על הכתפיים של נעה לברון והצוות שאיתה מונח התיק הכי כבד, מורכב ומאתגר בגח"א – תיק השיוך. היא מביטה למורכבות העצומה של התיק הזה בלבן שבעיניים ורוצה לעדכן אתכם: תתכוננו, הוא מגיע

ביום הכי קר בשנה בערך אני נכנס למשרד הצנוע של נעה לברון וכשהיא מתיישבת בכסא היא אומרת משפט ראשון: "לפעמים זה נראה לי הרבה אחריות".

אני לא אומר על זה כלום ורק חושב שזו לשון המעטה לגבי תהליך המתנהל כאן כבר יותר משני עשורים. עכשיו נעה (שמדגישה שהיא לא לבד) לוקחת אותו אל קו הסיום – ויהי מה.

אני מבקש ממנה לפרט קצת על התחושה שלה. "זה הרבה אחריות כי תהליך השיוך מלא בתחומים מורכבים ומאתגרים שיש להם השלכות כבדות משקל על אנשים ועל המקום". שנינו מסכימים מאוד שלמעט משפחה, סביר שרוב בני האדם מעסיקים עצמם לא מעט בשני תחומים מרכזיים – בית וכסף. בדיוק התחומים הנמצאים בלב תהליך השיוך.

אחרי הפתיחה עם האחריות, נעה רוצה להשחיל גם מוטיבציה. "כל קיבוץ שרצה שיוך והגיש תיק שיוך – ביצע שיוך", היא מדגישה. "אין מקרה שתהליך שיוך הגיע לסיומו ולא בוצע. נכון שבאזור המרכז, במקומות שהקרקע יקרה מאוד, האתגר גדול והרבה פחות קיבוצים השלימו את התהליך ובכל זאת, עד כה, קיבוץ שהגיש תיק שיוך מלא וקיבל שומה גם ביצע את העסקה. גח"א נמצא במצב בו חייבים להצליח בתהליך, משום שבפועל ביומיום מתנהגים כאן כאילו השיוך כבר קיים, שלא לדבר על כך שהסדר הביניים בו גח"א נמצא הוא בעצם התחייבות לשיוך".

אז הבנתם/ן? אין ברירה וחייבים.

"דובי גניש שעובד איתנו בצוות השיוך, אמר לי כשנכנסתי לתפקיד לפני כמה שנים, שלא מדובר במרתון – אלא באיירון מן, כלומר הכי ארוך והכי קשה. הוא צדק, כי שיוך קנייני מול רמ"י זה קשה בכל מקום וגח"א קיבוץ מורכב מאוד, גדול ויש בו הסדרים פנימיים רבים ומצב קיים נתון, כך שלא ניתן לעשות מהפכות. אפשר לטייב ולשפר אבל חייבים להגיע לתשתית הסדרית של שיוך וקליטה על בסיס הקיים וכאמור, חייבים לעשות הכל כדי שנצליח".

על-מנת לעשות את העלילה מעניינת יותר, הרי שמעבר לאתגרים הפנימיים הרבים – קר שם בחוץ והסביבה לא אוהדת שלא לומר מנוכרת.

"גלגלי הבירוקרטיה מסתובבים לאט ולא פעם העבודה במרחב הזה היא סיזיפית ומתסכלת", מספרת נעה. "למזלנו הגדול יש לנו את סיזל, 'שר החוץ' שלנו ובעל נסיון רב בעבודה מול רמ"י ודמות מוכרת ברמ"י, המצליח לא פעם להוציא מים מהסלע בביקוריו התכופים שם. כמו כן, יש את היועצים החיצוניים, דורון מנהל הכספים וכמובן ליאורה לה יש חלק רב בתהליך והיא תמיד שם, עם החזון הברור שלה שחייבים להצליח לבצע את השיוך. עבור זה הם משקיעים משאבים ומאמצים וכמובן יוני קודם ושקד עכשיו שעובדים על התהליך מהפן של הקהילה וכולנו הולכים על זה בפול גז".

כן, כבר אמרנו שהתהליך נמשך, שלא לומר נמרח, על פני יותר משני עשורים שחלפו מאז ההחלטה. נעה מודעת לכך. "תהליך שיוך הוא תהליך מורכב ביותר ואין פלא שהוא נמשך זמן רב. בשנה האחרונה התמקדנו בעיקר בתהליכים פנים-קיבוציים שהחשובים ביניהם הם הסדרת השימושים החורגים והשלמת תהליך תב"ע-פרצלציה (הסדרת גבולות המגרשים בקיבוץ הוותיק). בלי תהליך הסדרת השימושים, אין ולא יהיה שיוך מבחינת רמ"י ולכן הושקעו בו מאמצים כבירים כי מדובר בתכולה אדירה ששנים לא נגעו בה והגיע הזמן לסדר אותה".

זו אכן הייתה עבודה אינטנסיבית. "הייתה עבודה מקדימה רבה ולא פשוטה של סיזל וקובי אבן שושן, בכל הנושא של סיומי השכרה לעסקים שחלקם ממש נכנסו למרקם וללב של אנשים בגח"א והיו גם כאלה שכעסו פה, אבל זה היה חלק מהכורח של התהליך לקראת השיוך כי חייבים להתיישר לפי הכללים. היה גם צורך לחלק מחדש חללים רבים ל-25 מטרים ועסקים צריכים כעת להיות בבעלות חברי הקיבוץ ולמזלנו וכפי שאמרתי כבר, יש לנו צוות מעולה שעוסק בכך וצלחנו גם את זה".

אז לאן הגענו? "הגשנו את כל הסדרת השימושים החורגים. בהגשה כללנו את כל הפרטים והמידע על כל האזורים והמבנים השונים כולל מפות, מדידות, ייעוד השטח ומיקומו, סוגי השימושים בכל אזור ובכל מבנה, תקופות הזמן הרלוונטיות, גדלים של המבנים והחצרות ואיך הן הוסדרו או יוסדרו בעתיד. המכלול של כל 'המפלצת' הזו מסתכם בהגשה גדולה מאוד המאורגנת בצורה הכי מדויקת, מקצועית וברורה".

התעייפתם? יש עוד. "כאמור, תהליך נוסף שאנחנו צריכים להשלים הוא אישור תב"ע-פרצלציה בקיבוץ הוותיק שכן זה יאפשר לנו הגדרת גבולות מגרשים מוסדרים שעל בסיסם ניתן לבצע עסקת שיוך לכל בית אב. רק כאשר תכנית זו תאושר בוועדה המקומית לתכנון ובנייה במועצה האזורית עמק חפר, נוכל להגיש את תיק השיוך של קיבוץ גבעת חיים איחוד (אשר יכלול עוד מסמכים רבים לפי דרישות ההגשה) לרשות מקרקעי ישראל".

מתי נצטרך לשלם? שואלים חברים רבים. "לצערנו גם כאן יש הרבה חוסר ודאות. לא פעם אנו חושבים ששלב מסויים בתהליך יקח פרק זמן מסוים אבל במציאות אותו שלב נתקע או מתעכב ובסוף זה לוקח פי שלוש או ארבע יותר זמן ממה שצפינו".

מסתבר שעד כה, העבודה והמאמץ השתלמו. "לאחר ההגשה של השימושים החורגים, קיבלנו פידבק ממש טוב מרמ"י וזה היה משמח מאוד כי דברים יוסדרו למעשה לטווח הרחוק וגם את הפיקוח של רמ"י עברנו בהצטיינות ועכשיו מחכים למאני-טיים תרתי משמע – לקביעת השומה של השימושים החורגים שתגיע כנראה בחצי השנה הקרובה. אנחנו מקווים מאוד להגיש את תיק השיוך בעוד כשנה לכל היותר (לאחר אישור התב"ע פרצלציה) וכשנה לאחר מכן לקבל את השומה מרמ"י אשר תקבע את שווי הקרקע של מגרשי המגורים. בהמשך לכך, תתחיל להתבצע עסקת השיוך בפועל".

אה – השומה. אותו ענן ההופך כבד יותר ויותר עם כל יום שעובר, אותו ענן המטיל צל גדל והולך על מורדות גבעת חיים איחוד. כן, אותו ענן.

"אני מקווה מאוד שאנשים מבינים כי היום הזה מתקרב ומתארגנים לקראתו, כי הוא יבוא", אומרת נעה כשאנחנו מדסקסים את נושא הכסף. מתברר כי בקיבוץ לא רחוק מכאן נקבע בעת האחרונה שווי של כמליון שקלים עבור 33 אחוזים מערך הקרקע, כך שסביר להעריך שהשומה שתהיה כאן יכולה בהחלט להיות סביב ערכים כאלה – ואף יותר.

אבל רגע, אל תתעלפו, יש עם מה ועם מי לעבוד. "ברמה הקיבוצית יש נסיון מצטבר והולך בעבודה עם הבנקים הגדולים שמכירים כבר את נושא השיוך בקיבוצים ופיתחו כלי מימון לצורך זה. חייבים להדגיש פה – אין קסמים. מדובר בהלוואה שצריך לקחת ולהחזיר. יש פה אנשים שאומרים לי 'רק שלא יגיע היום הזה' או "אולי ערך הנדל"ן בעמק חפר יירד ואז השומה לא תהיה גבוהה', אבל צריכים להיות מחוברים למציאות. לפחות כעת, הזמן לא לטובתנו, משום שהיסטורית בישראל המגמה ברורה: ככל שחולף הזמן, עולים מחירי הקרקע. מצידנו אנו עושים את הכל הכי מהר שאפשר והכי טוב שאפשר, אבל כפי שכבר הבנתם, מדובר בתהליך כל כך מורכב שחלקו הגדול לא תלוי בנו. כשיתקרב מועד השיוך יהיו פה יועצי משכנתאות, כי סביר שחברים רבים יצטרכו ייעוץ אישי בנוגע לאפשרויות המימון המתאימות להם בהתאם לנתונים אישיים פרטניים כגון גיל, מצב משפחתי, הון עצמי, יכולות החזר חודשי ועוד. חשוב לציין, כי ישנן גם משכנתאות המתאימות לגיל השלישי שמטרתן לאפשר לחברים מבוגרים קבלת מימון לצורך ביצוע עסקת השיוך שלהם מבלי להכביד על התזרים השוטף. העמקה בנושא המימון תתבצע לאחר הגשת תיק השיוך לרמ"י, ובסמוך יותר לביצוע העסקה".

נעה אומרת כי בראייתה, השיוך הוא נושא קהילתי. "יבואו עוד אתגרים, אבל אסור להיבהל וצריך לצלוח אותם. הקיבוץ יצטרך להתאמץ כדי שכולם יעברו את הנהר וצריך לדעת שגם הקיבוץ בעצמו ישלם עשרות מיליונים, למשל על שיוך שכונת החיילים שעל המבנים שם משלמים 91 אחוזים. מדובר בדירות שגודלן לא יעלה על 55 מטרים שאינן משוייכות לחברים אלא נשארות בשימוש הקיבוץ ונועדו להשכרה לצמיתות. זו הסתכלות פרופר חברתית, על-מנת לשמור לקיבוץ יחידות מעבר, או יחידות למשפחות קטנות/צעירות. יכולנו לוותר ולחסוך כסף רב, אבל יש פה ראייה קהילתית. צריך לזכור גם שהקיבוץ לא יוכל להלוות לחברים סכומים גדולים לצורך השיוך ולכן אני שוב מדגישה את הצורך בהיערכות של כל משפחה בנושא הכסף".

היא אומרת כי חלק מכובד מהאחריות על כתפיה נובעת מקבלת החלטות בתנאי אי-וודאות. "לא פעם רמ"י משנה מדיניות או דרישות ואנו נאלצים לקדם תהליכים בחוסר וודאות וכמובן, כפי שכבר אמרנו, יש גם חוסר ודאות לגבי המחיר ולכן אני לא תמיד יודעת מה לענות לחברים. אני מבטיחה שכל מה שאני יודעת, אני אומרת".

זו נקודה מעניינת ואני שואל אותה איך זה לעבוד בקיבוץ, מול חברות וחברי הקיבוץ. "יש הרבה דברים טובים ומשמחים", היא מדגישה. "עזרה, עשיית טוב ותחושה שיש ערך מוסף לזה שאני מפה כי אני מכירה את האנשים ומבינה את ההקשרים והרגישויות. לעיתים זה ההיפך – מישהו כועס או לעומתי ואז בדיוק בגלל שאני מפה, זה מורכב וקשה יותר. אני טיפוס שלוקח ללב ולשני הצדדים זה מתבטא כאן. בקיבוצים אחרים בהם אני עובדת בנושא שיוך/צמיחה דמוגרפית/תהליך אחר, אני באה לעבוד וחוזרת הביתה וקל לי יותר להפריד כי אני לא משם".

באותו נושא – מי שזוכר, לפני כמה שנים היא רצתה להיות מנהלת קהילה פה. כן, גם לגביה יצא מכתב של "אזרחים מודאגים" והיא החליטה להסיר את מועמדותה. אני שואל אם תרצה בעתיד למלא פה תפקיד ניהולי. "כרגע אני לא יודעת", היא מחייכת בדיפלומטיות. "היום אני מפוכחת הרבה יותר לגבי השלכות אישיות ולגבי חוסן רגשי שלי. מי יודע? אם ארגיש שיש לי מה לתרום פה, אבדוק את האפשרות. בתפקידי מנהל קהילה או יו"ר יש מגע גדול מאוד עם האוכלוסייה כאן. זה מביא עימו מורכבות גדולה שצריך לחשוב טוב בפנים אם היא מתאימה".

טוב, הפגישה הבאה שלה כבר דופקת בדלת ואני יוצא החוצה ומייד פוגש את מזג-האוויר הקפוא שיחד עם נושא השיוך, עושה לי אסוציאציה מיידית לפזמון הידוע – "כל כך קר / קר שם בחוץ / מתי תתפסי / שהחיים / זה לא קיבוץ".