זהו, נגמרו החגיגות והתחילה העונה החמה, לחה, נמתחת כמו מסטיק ואינסופית של הקיץ… עונת המלפפונים? מה פתאום! עונת החסה המידלדלת… אבל לי הצטברו קצת סרטים שחוזרים ומרעננים לי את המוח, מעבירים משב רוח נעים ומשובב נפש.

ממלכת אור הירח הוא בדיוק אחד כזה! סיפור אגדה חביב על אהבתם של שני בני עשרה על רקע מחנה קיץ של הצופים בארה"ב של שנות ה-50 או ה-60. סיפור אהבה נאיבי ומקסים עם צוות שחקנים מהשורה הראשונה שנותנים הופעה ממוגגת לב! הם לוקחים בשיא הרצינות את תפקידם גם ברגעים הכי קומיים. והצילום? פשוט  אמנות! כל מי שמתחבר לעבודותיו הקודמות של ווס אנדרסון (משפחת טננבאום) יהנה מסרט זה אפילו יותר!

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=ubT7FrvFdQg[/youtube]

משם, בזוית חדה, לסרט הישראלי העולם מצחיק. סיפורים מקבילים, על חייהם של שני אחים ואחות, שמקרה מהעבר מעיב על יחסיהם ומנתק אותם אחד מהשני. הסיפורים מלאי רגש, עצב, הומור ואנושיות, כמו ששמי זרחין יודע לספר וכמו שטבריה יכולה להיות הרקע הנכון להם. האנשים הפשוטים, עם המצבים הבלתי אפשריים להם הם נקלעים ומעל לכל – שייקה לוי ה"גשש"! יצאתי מהסרט עם חיוך על השפתיים, דמעות בעיניים והרגשה שבעצם, לכל אחד בעולם יש סיפור משלו וצריך רק מספר אומן שיוציא אותו לאור.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=AfqrTl6i5J4[/youtube]

ובמעבר חד עוד יותר, לסרט טרה פרמה האיטלקי, המקביל לסיפור דרום ת"א ואלי ישי נגד הלא חוקיים. מעשה בכפר דייגים שקט ושלו, שאנשיו מנסים להתפרנס מדיג אך מעלים בחכתם הרבה יותר ממה שתכננו – פליטים אפריקניים שננטשו על סירה בלב ים. הדילמה היא האם להיות אנושי ולהציל את הפליטים הללו ולסכן את הפרנסה והמשפחה, או לציית לחוק, להסתכל לצד השני, להתעלם ולהציל את המעט שנשאר מהבית. דילמה קשה ואמיתית שמתמודדים איתה מיליוני אירופאים  ואלפי ישראלים. הפער שבין הנופים המקסימים והשלווים, כמו פוסטר של משרד התיירות האיטלקי, לבין הסערה המתחוללת בתוך הנופים הללו ממחש בצורה מושלמת ומוקצנת. אפילו פוסטר הסרט יפהפה. סירה בלב ים שטוח וממנה קופצים אנשים. מרחוק נראה כמו פרח או פסל יפה. מקרוב – אולי נוער בחופשת קיץ על סירת שעשועים?

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=XyDmIGvJHNQ[/youtube]

פרומתאוס נשמע כ"כ מבטיח, עם כ"כ הרבה ביקורות ובאזזז… עד שהגיע למסכים… למרות שאיני מחסידת סרטי הנוסע השמיני (מגעילים אותי…) החלטתי בכ"ז לתת לו צ'אנס. טעות גדולה!

הדיקטטור דווקא הצדיק את הבאזז. סשה ברון כהן במיטבו, עם כל הבדיחות, הצחוקים, הציניות והעקיצות לכיוון הדיקטטורים השונים, שחלקם נופלים כמו דומינו וחלקם עומדים יציבים על כרעי תרנגולת וכורים גרעיניים. גם לאמריקה הדמוקרטית, החילונית והחופשיה הוא הצליח להכניס… נהניתי מאד וצחקתי בלי סוף!

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=cYplvwBvGA4[/youtube]

ושניים אחרונים ומאד חביבים – כיף של סרטים! הראשון – משהו לחופש, לצעירים, למוזיקה, לכיף! רוצה אותך במקום ממוקם בפסטיבל רוק ענק בסקוטלנד ומתרחש בשלושת ימי קיומו. משהו כמו וודסטוק (כולל הגשם והבוץ…) או פסטיבל הג'אז במונטרו שבשויץ. המון מוזיקה, בירה, צעירים חופשיים ומאושרים והעולם יפה! שניים מסולני הלהקות המופיעות, (להקת בנים ולהקת בנות…) מוצאים עצמם אזוקים אחד לשני ולאורך כל הסרט מנסים להשתחרר אבל, כמובן, לומדים לחיות ביחד עד לנשיקה הלוהטת על הבמה… מה שאהבתי זו האווירה שהסרט מעביר. היה לי מין דה ז'ה וו כזה, לימים אחרים, של קייצים חסרי דאגות ומלאי חוויות… גם כאן, המקום עצמו מצטלם נהדר, עם אלפי האוהלים, מתקני הלונה פארק, שחלקם נראים כמו מתקני ענויים ואיני מבינה איך מישהו עולה עליהם מרצונו החופשי ועוד משלם כסף… הגשם והבוץ רק מוסיפים לאווירה וכמובן – המוזיקה!!! יופי של סרט קיץ!

וודי אלן הוא מאהב נהדר. לא, לא דיברתי עם אף אחת מנשותיו (או בנותיו, לצורך העניין…). רק מהצורה בה הוא מראה את ערי אירופה בהן מצלם סרטים. אפילו לונדון הקרה, גשומה ואפורה מתמלאת צבע, חום ואור ונראית כמו אשה נאהבת במיטבה. שלא לדבר על ונציה, פריז וברצלונה, שיש להן נתוני פתיחה מדהימים והוא ומצלמתו פשוט מפלרטטים איתן. עוגבים ומערטלים באהבה. השוט הראשון בכל סרט כזה פשוט עוטף את העיר במסע צילומי ארוך דרך כל אתריה המקסימים. עכשיו הגיע זמנה של רומא. העיר העתיקה הזו לא יכול להיראות יותר רומנטית מאשר בסרטו האחרון של אלן – לרומא באהבה. כמה סיפורים מקבילים של נאהבים ואהבות ברומא, עם שחקנים נפלאים כמו אלק בולדווין, פנלופה קרוז ואפילו אלן בעצמו, בתפקיד נוירוטי שכ"כ אופייני לו. המדהים בסרטיו הוא שכל השחקנים נשמעים כמוהו… ולמרות זאת, קומדיה רומנטית מקסימה, יפהפיה בעיר נצחית מדהימה ביופיה וברומנטיות שלה. יצאתי מהסרט, אותו ראיתי בטרום בכורה, עם חיוך מרוח על פני, לב מלא והעיניים חיפשו שדה תעופה ומטוס ממריא דרך דמעה שקופה – היישר לרומא!