למרות שרוב בוגרי י"ב אצלנו הולכים לשנת שירות, אין הדבר מובן מאליו והוא כרוך בדחיית תכניות אחרות וחשיפה לנוער, מוסדות ונסיבות מאתגרות אך כמובן שגם מספקות.

עדי זילבר, בנם של יפעת ורן ואחיהם של מעין ושי, עושה שנת שירות בכפר הנוער "אשל הנשיא" הנמצא בין באר-שבע לאופקים. הוא עובד עם ילדי כתה ז' מהפנימייה המגיעים בעיקר מבאר-שבע, נתיבות, אופקים וישובים הסמוכים להם. הוא בחר בכך כחלק מהמסורת כאן ומתוך החלטה לתרום ולהתפתח באופן אישי מפעילות חינוכית חברתית בכפר.

"שמעתי מחבר'ה שעשו ש"ש בשנה שעברה, שחבל לפספס את ההזדמנות המוצעת בשנה כזו". לדבריו, כמה שהוא נותן לאחרים בעבודתו, כך הוא מקבל בעיצוב האישיות ובהתבגרות מחוץ לבועה הקיבוצית. רק אחרי כחודש בכפר, הוא הבין למה הוא שם ומה החשיבות עבורו ועבור אחרים. "כל יום, כל שבוע וכל חודש, אני מגלה עד כמה העבודה בכפר מבגרת אותי".

בחודש הראשון קיבלו הוא וחבריו הכנה לעבודה עם הילדים והנוער בכפר, מהצוות הקבוע והעובדים הסוציאליים, כך שכאשר הגיעו הילדים מהחופש הגדול, היה לעדי ולחבריו קצת רקע, ידע והבנה לקראת מה הם הולכים. "היה לי רקע בעבודה עם ילדים בקיבוץ וזה עזר לי לתפקד בכפר", הוא משחזר.

הנוער נמצא בכפר שלא בהפניית רשויות הרווחה, אלא ילדים הבוחרים להיות שם, מאידך, אין זה "מקרה" שהם בכפר ולא במסגרות בישובים מהם הם מגיעים.

"הם לא 'נוער בסיכון' אלא 'נוער בסיכוי', הנמצאים בכפר במסגרות המאפשרות להם להתגבר על תקרת-הזכוכית המונעת מהילדים לממש את הפוטנציאל שלהם באותם ישובים. יש ביניהם ילדים מרקע משפחתי קשה, אלימות או נרקומניות במשפחה וגם אותם מלווים בכיתות אחרות בלימודים, בעבודה, בחוגים ובחברה", מתאר עדי.

לקח חשוב מהתקופה בה עדי נמצא בכפר הוא שבהשוואה לילדים בכפר "אנחנו חיים בבועה". העבודה כוללת שיתוף פעולה אינטגרטיבי עם ילדים מלהבים "הבאים ברובם עם רקע דומה לשלנו".

"אני מלווה אותם כאח בוגר החל בבית-הספר, המשך בעבודה, בחוגים, בטיולים ובפעילויות שאנחנו והצוות מארגנים להם". עדי עובד בנוי בזמן שהילדים בבית-הספר, בנוסף לבקרים המוקדשים לשיחות צוותי הליווי ומספר כי מלבד יום בשבוע, כל הבקרים מלאים בפעילות.

"אני מלווה אותם מאחה"צ בשכבות שלהם ובחוגים, כשאני באופן אישי גם עושה להם חוג כדור-סל ופעילויות נוספות. אני איתם עד הלילה, כך שהמחויבות היא לאורך שעות רבות במשך השבוע. יש סופ"שים שהילדים נשארים בכפר ועושים פעילויות חגים ואחרות שאנחנו מתכננים ומארגנים להם. למשל לסופ"ש פורים עשינו איתם פעילויות סביב 'הוליווד', נושא מרכזי במשך השבוע עם הופעות, 'טקס אוסקר' והפעלות יצירתיות אחרות".

הפעילות כוללת הישארות בכפר בסופ"שים ויש סופי שבוע בהם הש"שינים מתחזקים את המשק החקלאי בכפר כולל דיר, רפת, נוי, לול ועוד.

הצוות שלו כולל מדריכים, חלקם בוגרי הכפר, עליהם מוטלת עיקר האחריות לילדים ועו"סים. בין החניכים יש כאלה החווים פוסט טראומה בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה. "הם לא תמיד משתפים בנושא, אך אנחנו מודעים לרקע שלהם ולכך שבני משפחתם עברו דברים קשים". עם חלק מהחניכים הוא מצליח ליצור קשר הממלא תפקיד בעיצוב החינוכי שלהם ובשילובם בקבוצה.

לשאלתי "מה עושים?" הוא עונה: "אנחנו עושים איתם טיולים, משחקי כדור, משחקי שולחן ושיחות בנושאים שונים". לעיתים, בכיבוי אורות בלילה, יש ילדים הנפתחים ורואים בו דמות שאפשר לשתף ברגשות ובמה שעובר עליהם והוא מחזק אותם ו/או מעודד אותם בהתאם לנסיבות. לדבריו, האופן בו הוא חש הכי משפיע, זה ע"י נתינת דוגמא-אישית ופחות בדיבורים. תכונות כמו קבלת האחר, סבלנות ואוזן קשבת נרכשות בצורה כזו.

שאלתי את עדי על החבר'ה שאיתו כש"שינים. לדבריו זו קבוצה מגוונת מאוד ולא קיבוצניקים בעיקר, אלא חבר'ה מרקע שונה. "הם כמו אחים שלי, כמו משפחה". כחלק מחוויה טובה ומשמעותית לומדים להסתדר איתם למרות השוני. הריחוק מהבית לא מאתגר אותו והיציאות עם החבר'ה מהקומונה לבאר-שבע הן חלק מהבילוי החברתי שלו.

עדי אומר שהוא בהחלט ממליץ לבוגרי י"ב ללכת לשנת שירות כי העשייה היא מעניינת, מאתגרת ופותחת קשרים עם חבר'ה שלא היית מכיר לולא שנת השירות. לדבריו, המפתח הוא הגישה איתה אתה בא: לא לעשות את זה "כי צריך" אלא מתוך רצון לתת, ללוות תהליכים משמעותיים ובגדול. "איך אתה עושה ולאו דווקא מה אתה עושה".