הדובות הגיעו לגבעה אז באנו, אלמה ואני, להכיר את המקום לעומק. כבר מהשביל המוביל למתחם הנקודה הקסום, מתגלה מרפסת עץ פסטורלית עם חזית זכוכית יפיפייה. עיצוב פתוח ורגוע מכניס אותנו לחלל עם חיוך. אורטל ישראלי (נשואה לדר אמא של תור ומאיה) מקבלת את פנינו כמו מארחת קלאסית, מיד מתנצלת על הבלאגן הנהדר מהסדנא שהייתה אתמול, בלאגן של חיים וכיף. תוך שניות נפרש משטח פעילות מפנק לאלמה וישבנו לדבר "הגדולות" עם קפה טעים של עזרי, שממחיש נהדר את הקונספט של המקום.

אני שואלת את אורטל איך התחיל הרעיון. "הרעיון התבשל בראש ובלב תקופה והתגבש לרעיון סופי ברגע אחד של הארה", היא משחזרת. "הייתי בחופשת לידה והבנתי שאני לא רוצה לחזור לחיי הקודמים כשכירה: לקוחות, שעות מאוחרות, פקקים של רמת החייל. עם ילד אחד זה איכשהו הסתדר אבל כשיהיו שניים, זה כבר לא יתאים לי".

המחשבה על שינוי גדול הסעירה אך גם העלתה חששות. "התחלתי לגלגל בראש מה יענה על התשוקה שלי ליצור ולהיות בעשייה משמעותית. יש לי חברה טובה, גאיה, אותה הכרתי בחופשת הלידה הראשונה שלנו בחוג אמהות קטן. התגלגלנו גם לחופשת לידה שניה יחד ולפעמים החיים מתגלגלים טוב ומצאנו את עצמנו עם פאשן משותף. שתינו מגיעות מחיי קריירה עמוסים ובשתינו התעורר הרצון בבניית שגרת חיינו כאן בעמק, בקיבוץ. פתאום מחשבות על עצמאות, חששות ויש את האמרה המהדהדת בראש שאסור שיהיו שני עצמאים בבית".

כן, יש הרבה לחץ. "עם זאת, לא יודעת למה, משהו בי הוביל אותי ללכת יותר עם 'כן' מאשר עם 'לא'. הוויז'ן של חיי משפחה כמו שרציתי, בקרבת הבית, הניע אותי".

ואיך הוחלט להקים את הדובות דווקא כאן?  

"אני כאן כבר 15 שנים. זה הבית שלי. יש כאן אוויר ואווירה והבנתי שהמתחם הזה, שהיה פעם הקואופ האורגני, מחכה לאנרגיה חדשה. המקום נראה כמו כיתה: סגור, חשוך ועייף אבל מלא בפוטנציאל. לא דמיינתי בראש בדיוק כל פינה ומה שהנחה אותי הוא השילוב בין החוץ לפנים והנוף הנהדר לקפה עזרי בשילוב עם הירוק מסביב. משהו בפסטורליות והנוסטלגיה של המתחם נתן השראה. זיהיתי את תחושת השלווה שמתקבלת ברגע שנכנסים למתחם ועם זה הלכתי".

היו רגעים שחשבת לעצמך – מה עבר לי בראש? "המון. לא קל להקים עסק במדינת ישראל ובטח בתקופה כזו. המבצע באיראן התחיל בדיוק עם הפתיחה הרשמית שלנו וזו הייתה התמודדות לא פשוטה. עם זאת, נשמתי עמוק והזכרתי לעצמי שחלומות נבנים לאט ואני בונה פה משהו טוב".

מתברר כי המתחם והמקום השפיעו גם על התוכן. "כשחשבתי על הדובות, היה הוויז'ן שלי מעין אסקפיזם. להישאב לרגע לעולם אחר ולהתנתק מהעומס הכמעט בלתי אפשרי במדינה שלנו. לא ממקום בועתי אלא ממקום מתמלא, מהצורך להיטען ולעשות משהו מעשיר ונעים בשביל עצמנו. מי שמגיע מבחוץ, מקבל את התחושה כבר בשער הקיבוץ".

שאלתי על קהל היעד של הדובות, התברר שהוא כבר מפולח ומסווג..

"הקהל הפרטי, הוא קהל בוגר המוזמן להירשם לסדנאות הפתוחות, סדנאות מגוונות מעולמות המלאכה ובקרוב מעולמות תוכן נוספים.

הזמנת ארועים פרטיים – היו פה ימי הולדת, מסיבות רווקות וכל סיבה למסיבה.

ארועי הערב הן הרצאות בנושאים מגוונים. לאחרונה היו לנו הרצאות מעולם של התפתחות אישית ופסיכולוגיה חיובית, בהמשך ישולב גם וולנס ונושאים נוספים.

לאחרונה מגיעות אמהות ובנות רבות ומסתבר שזה בילוי אולטימטיבי לאמא ובת.

הקהל העסקי, כשמדובר בצוותים של עד 15 משתתפים המגיעים ליום גיבוש, הרמת כוסית, משלבים הרצאה, סדנא וכל מה שביניהם.

והבייבי שלנו – מועדון הדובונים שהוא מועדון חופשת הלידה שלנו. כאן באים לרגע של זמן אמא. זה מתאפשר בזמן שהתינוקות משחקים להם על המשטח, כמו שאלמה מדגימה לנו נהדר כאן לידנו, עם השגחה של מטפלת והאמהות מתפנות ליצור משהו עם הידיים או להקשיב להרצאה מעניינת שתעשיר אותן.

"בחופשת הלידה שלי עם מאיה לקחתי על עצמי בהתנדבות את ניהול 'הפינה החמה' בקיבוץ והתאהבתי בעשייה עם נשים אחרי לידה ועם תינוקות מתוקים. הקונספט הזה מצא את מקומו בסטודיו שלנו מתוך אמונה בזמן משותף ומחזק של אמהות אחרי לידה".

ומה יש בחנות שנפתחה רשמית ב-12 בספטמבר? "זו חנות לפרטי אומנות ועיצוב, המקדשת אומנות ישראלית. יש כאן יצירות שנבחרו בקפידה מכל הארץ, חלקן בלעדיות לסטודיו במהדורה מוגבלת ורובן חתומות ע"י האומנים".

ולמה דווקא "הדובות"? "הדובה היא חיה אמהית ומשפחתית. זה מתאים גם לקונספט של חופשת הלידה שלנו וגם למנוע שלי לכל הפרויקט הזה. פתחתי את הדובות ממקום של להיות האמא שאני רוצה להיות לילדים שלי והאשה שאני רוצה להיות עבורי".

היא מקבלת תגובות מהקהילה. "היום, התגובות מפרגנות מאוד אבל בהתחלה, כמו כל דבר חדש, הייתה הססנות ואפשר להבין את זה. כאמור, היום כל מי שנכנס מחמם את הלב עם דיבורי חלומות והגשמה, התרגשות והצלחה. אנחנו עושות ונעשה כמה שיותר חיבורים עם הקהילה. מאירוע של נשות המילואים ועד שיתופי פעולה עם התרבות ומקוות שיהיו כמה שיותר כאלו".

שאלתי על החלום ועל החזון. "שהדובות יהיה לב פועם של תרבות ואומנות, בכל שעות היום. בבוקר סדנאות, אחה"צ חוגים, משם ממשיכים להרצאות הערב ובין לבין קפיצה לחנות. המקום הזה הוא הוכחה לכך שאמא צעירה, בתקופה מאתגרת של המדינה, עם מספיק אמונה ורצון, יכולה לממש את החלום שלה. ויש לי מסר ליזמית צעירה שמתלבטת – לקבל את זה שלא הכל הולך כפי שציפית והשינוי מבורך. פירות יהיו, אם לא תפוחים אז אגסים".

היא מזמינה את כולם לבוא להגיד שלום, "תרגישו בבית ומוזמנים גם לסיבוב בחנות, יש מתנות נהדרות לחג. חג שמח".