לילה. עוברת בין ילדיי והלב נקרע. הם לא מצליחים להבין איך ממשיכים מכאן ואני, אין לי תשובות. מקומך הענק בתוך הלב של כל אחד מאיתנו בלתי נתפס. עפרי אומרת שרק עכשיו היא מבינה כמה היית משמעותי עבורה וכמה אתה חסר לה.

אבא,  אישיותך היא בעלת עוצמה על כל אחד ממשפחתנו הקרובה והרחוקה. אישיות שכל כולה נתינה,  מסירות,  אהבה ללא תנאי ומסר אחד עיקרי שאתה תמיד שם בשביל כל אחד מאיתנו.

ששון שוחט עם הנכדה עופרי רז

אבא,  אני מרגישה שהמחשבות מתרוצצות ללא הרף בין הראש ללב. הראש שמנסה להסביר שאתה עכשיו במקום של שקט, כבר לא צריך להילחם על כל נשימה והסבל נגמר.  והלב שרוצה אותך עוד איתי. עוד איתנו. איך ממשיכים מכאן? איך ממשיכים את היום בלי לבוא לבקר אותך, בלי לראות אותך, בלי הידיעה שאתה נמצא.

אבא, היית מתווה דרך עבורי, תמיד היה חשוב לי לבוא לשתף אותך, לשמוע את דעתך. האנשים הקרובים אלינו באמת יודעים עד כמה חלקך בנסיעה של רענן ושלי עם הילדים לבוסטון היה משמעותי. בלי הרבה מילים, עם מסרים ברורים. ככה היית.

ויותר מהכל, הערך אותו הנחלת לנו מגיל אפס הוא ערך המשפחה. תמיד חשבתי שכנגד כל הסיכויים, 18 שנים בהן הבאתם ארבעה ילדים לעולם, שרובם גדלו בבתי הילדים ולא בבית ההורים ולמרות הכל, האחים שלי הם הדבר היקר לי מכל, אלה ששותפים לדברים הכמוסים ביותר שלי. שותפיי לצחוק ולכאב, חלק בלתי נפרד ממני וזה ברור לי שזה הכל בזכותך.  משפחה מעל הכל.

אתה, שהגעת בגיל 10 כילד חוץ לקיבוץ, ללא משפחה וללא שפה. חווית הסתגלות והתמודדות לא פשוטה בלי אבא ואמא לצידך, אך אף פעם לא התלוננת. הסתכלת למציאות בפנים והתמודדת. הקשרים שלך עם תשעת אחיך שכל אחד גדל במקום אחר תמיד עוררו בי הערכה והשתאות. קשר שהיה עבור כולנו דוגמא לאיך, למרות כל הקשיים, צמחתם להיות משפחה מלאה באהבה הדדית, עשייה אחד למען השני ואותה ידיעה שתמיד גדלנו לצידה שמשפחה מעל הכל.

ששון שוחט עם הילדים

אבא, היית איש של עשייה, תמיד עסוק, מארגן, מנהל. כילדה זכורים לי הלילות לפני חג הפסח כשהיית יושב עם דף המשבצות הגדול ומשרטט את סידורי השולחנות לליל הסדר של הקיבוץ. איך הצלחת להושיב 1000 איש סביב שולחנות לחג קיבוצי שאותו הנחית לאורך שנים ואיך שנגמר, מיד היינו עולים על האוטו לפתח תקווה לליל הסדר של המשפחה. כל הזמן היית מגשר בין הנאמנות לקיבוץ ובין המשפחה שלך שהייתה כל כך יקרה לליבך.

ועוד אני זוכרת כילדה, איך היית מארגן את הטיולים של הקיבוץ לירדן ולמצרים. מארגן כרטיסים, מנהל רשימות והכל בשקט ובחריצות רבה. תמיד אני זוכרת אותך בעשייה, אף פעם לא נח. גם כשיצאת לפנסיה מילאת לך את היום בספורט, ויטראז', פרלמנט יומי בקפה של עזרי, קניות בשוק ובישולים לכל המשפחה. ופתאום הגיעה המחלה הארורה שטרפה את כל הקלפים. לקחה לך את כל מה שאתה, את העצמאות, את השליטה, את העשייה ואת הנתינה.

אבא שלי, עברת חצי שנה של סבל, נלחמת על כל נשימה ואנחנו איתך, הלוואי והייתי יכולה לחסוך מאיתך את הסבל הזה. ועכשיו אנחנו נפרדים, מלאי אהבה, געגועים ועם המון הערכה לכל מה שהיית עבורנו ועבור ילדינו. אבא שאהב אותנו ללא תנאי, גידל אותנו במסירות אין קץ ובידיעה שבכל מצב יש מי שעומד מאחורינו. אבא שלי, תנוח עכשיו. אתה צריך את זה.  אוהבת אותך בלי סוף.

יסמין