לפני כשנה ראיינתי את רותם בנגר שעשתה שנת שירות בקהילת בארי, שנמצאה אז בחצרים. הקהילה עדיין שם ולגבעת חיים איחוד יש נציגה עכשווית שם: נור שפע (19) בתם של דוריס וגלי ז"ל, גם אחותם של יהלי והדר ונכדה של תמר וגרשון שפע. כמי שמאמין בחשיבות שנת השירות במסלול הצעירים של הקיבוץ, שאלתי את נור מספר שאלות בנושא.

למה דחית את השירות הצבאי ופנית לשנת-שירות, הדוחה תוכניות אחרות בחיים לטובת משימה לאומית נוספת?

"גדלתי תמיד על סיפורים של אנשים בסביבתי ומהאזור בו גדלתי שעשו שנת שירות. שני האחים הגדולים שלי עשו שנת שירות ושמעתי רק דברים טובים ועל כמה זה מספק ומעצים. מבחינתי זו הזדמנות לתת מעצמי ומהכלים והערכים שרכשתי במהלך השנים, בכדי להיות דמות משמעותית עבור מישהו אחר. לצאת מאזור הנוחות שלי, להתמודד עם אתגרים ולהתנדב שנה נוספת לפני גיוסי לצה״ל".

איפה ומה את עושה במסגרת שנת השירות שלך?

"שנת השירות שלי היא עם קהילת בארי שהתפנתה לקיבוץ חצרים ליד באר שבע מאוגוסט 2024. העבודה שלי בתחום החינוך ואנחנו 13 ש"שינים העובדים בחינוך של הקיבוץ, מהגיל הרך ועד הנעורים וזה ממש מזכיר את הקיבוץ שלנו: אנחנו קמים בבוקר הולכים ל'זוגון' (מרכזון) יושבים עם הצוות ומכינים פעילויות. עם תום יום הלימודים אנחנו הולכים להביא את הילדים מבית-הספר ומשם הולכים לאכול איתם ארוחת צהריים בחד"א הנמצא ב"שכונת בארי", בנפרד מקיבוץ חצרים. אחרי ארוחת הצהריים מקיימים פעילויות איתם עד שהם הולכים לדירות הוריהם. במהלך החופשים נמשכות הפעילויות איתם מהבוקר עד אחה"צ המאוחרים. היום דומה למה שקורה פה בקיבוץ, כשעושים להם ואיתם פעילויות ומאפשרים להם זמן חופשי עד ארוחת הארבע שאנחנו מכינים להם. אני עובדת עם עוד ש"שין בשכבת ו'".

לדבריה, רוב חברות וחברי קהילת בארי עובדים בענפי הקיבוץ בחצרים, חלקם נוסעים כל בוקר בהסעה מאורגנת לקיבוץ בארי לעבוד בענפי הקיבוץ שחזרו לפעול.

מה האתגרים שלך במסגרת תפקידייך שם?

"האתגר העיקרי שלי הוא לעבוד ולהיות בקהילה שעברה טראומה גדולה ועדיין עוברת וחווה אותה יום יום, לשמוע סיפורים של חניכים שלי ואנשים מהקיבוץ ולהיות שם בשבילם. בנוסף, בשנה זו יש לי ליווים אישיים של ילדים ואנשים מבוגרים מהקיבוץ הזקוקים לכך. אני מלווה נערה שהייתה בשבי ושני הוריה נרצחו. זה אתגר גדול אך יחד עם זאת, סיפוק אדיר עבורי המעצים אותי, מלמד אותי, מבגר אותי ונותן לי המון פרופורציות על החיים. אני מרגישה שאני לומדת מהקהילה הזו כל יום על כוח של קהילה, שיתוף, עזרה הדדית ותמיכה. נכון להיום, אני חצי שנה מהזמן בקומונה וחד-משמעית – השנה הזו עומדת בציפיותיי וממה שאיחלתי לעצמי לשנה זו".

היא מספרת שמה שמרגיש לה משמעותי מאוד היא השהות בכל יום ארבע שעות ברציפות עם חניכיה – להכיר אותם, לשמוע את סיפוריהם, להיות בשבילם דמות משמעותית וערכית ודמות להערצה. היא צריכה להיות זמינה אליהם תמיד גם מחוץ לשעות הזוגון מכיוון שהיא גרה בחצרים. היא לומדת מהם המון, מקבלת מהם המון ולומדת על כוח של ילד קטן שעבר טראומה גדולה.

 אחרי חיים בתוך "בועת גבעת-חיים", שאלתי אותה על החיים מחוץ לבית. כמי שלא חיה מעולם מחוץ לבית זה קשה ואתגר גדול, אך יחד עם זאת כיף גדול ומשמעות אדירה.

"אני בקומונה עם עוד 12 ש"שינים מכל הארץ, כשרק אני ועוד אחד קיבוצניקים, השאר ממושבים וישובים אחרים. אנחנו חברים טובים וכיף לנו מאוד לגור ביחד וברור שאני רואה את עצמי נשארת איתם בקשר, יש לי משם חברים לחיים. אשמור גם עם המקום על קשר, אבוא לבקר כל פעם שרק אוכל ואהיה בקשר עם כל האנשים שעבדתי איתם ושנכנסו לי ללב".

ולבסוף, השאלה המתבקשת: יש מצב שתמליצי לחברה מהקיבוץ ללכת במסלול של שנת שירות?

"חד-משמעית. אמליץ לכל מי שרוצה לעשות שנת שירות לעשות ובעיקר בקיבוץ בארי. זו שנה משמעותית בטירוף עם ערך מוסף גדול מאוד, להמשיך את מה שאני מכירה, לגדול ולחיות בקיבוץ ובקהילה בה כולם מכירים את כולם ומזכירה מאוד את הקיבוץ שלנו – רק שזה עם משמעות מיוחדת יותר מכל שנה אחרת.

השנה הזו מעצימה מאוד את מי שמגיע אליה, תיתן לו המון כלים חדשים לחיים ובעיקר תחושת סיפוק ענקית". 

ולסיום, פרט פיקנטי: עופרי זיידמן ימשיך בשנה הבאה את המסורת ויעשה שנת שירות בקיבוץ בארי, עם החברים שכנראה עדיין יהיו מפונים. בהצלחה עופרי.