הפעם ביקרתי בביתם של דני ודבי בוניטוב.

תמונות משפחתיות בחדר של מעין

האמת, לא ידעתי למה לצפות. אני זוכרת שהמילה הראשונה שיצאה מפי, בהיכנסי לבית שלהם היתה "וואו". הבית חם, נעים ומזמין. מעניין שאחד הדברים שאני אישית מחפשת בבית זה אנרגיה טובה ותחושה נעימה, בית ששמח שבאים אליו… שמתחשק לך לשבת ולהתבונן סביב (לפעמים אפשר להיכנס לבית מעוצב ומתוקתק ולא יהיה לך נעים לנשום בו…).

בבית יש הרבה רהיטים מעץ (חומר שאני מאד אוהבת, אולי בגלל סבא רדיוס). דני בכישרון רב שיפץ והכניס ברהיטים, שהוא ודבי אספו במשך השנים, חיים חדשים – כך שידת ההחתלה של מעין הפכה לאי הניצב במרכז המטבח, ושולחן האוכל שהיה קטן כבר, עבר לסלון אחרי שרגליו קוצרו.

דבי גילתה לנו שחלק מפריטי הנוי אספה מפינות המיחזור בקיבוץ. לדוגמא, אחרי פינוי של בית בקיבוץ, היא מצאה כדי חלב ישנים שהפכה אותם לצנצנות פרחים. כמובן שאלה פריטים "טבעיים" בבית של רפתן (דני מנהל את הרפת במענית).

דבי מסבירה שהיא לא אוהבת עומס, ואפשר לראות זאת בקיר לבנים בכניסה לבית. יש מקום ללבנים היפות ומצד שני דבי שוברת את המראה עם פריט הנוי שבו משתקף הנכנס לבית.

אחרי צילום המטבח דני שואל אם אפשר להתחיל לעבוד… יש היום מפגש הפתעה לאדיר שסיים תואר ראשון ומוזמנים חברים מהפעוטון… נחשו מה אוכלים? בשר כמובן, במיטב המסורת הדרום-אמריקאית.

את הקירות מעטרים ציוריו של ליאור בנם (אך ורק). למטה חדר העבודה של דבי שמלמדת אסטרטגיות למידה (על הקיר מחווה של ליאור למקצוע של אימו). בבית הרבה מזרונים כדי שניתן יהיה לפרוס אותם בנוחות כאשר בני משפחה באים להתארח מרחוק.

איזה כייף לאנשים כמו משפחת בוניטוב, שיש להם את הסבלנות והמרץ לצאת לשווקים לחפש מציאות, כמו הכיור למטה… כריות או פרטי נוי מיוחדים. למעלה, שולחן אירוח המוצף במשך היום באור מהחלונות הרבים מסביב, ובלילה מהמנורות הססגוניות. דבי מסבירה שידעה שהיא רוצה שבבית יהיו הרבה חלונות וכך הוא עוצב בהתאם.

סיר נחושת שעבר בירושה במשפחה של דני כבר כמה דורות – עבודת יד ביציקה אחת, "אין דברים כאלה כבר היום" אומרת דבי.

דבי השקיעה בגינה בתוך המלט דגי זכוכית בשלל צבעים שנראים כמו מאובנים.

בתים נוספים שאיריס ביקרה בהם