ביום הולדתך הראשון אחרי היכרותנו, כתבתי לך הקדשה: רגליך באדמה, ראשך בעננים וידיך כה רכות…ובאמת היה בך שילוב עוצמתי של ניגודים. אמרת תמיד שבמלחמת ששת הימים נולדת מחדש ממטר תשעים ושלש למטר וחצי (על כסא גלגלים).

IMG-20201007-WA0010

אמרת תמיד שאתה לא מנהיג, אלא נותן במעשיך דוגמא אישית וכך שימשת מקור השראה לרבים.

כשהכרנו, שאלת אותי אם יש לי רישיון נהיגה ואמרת שחשוב לך שאהיה עצמאית, כי גם לך חיים עצמאיים מלאים. שמעון אומר שחיית בו זמנית 3 מחזורי חיים –  והוא לא מגזים.

אבל בנינו יחד גם חיים משותפים: הכרנו בבקה אל-גרביה במפגש יהודים וערבים בעקבות האינתיפאדה והמפגש היה סימן לבאות: הרבה מעורבות חברתית משותפת, נסיעות למרחקים למעגלי הקשבה, ידידות ארוכה עם חאתם ופחריה וילדיהם. חברים רבים מכירים את חאתם מלימוד ערבית ואת פחריה מעבודתה בגן. ראניה האמנית, ערפאת פעיל השלום ועוד ועוד. כאשר אתה כבר היית מרותק לבית, שמחת שאני ממשיכה את דרכנו המשותפת.

יפים וקשים, מתוקים ומרים, היו ימי חייך.

למדתי ממך על נחישות והשקעה ללא תנאי, גם במחיר של בריאות (פצעי לחץ). למדתי ממך על מלחמות, הישגים ופציעות ולא רק בשדה הקרב. למדתי ממך, לשתול, לדשן ולגדל כל צמח באהבה, כמו שהצמחת בידיך הירוקות, על כסא הגלגלים, גן דקלים נפלא שבחלקו התחתון, הג'ונגל, היו הילדים מוזמנים להסתובב, כמו במבוך.

למדנו יחד לאחד שתי משפחות למשפחה אחת אוהבת ומלוכדת, כולל בן שגדל אצלנו. הנכדים נהנו מסיפורים על מסעות חיפוש פטריות, משלחות כדורסל לאולימפיאדות הנכים ומנגינתך בקבלות שבת ובחגים. בשנים האחרונות היית מתוסכל שאתה כבר לא יכול ללמד אותם איך להקפיץ כדור ולקלוע לסל, לחפש יחד פטריות, אבל הנכדים ראו בך משהו כל-כך מיוחד, הכינו עבודות ויצרו סרט על הסבא הגיבור שלהם.

אספת סביבך חברים נאמנים, שליוו אותך עד יומך האחרון בפרלמנט יומי, למידה משותפת וקבלות שבת בבית. חבורה של חברים טובים, שביתנו היה להם כבית שני. כאשר אמרת בתסכול שבגלל שאתה מרותק לבית, אתה כבר לא תורם לאף אחד, אמרתי לך שוב ושוב שאתה תורם לנו ולחבריך את האפשרות להיות יחד .

f5_בני ברגשטיין עם דוד קראוס

יצרת עבורנו שעות קסומות באקורדיון, יחד עם יוסי בגיטרה ועובד במנדולינה ולפעמים גם דרור מעין גדי, שבא לבית החולים ולבית לנגן לך ואליהם הצטרפו גם מיה ועמרי עם גיטרה וסיטאר, שתמיד אמרת שהוא ממש משעמם. אהבת כשהגננות היו מטיילות עם הילדים בג'ונגל שלך ובמרפסת היו יושבים והיית מנגן להם באקורדיון. אני אסירת תודה שבזכותך זכינו למלווים מקסימים ומסורים בשיטת חבר מביא חבר – שהעשירו את חיינו בשיחה, קריאה, מאכלים מפנקים ונגינה ושירה עד שעותיך האחרונות. אני אסירת תודה שבזכותך זכינו לטיפולו המסור והאוהב של סוניל, שהיה חלק מהמשפחה ופינק את כולנו במאכלים אהובים ובסיפורים על משפחתו. מאחלת לך המשך חיים טובים, זה ממש מגיע לך. אני אסירת תודה שבזכות הבנות והמשפחה כולה, החברים והמלווים, יכולנו להיות איתך בבית, לאפשר לכולם – חברים, נכדים, לבוא ולהיפרד. היה כבר רגע שרצית להיפרד, אבל כעקשן ידוע למחרת בבוקר אמרת "לחיות" ואז, בשקט של השינה, הצלחת לוותר ולהיפרד מאיתנו.

אבל השארת, כמו שרצית להשאיר משהו אחריך, כל-כך הרבה זכרונות, יצירות אמנות, גינה קסומה, ומוסיקה שאהבת, שיספיקו לנו המשפחה והחברים, עד סוף ימינו. שתי יצירות שאהבת במיוחד וביקשת שילוו את פרידתנו ממך, מלוות אותנו היום, כחלק ממך: אדאג'יו של אלבינוני ושיר קינה של דידו על אהובה המת אניאס, של פרסל. הפרחים שנניח עכשיו הם השלמה מושלמת עבורך.

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896