עכשיו, כשאנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה שלא רואים את סופה, כאשר כניסה קרקעית ללבנון הופכת להיות אולי "מלחמת לבנון השלישית" עם כל ההשלכות שלה, קשה קצת להיכנס לרזולוציה המקומית ולדון על תחנת הכוח שעל הפרק, כאילו היא הדבר החשוב ביותר בעולמנו.

אין ספק שעד לאחרונה דובר בעיקר על המרכיבים הבריאותיים של תחנת הכוח המדוברת (ראו מכתבו של רענן רז ברשת) הסביבתיים, בעיית הבטחון, יחסי השכנים והיחסים האזוריים.

כאילו שהנהלת הקיבוץ חיפשה קונפליקט נוסף כדי להתמקד בו. האמת היא שקיים מרכיב כלכלי קריטי לעתידו של הקיבוץ שכמעט ולא נדון עד לאחרונה.  אמנם גם צד זה הועלה באופן קוהרנטי לאחרונה באינטרנט וכמו שניתנת כאן במה למתנגדי הפרוייקט, יש פה ביטוי גם לעמדת התומכים וההנהלה, המורכבת כידוע בעיקר מצעירי הקיבוץ.

הסקר שנערך בנושא התחנה העלה שקיימת כעת התנגדות משמעותית לפרויקט, אך גם רוב גדול להצעה להמשיך וללמוד את הנושא ולאחר מכן לקבל החלטה שבתקווה תהיה מושכלת ודמוקרטית (וכפי שכולנו יודעים, שני המרכיבים האלה – לא תמיד הולכים ביחד). רצוי, לדעתי, שלא לקטלג אנשים הנוקטים עמדה בנושא על רצף של נאמנות לעקרונות או אכפתיות לעתידו הכלכלי של הקיבוץ. בואו נקווה שתהליך זה יעשה באופן הוגן, יסודי ומקיף, גם אם קשה ומאתגר מבחינות רבות.

לפני סיום, אנחנו רוצים להודות להיידי התומכת, מייעצת, מספקת חומר כתוב, רעיונות ותמונות לעלון במסירות ומקצועיות הראויות להוקרה.

לקראת פסח, חג האביב, אנו מאחלים לכל חברי, ילדי ותושבי הקיבוץ, סיום בטוח ומספק של המלחמה, יציאה מהמרחבים המוגנים אל הפריחות והחברותא של האביב – ושל הילדים אל חופש פסח המחכה לכולנו באופק ואל הסדרים משפחתיים שיאפשרו שמחה ונחת שהייתה כל-כך חסרה לנו לאחרונה.