במוסף "בקיבוץ" נתקלתי ברשימתו של חגי מרום, ח"כ וחבר יפעת בעברו. בחרתי לשתף את קוראי "בתוכנו" בקטעים אחדים מתוכה. חשוב לי מאד להבהיר שאיני באה "לקטרג" ואיני שולחת אצבע מאשימה כלפי איש. כל שאבקש הוא לעורר ולהציף בעיה שמטרידה אותי ושכמותי לא מעט, והנה בא חגי ומטיב לבטאה ואף מציע פתרון. מפאת קוצר היריעה, "בחרתי בפינצטה" את הקטעים הרלוונטיים לטעמי, והשמטתי את אלה העוסקים בעוינות ובפחד כי לא הזדהיתי עימם. ההדגשים אף הם לפי בחירתי ובאחריותי.

"…הקיבוץ ה"מתחדש" עבר תהפוכות מסוגים שונים, ומלבד האתוס והזיכרון הקולקטיבי העמום של הקיבוץ של פעם, נותרו בו החברים ואגודת הקיבוץ.

לתוך המערך הניהולי-ארגוני הזה, הוכנסו מנהלי קהילה ומנהלי עסקים, חלקם הגדול חיצוניים, המשמשים כקבלני ניהול וביצוע, וניתנו להם סמכויות מרחיקות לכת. בד בבד החל תהליך של נטישת "אסיפת הקיבוץ". מה שהיה פעם הלב הפועם של הדמוקרטיה בקיבוץ, הפך לפורום לקבלת החלטות פורמאליות ותקנוניות בניווטם של מנהלי הקיבוץ החדשים.

הקיבוץ שינה את אופי התנהלותו באמצעות "תקנון קיבוץ מתחדש". לכאורה – פרטיות וחופש, למעשה – חומות בצורות המחלישות את החברים. כתוצאה מכך הקטינו החברים ראש, הדירוּ רגליהם, וּכסוּמים, נותנים את קולם לכל המלצה המוגשת להם. בעיקר אמורים הדברים באשר להמלצות בעלות אופי תקנוני ומשפטי המנוסחות ע"י עורכי הדין של אגודת הקיבוץ, בלא שהם מבינים עד תום את משמעויותיהן. בהדרגה גדֵל והולך מספרם של החברים שאינם מגלים עניין בָהחלטות המתקבלות ובמשמעויות של החלטות אלו על חייהם. מְתי המעט המבקשים להבין ולהשפיע על שינויי כיוון, נתפסים כמטרידים סדרתיים… אני פוגש חברים החיים בקיבוצם כחרשים, אילמים ועיוורים ומשלימים כביכול עם כך שזוהי גזירת ההתחדשות והזמן, גם אין להם אמצעים להתגונן מפני ההחלטות והתקנונים המשפטיים הנפתלים ומפני אופן התנהלות המְנהלים. אנחנו פוגשים אותם במשרדי עורכי הדין.

באותה שעה נותנים רבים מהמנהלים דרור לשימוש בכספים הניהוליים של האגודות. חמושים בעורכי דין של הקיבוץ, ברוֹאי חשבון ויועצים, הם מקדמים את התהליכים הנראים להם. ברוב הקיבוצים אין ההנהלה חושפת את גובה העלויות השנתיות של היועצים המשפטיים של האגודה.

אין מנוס מלהקים בכל קיבוץ מתחדש ועדה שתגן על זכויות החברים, כזו שתוכל לבחון כל ניסוח ותקנון מוצע מנקודת הראוּת של זכויות החבר…"

עד כאן חגי מרום, עם קיצורים מתבקשים. בשמחה עליי להוסיף, כי דווקא לאחרונה זכתה פנייתי בשני עניינים הנוגעים לזכויות הבנים, למענֶה ולטיפול הולם, מה שמעניק תחושת אופטימיות לגבי יכולתו של הפרט להשפיע מעת לעת, בעיקר כשמתקיימים תנאי הקשבה ורצון טוב.