את מי שאי אפשר, ומצד שני – יש אנשים שצמאים להכוונה אמיתית, כזאת שתציל אותם מלהפוך למישהו שהם לא רוצים. אם אתם מאמינים בדעתכם, גם אם היא היחידה בחדר, אמרו אותה. היא יכולה לחולל שינוי.
13. תלמדו להכין לימונדה מהלימונים שלכם. כן, רוב הסיטואציות בחיים הם מאתגרות, אבל תמיד אפשר להפוך מצב עגום ליותר טוב, והמהלך הראשון- הוא לשנות את החשיבה שלכם לגביו, ולהבין איך משתפרים מכאן.
14. מודעות עצמית וסביבתית היא מפתח שפותח הרבה דלתות בחיים. אין תחליף למישהו שיודע מה הוא שווה, ויודע במה הוא חלש יותר. זו לא בושה לבקש עזרה, במיוחד בנושאים טעונים כמו ביטחון, או אפילו בחיי היומיום.
15. מדי ב׳ זה ללא ספק פיתוח גאוני. רק מי שלבש אותם, יכול לדעת שאני צודקת.
16. הכל קורה לטובה. גם אם בהתחלה זה לא נראה ככה, אין החלטה שלא קיבלתי, שלא החזירה לי את מה שהשקעתי בה.
17. הגיוס לצבא הוא ההחלטה הכי טובה שקיבלתי. הוא הפך אותי למי שאני, לגרסה הטובה יותר שלי, ופיתח בי דעתנות, עצמאות, אחריות, אדיבות, סבלנות וסובלנות, אינטליגנציה רגשית שכל כך חשובה בימינו.
18. ישראל היא הבית שלי, ולאחר זמן בצבא אני מבינה שזה הולך להישאר הבית שלי, תמיד. אין מדינה אחרת שבה ארגיש תחושת שייכות חזקה, תחושת גאווה עבור כל ההישגים שלנו כמדינה. אז מה אם רע לפעמים, אם חסרים בה המון דברים – אני אמשיך לאהוב אותה בכל ליבי, ואשאף לשינוי ועתיד טוב יותר בכל הצעדים שאעשה.
19. אני מאוד מאמינה בגבולות, אך מאמינה שצריך לשבור אותם לפעמים כדי להתקדם פיזית ומחשבתית. אל תפחדו להפוך משהו מקובע לשלכם, להשאיר חותם אחריכם – גם אם זה נגרר בהרמות גבה מצד אלה שמשועבדים לבינוניות. ולבסוף, סעיף אחרון –
20. אופטימיות זה שם המשחק. חשוב להאמין בטוב ולקדם אותו, בסוף מי שקובע מה יהיה זה אנחנו. לא אף אחד אחר. רוצים שיהיה טוב, יהיה טוב. אבל כמו שאמרתי בסעיף 9, אין קיצורי דרך, והעבודה מתחילה היום. אל תהיו שאננים, מציאות טובה יותר מחכה החל ממחר. רק צריך לעבוד בשבילה 🙂
21. ואחד אחרון, רק אהבה. יש מספיק שנאה בעולם, בואו לא נילחם בחושך – פשוט נדליק את האור. הייתי חייבת סעיף אחד נוסף, רק כדי לשבור את המוסכמה של עצמי. המשך יבוא… בינתיים החיים מחכים לי.

כתבה קודמת של נטע