חברות וחברים יקרים, עם פתיחת השנה החדשה אני רוצה לאחל לכולנו שנה טובה, פורייה ומלאת בריאות, יצירה ושיתוף פעולה. זו תקופה מאתגרת לכולנו ונקווה שהשנה הקרובה תהיה בסימן סיום המלחמה והחזרת החטופים. זו הזדמנות לעדכן אתכם בנעשה בתקופה האחרונה בתחומים המרכזיים המעסיקים את כולנו.

שכונה ג’ – מתקרבים לאכלוס

זה רגע מיוחד ומרגש עבור כולנו: בסוף נובמבר יתחילו להיכנס לשכונה ג’ המשפחות הראשונות מתוך 60 משפחות חדשות, כולם בני ובנות המקום, שחיכו לבית בקיבוץ למעלה מעשור. עבורי, כמנהל קהילה, יש תחושת סיפוק גדולה לראות חלום זה מתגשם. משפחות צעירות (וכאלה שכבר התבגרו) עם ילדים קטנים וגדולים, הבונות כאן את ביתן לעתיד. בכניסתם, כל משפחה עברה שיחת קליטה אישית ותצוייד בחוברת קליטה שתסייע לה להשתלב בצורה מיטבית בחיי הקיבוץ בתור חברים למרות שמרבית המשפחות הן בנים ובנות המקום שכבר מתגוררים כיום בקיבוץ.

במקומם יגיעו תושבים חדשים שיתפסו את הדירות שהם עוזבים ולכן, בפועל, מדובר בתוספת אמיתית של כ־200 תושבים לקיבוץ, גידול משמעותי של כ־15% מאוכלוסיית גבעת חיים. זה שינוי דרמטי שיביא עמו הזדמנויות חדשות לצד אתגרים של צמיחה והתאקלמות. האכלוס יתבצע בשלבים: בסוף נובמבר, נתחיל לתת מפתחות ל-18 בתי אב ראשונים, בינואר/פברואר יצטרפו עוד 26 ובמרץ אפריל 16 נוספים. בהתאם לקצב זה, יושלמו תוכנית הפיתוח הכוללות, מדרכות וכבישים, תאורת רחובות וכן חיבורי תשתיות המים, החשמל וביוב לבתי הדיירים. אסיפת דיירים בנושא מסירת הבתים תתקיים ב-25 בספטמבר 2025.

תשתיות והשקעות

ודאי שמתם לב להשקעות בתשתיות הציבוריות ברחבי הקיבוץ. בתחום החינוך אנו בונים ממ"דים חדשים שיעזרו לנו לתת מענה לצרכים של גידול מספר הילדים הקיים ולשמש גם כמרחב מוגן תקני בשעת מלחמה (והלוואי ולא נצטרך).

בשכונת החיילים אנו ממשיכים את שיפוץ המבנים שנבנו בסוף שנות ה־70, שנדרשו לתיקון יסודות וקורות שנסדקו וגרמו לנזקים במבנה. לפני שנתיים שופצו שלושה מבנים והשנה השלמנו שיפוץ נוסף של שלושה מבנים, בהתאם להנחיות הקונסטרוקטור. בנוסף, בוצעו מספר שיפוצים ושדרוגים נקודתיים: הוחלף הגג שסבל מדליפות במרכזון ז’-ט’, בפעוטונים הותקנה פרגולה חדשה לשיפור הצל והנוחות והמועדון "הסגול" המרכז את פעילות הצעירים, שופץ ורוענן כדי לאפשר מסגרת נוחה ואטרקטיבית לפעילות החברתית. במקביל לאכלוס שכונה ג’ ובשיתוף פעולה עם המועצה, יוחלפו החל מחודש נובמבר הקרוב פחי האשפה הקיימים במיכלים גדולים יותר, שיותאמו לגידול באוכלוסייה.

כביש מקורות

הנחת קו צינור המים של מקורות הושלמה בהתאם ללוח הזמנים ובימים אלו החלו עבודות השיקום והתשתיות. לצערנו, התכניות שאושרו על-ידי הקיבוץ לפני שמונה שנים ויצאו למכרז של מקורות, לא תאמו עוד את הצרכים העדכניים. לאחר עבודת מטה שכללה שכירת מהנדס תנועה, הוכנה תכנית חדשה הכוללת תוספת חניות שיעניקו מענה למצוקת החנייה במקום. לאחר משא ומתן מול מקורות, התכנית החדשה אושרה ומבוצעת.

במהלך העבודות פגעה חברת מקורות בתשתיות הקיבוץ. החברה לקחה אחריות מלאה, מתקנת את הליקויים ומשלמת על כל הנזקים שנגרמו. לצערי, תוך כדי עבודה התברר כי בעל תפקיד מהחשמלייה פעל שלא בסמכות ונתן על דעת עצמו אישורים שונים לחברת מקורות וזאת מבלי לערב את חזי שמונה רשמית לפקח על העבודות מטעם הקיבוץ. אותו החבר (שכתב כתבה מטעה ולא מדוייקת בעלון הקודם) אף נתן אישורים לעבודות שלא תאמו את התוכניות המאושרות, מה שהיה עלול לגרום לנזק כלכלי משמעותי לקיבוץ. כמנהל קהילה, אני מתחייב להמשיך להקפיד שכל המנהלים יפעלו על פי הנהלים והכללים של הקיבוץ ובשקיפות מלאה מול הגורמים המוסמכים, כדי להבטיח שהקיבוץ לא ייפגע מתהליכים לא מוסדרים.

חינוך בגבעת חיים

אנחנו שמחים לראות את הילודה הגדולה בקיבוץ ואת הרישום המרשים לבית התינוקות. האם ידעתם שרוב שמות הילדים החדשים מתחילים באות א’? מערכת החינוך פתחה את שנת הלימודים באופן חלק, לאחר מספר שינויים שנעשו במהלך הקיץ. חלק מהשינויים נבעו מהאתגרים הכלכליים ובמיוחד מהחלטת הממשלה על העלאת שכר המינימום. החלטנו שגם אנחנו נעלה את שכר העובדים, אך מבלי להעלות את שכר הלימוד שנקבע למשפחות. כדי לאזן את התקציב נקטנו בכמה צעדי ייעול.

בתחילת 2025 תכננו לקיים ערב קהילתי משותף בו נדון בשאלה איך אנחנו רואים את מערכת החינוך בגבעת חיים, אך לצערנו הדבר נדחה בשל העיסוק בפרשת המעילה. לאחר החגים נקיים מספר מפגשים ייעודיים כדי לחשוב יחד על חזון ועתיד מערכת החינוך שלנו. בחינוך הבלתי פורמאלי אנו ממשיכים להשקיע רבות בבני הנוער, עם דגש על אחריות, שייכות והצבת גבולות, נושא שהם, כצפוי, מנסים לעיתים לחצות. אנו פונים גם להורים, לשוחח עם ילדיכם על מה הם עושים בשעות הפנאי, לוודא היכן הם מבלים ולעקוב מקרוב אחרי שאלות של שתיית אלכוהול או מעורבות באירועי וונדליזם בקיבוץ ובסביבה. שותפות ההורים היא מפתח להצלחת התהליך וצוות החינוך כאן כדי לעבוד אתכם ביחד.

תחום הדיור

אני מקיים פגישות עם יורשים בנוגע לבתים של חברים שנפטרו. בהתאם לתקנון הקיבוץ ולוחות הזמנים נדרשות המשפחות להחליט אם לשמור את הבית במסגרת המשפחה או להעבירו למכרז. הקיבוץ ממשיך להקפיד ולכפות את נהלי הקיבוץ בנושא זה, על-מנת לשמור על שוויון, סדר והוגנות בין כל החברים והמשפחות. משפחות רבות נמצאות בימים אלו בהליכי הכרעה פנימיים – האם לשמור על הנכס במסגרת המשפחתית או לוותר עליו ולהעבירו למכרז, בהתאם להוראות התקנון. בנוסף, הנהלת הקיבוץ קיבלה החלטה על עדכון נוהל חופשה מיוחדת. הנושא יובא בקרוב לדיון במועצה ולאחר מכן יועבר להכרעת האסיפה. מדובר במהלך חשוב שמטרתו להסדיר את הכללים באופן ברור ושקוף יותר.

החל מחודש נובמבר צפויים שינויים נרחבים במגורים בתוך הקיבוץ: כ־40 משפחות יעזבו את דירות הקיבוץ ודירות חברים ולשם כך אנו נערכים מראש עם רישום מוקדם לדירות שמתפנות, לצד היערכות לקליטת תושבים חדשים, כדי לוודא שהמעבר יתבצע בצורה מסודרת וחלקה. מציע לעקוב אחרי הפרסומים השונים ולהירשם בזמן.

אני מודה לכולכם על המעורבות ושיתוף הפעולה. השנה החדשה מזמינה אותנו להמשיך יחד בבניית קיבוץ איתן, חם ומתקדם. לא הספקתי להתייחס הפעם גם לנושאים חשובים נוספים: ענף הנוי, תחום התקשורת, חדר האוכל, כולבולית, עדכון נהלים בעקבות המעילה ועוד נושאים רבים העולים על שולחני. נעסוק בהם בעדכון הבא.

שנה טובה לכל בית גבעת חיים איחוד.

מה לא עבר על פרוייקט שכונה ג' שיסגור עשור בעת השלמתו? מגיפת קורונה, מלחמת "חרבות ברזל", כמעט-מלחמת אזרחים בקיבוץ, חילופי קבלנים, צרות עם רמ"י ובעיקר מריטת עצבים מתמשכת שלעיתים נראית כנצחית

הכותרת של הכתבה הזו הייתה "כל מה שיכול היה להשתבש – השתבש" כי כפי שתקראו בהמשך, תהליך הקמת שכונה ג' אכן עונה במדוייק על ההגדרה הזו. אבל הראיון הזה נערך בערבו הקפוא של יום בו יצאו לחופש שלוש חטופות מרצועת עזה ולכן, הוחלט לאפשר לאופטימיות הזהירה לחלחל גם אל הכותרת. ואם אמרנו אופטימיות בהקשר שכונה ג', אמרנו תום בן חיים, חבר מנהלת השכונה.

"הייתי רווק עם בת זוג, צעיר ללא דאגות, אי אז בשנת 2016", הוא משחזר. "אמרו שיש הרשמה לשכונה חדשה וכדאי להירשם, בלי לחץ כי מי יודע? אולי זה יימשך כמה זמן". כן, מי אמר נבואות המגשימות עצמן?

כידוע וכזכור, הוחלט לבנות 60 בתי אב בשכונה, להבדיל משכונות א'-ב' המכילות כל אחת כמחצית. "זה אירוע מורכב ביותר שאיש לא שיער את עוצמתו", מסביר תום. "אחד ההיבטים המרכזיים הוא שלהבדיל משתי השכונות הראשונות – בשל המספר הגדול של הבתים, אין הומוגניות באוכלוסייה. יש כאן הכל מהכל, מבוגרים וצעירים, משפחות ובודדים במנעד רחב ביותר של צרכים, רצונות ושאיפות. לנהל ולהזיז פרוייקט כזה מצריך כמויות אנרגיה אדירות".

טוב, בואו נתחיל לרוץ עם ההיסטוריה. "על השכונה הוחלט כאמור ב-2016 אבל לא קרה עם זה הרבה, עד סוף 2018 כשנערכה הגרלת המגרשים עבור 60 משפחות", מתאר תום. "אבל אז הגיע הפנצ'ר הראשון עם פירוק מנהלת השכונה". כפי שתום מתאר, הפרוייקט שוב נכנס לתרדמת.

בשלב הזה מתברר שאי אפשר לבנות את השכונה מבלי להגדיל את חלקת המגורים. מתחיל דיון מורכב בקיבוץ הדורש התעמקות בתנאי השיוך ותמיכה ציבורית למהלך שישפיע על תזרים התשלום העתידי ורק ב-2019 אושרה בקלפי הגדלת חלקת המגורים.

באותם ימים השכונה נמצאת במקום לא טוב: היא הופכת למנוע של ויברציות שליליות והפרוייקט שכבר אז קיבל תדמית של תקוע, גורם למשהו לא טוב בקיבוץ. כמעט אף אחד לא הבין אז את המשמעות של פירוק מנהלת ובניית מנהלת חדשה. "זה היה צעד גדול אחורה וזה עשה נזק עצום מבחינה כלכלית, קהילתית, מקצועית וקיבוצית", מדגיש תום.

כדי לסבר את האוזן בפן הכלכלי, הוא מסביר כי אם בשנת 2018 עמדה עלות בניית בית על בערך 1,350,000 ₪, הרי שבעת כתיבת שורות אלה מדובר על פלוס-מינוס סכום של 1,850,000 ושוב – זו רק עלות בניית בית. הצפי כעת הוא כי כל משפחה תעמוד מול סכום כולל של מעל שלושה מיליון ש"ח לאחר השיוך.

בתחילת 2021 יש התעוררות, אז כבר שרון אולמן היא מנהלת הקהילה וממנים חברת ניהול חיצונית (ג'אסט מנג') והפרויקט חוזר לנוע קדימה.

ממשיכים בשנת 2021. "זו השנה בה הצטרפתי למנהלת הבנייה ביחד עם עופר נווה ומיכל בן נוח", זוכר תום. "זו תקופת קורונה, שכללה בין היתר סגרים ותקנות שהקשו על התכנסות וקידום פרוייקטים באופן כללי ואין הרבה מעורבות של הקיבוץ כי יש חברת ניהול. אנחנו, תושבי השכונה, טרם התקבלנו לחברות ועוסקים בינתיים בתכנון הבתים, על בסיס הדגמים שיש בשכונות א-ב, אבל משדרגים ומשפרים אותם ומטפלים בהכנה להיתרי בנייה".

במקביל יש שעון חול שגרגריו אוזלים עבור תושבי השכונה. "בסוף 2021 פוקע הסדר הביניים ולפני שיסתיים אנחנו חייבים להתקבל לחברות, להשלים תכנון, לסגור ערבויות בנקאיות ועוד מיליון דברים". יש לחץ בין הזמן האוזל והרצון לשפר ולשנות לפי לקחים מהשכונות הקודמות.

"אנחנו בלחץ ויש שיח מתוח בין הדיירים לקיבוץ שמכתיב את תנאיו, אבל ביולי  2021 אנחנו מתקבלים לחברות ואז ברור שזה קורה. אז גם מתחילה מערכת יחסים אחרת וחדשה עם הקיבוץ".

הוא עוצר רגע את הכרונולוגיה, כדי לדבר על מי שעושה אותה – האנשים ובייחוד נציגי הדיירים במנהלת. "מיכל בן נוח, עופר נווה ואני לא ממש הכרנו לפני כן וכל אחד מאיתנו בא מעולמו הפרטי והשונה. זה לא ייאמן מה שעברנו יחד כנציגי הדיירים במנהלת. הפכנו לצוות מצויין, יעיל, המשלים זה את זה בצורה מעולה וגם לחברים טובים".

התהליך המשיך אבל זה לא יהיה שכונה ג', אם הדברים יזרמו בצורה חלקה. "זזנו קדימה, אבל לא כמו שציפינו, למשל בנושא סגירת התוכניות האדריכליות ובסגירת המפרטים הטכניים של הבתים, שם נעזרנו ואנו נעזרים עד היום במשה סיטון האכפתי והמקצוען, שעשה איתנו כמויות אינסופיות של זומים בלילות וסייע לנו בכל היבטי הבנייה, לימד אותנו המון ונותן עד היום מזמנו ונסיונו עבור כולנו. דחפנו לשיפור המפרט ושיפור האדריכלות, בסיוע צוות אדריכליות מהשכונה המצויות בתחום".

הלאה – "ינואר 2022 מגישים חומרים לרמ"י ויוני ארי שנכנס לתפקידו כמה חודשים קודם לכן, מוביל, מעורב בפרוייקט ודוחף קדימה כמה שהוא יכול. יוני גם משנה את הטרמינולוגיה בפרויקט: מבנייה של 60 בתים, לקליטה של 60 משפחות, מסתיימת ההפרדה הזו בין שכונה ג' לבין הקיבוץ. יחד עם מנהלי הקיבוץ אנחנו מייצרים מצב של אינטרס אחד משותף לקיבוץ ולמשפחות להתקדם קדימה ולסיים את השכונה בצורה הטובה ביותר. התחושה הכללית בקיבוץ היא של תמיכה משמעותית בהתקדמות השכונה וקליטת המשפחות".

חושבים שאוטוטו בונים, אבל רגע לפני פסח, רמ"י מודיעים שאין היתר ל-60 מגרשים נוספים בתוך חלקת המגורים ולכן אין חתימה על היתרי הבנייה.

"נוצר פה פוטנציאל לפיצוץ אטומי, כי יש אישור לחתום על ההיתרים רק ל-20 יחידות ואת מי נבחר? איך נבנה רק לשליש? הבנו שחייבים להילחם על 40 המשפחות האחרות.

אנחנו מייצרים צוות עבודה בהובלתם של ליאורה וסיזל יחד עם רז, עו"ד של הנקלטים וחברת הניהול וכולם יחד מעלים הילוך ומתחילים לפעול בכל הכוח. סיזל התחיל ליסוע כל שבוע לרמ"י, להבין עם מי מדברים שם ואיך פותרים את המשבר הזה, הפעלנו משרדי עו"ד חיצוניים ולחצנו בכל הגזרות, כי הבנו שאם לא מצליחים, אז אין שכונה ג'".

ושוב, כמיטב המסורת השכונתית, נוצר לחץ. "החל להיווצר לחץ ומתח בין המשפחות – לחץ זמן, לחץ מהעתיד, לחץ כלכלי ובמשך כמעט שנה יש אווירה מתוחה מאוד במדרכות, תהליך של עליות ומורדות עד קבלת החתימות של רמ"י על היתרי הבנייה".

חשבתם שמעכשיו הכל טוב? "הדיירים רוצים גמישות בתכנון וכמעט לכולם יש מעצבי פנים וכך, כמעט בכל סוגייה, יש 120 דעות, פלוס הדעות של מעצבי הפנים, הסבתות ויש גם כאלה שמביאים את הדודות המעורבות. אנחנו אמפתיים, אבל יש כללים בפרוייקט ויש רמת אחידות שחייבת להישמר".

כשהחלו עבודות הפיתוח, מתחילים לדבר על משכנתאות, נערכים למכרז קבלנים, מוציאים מפרט טכני ובוחרים קבלן מנוסה. בספטמבר הוא קודח כלונסאות ואז? מגיע 7 באוקטובר.

אותו קבלן עוזב בהמשך בעקבות המלחמה, המנהלת מאתרת וממנה קבלן אחר שמוכן להיכנס מיידית לעבודה גם בזמן המלחמה. שוב מתחילים לעבוד אך צצות המון בעיות בעיקר בתחום כוח האדם שהוא בעייתי מאוד בשנת מלחמה, בקיצור אם הגעתם עד כאן, אתם בטח כבר מבינים שכל מה שיכול היה להשתבש – השתבש.

אבל תום מסכם באופטימיות הזו שאיכשהו שרדה את פרוייקט שכונה ג'. "עם זאת לא ויתרנו לרגע וראינו לנגד עינינו כל הזמן את המטרה בקצה הדרך. נכון להיום מתקדמת בניית הבתים בצורה יפה. צפויים כמובן מכשולים נוספים בדרך, אך אפשר להתחיל לראות את הסוף המיוחל: בתחילת 2026 אמור הקבלן למסור את הדירות האחרונות וכך. עשר שנים אחרי, אנחנו נתמקם בשכונה מצויינת שתהיה ביתנו בגבעת חיים איחוד".

שנה חדשה בפתח ומבחינתי אמצע הדרך של הקדנציה. כובד המשקל שנחת על כתפי ביום בו נבחרתי לתפקיד עוד מורגש, רק שעתה הוא ממוקם בנוח בשקעים שנוצרו ליד עצם הבריח.

בשנתיים האחרונות במהלכן נכנסתי למערבולת  גח"א, למדתי המון על עצמי, על טבע האדם וגבולות יכולת ההכלה. אני קמה כל בוקר בידיעה שלא יהיה פשוט אבל בטוח שיהיה מעניין ומאתגר ותמיד תמיד יהיה משהו. אומנם כשלתי בנסיונותי לזכור את הקוד של האזעקה במזכירות, אבל זכיתי לעבוד עם  מנהלים וחברי קיבוץ (כנבחרי  ציבור או בעלי תפקידים) שהפכו לשותפים וחברים  המאפשרים לקשה להיות נסבל ואת הטוב להפוך לנפלא.

דברים רבים קרו בשנתיים האחרונות ובראייה מערכתית, אפשר לומר כי 20 שנים נדחסו ל-24 חודשים.

נפרדנו מאנשים ותיקים וטובים וקלטנו אחרים חדשים. קיבלנו החלטות דרמטיות והתחלנו להניע תהליכים ובמובנים רבים תשפ"א הייתה שנת ההחלטות הגדולות, תשפ"ב הייתה שנת התחלת ההיערכות לשינויים ותשפ"ג תמשיך להיות שנת היערכות לצד התחלה הדרגתית של יישום.

במובנים רבים הייתה השנה האחרונה בסימן התעוררות. אחרי הקורונה והתקופה במהלכה קפאו דברים ונתקעו בבת אחת, התרחשה התפרצות וכניסה לשגרה אינטנסיבית של עשייה.

כל יום חמישי נדמה שאין כבר מקום ב"בתוככינו" כי יש כל כך הרבה שמתרחש – בתרבות חזרנו לחגוג כקהילה, בנושאים והחלטות המקודמים בהנהלה ובמועצה, בקליטת חברים חדשים, בקידום תהליכים ציבוריים, בשיח הקהילתי הער ובתנועה במזכירות. ההתרחשות האינסופית הזו טוענת אותי ברמה האישית כל יום מחדש באופטימיות ובהבנה שעל אף האתגרים וההתמודדויות, גבעת חיים היא מקום חי יפיפה עם קהילה חזקה.

במהלך השנה האחרונה קלטנו מנהלים חדשים המובילים תהליכים מערכתיים ומבניים ואנחנו נמצאים בתהליך דינמי מתמשך של למידה הדדית ושיתוף. בתוך כך, קידום הנושאים שעל הפרק: ניתוח המבנה הארגוני כדי לנסות לשפרו ולייעלו, ביצוע ניתוח דמוגרפי אשר ישמש אותנו כבסיס לפיתוח תשתיות ושירותים לעשור הקרוב, קידום התב"ע (תוכנית בניין עיר) ועוד. כל התהליכים הגדולים יגיעו לשיתוף הציבור במהלך החודשים הקרובים והם כלי היסוד שלנו לפיתוח עתידנו.

במקביל נכנסנו לתהליך עבודה עם רמ"י (רשות מקרקעי ישראל). אנו פועלים בהקשר זה בכמה מישורים במקביל ובהם קבלת היתרי הבנייה, אישור חלקת המגורים, הכנת התיק להגשה והסדרת שימושים.

הממשק והעבודה מול הגוף המורכב מאוד הזה דורשים משאבים נפשיים ופיזיים רבים מכל בעלי התפקיד המעורבים. לא אצלול לכל הפרטים הטכניים כדי לא לעלף אתכם משעמום, אולם ההתנהלות הזו דורשת חשיבה טקטית, אובדן שעות שינה ויכולת התנהלות במציאות קפקאית בה אנו נאלצים להסביר בעדינות לרשות הממשלתית מה הן החלטותיה וכיצד עליה לפעול. גבעת חיים חבה הרבה תודה לסיזל, דובי ונעה לברון, על ההישגים שלהם ודרך העבודה מול המנהל.

כאמור, בשנה האחרונה קלטנו מנהל קהילה חדש, שתוך כדי הליך למידה מזורז, צלל לעשייה. יוני, כמו רויטל מנהלת הכספים שהצטרפה אלנו זה מכבר,  החלו לעבוד במערכת שכבר התקבלו בה החלטות משמעותיות. שניהם נרתמו כל אחד בתחומו לבניית התהליך והתשתיות ליישום שינויים הדרמטיים העומדים בפנינו.

אסביר –  מזה שנים מתנהל בגח"א שיח סביב שיוך והקיבוץ המתחדש, אולם מבחינת המערכות התקציביות והמבניות, השינויים תוכננו באופן חלקי או לא יושמו. כל אלה משליכים לא רק על היבטים ככלכליים ומבניים, אלא בעיקר  מעלים שוב ושוב שאלות אודות זהותנו כקהילה ומה זה אומר להיות קיבוץ. התהליך הזה הוביל, מוביל ויוביל לכל מיני תוצאות כגון חזרת הבריכה כנכס ועוגן קהילתי, שגם מחייב מעורבות כלכלית אישית של החברים ושינויים בשירותי קהילה להם נדרשנו (גם כתוצאה מדרישות המדינה). נושא  זה ימשיך להעסיק באופן אינטנסיבי בשנה הקרובה ונדרש לבחון את הדברים לעומקם ולרוחבם, הן כמערכת והן כקהילה.

השנה אף חגגנו 70. ברוח התקופה לא היו החגיגות גרנדיוזיות וחגגנו בענווה, במכלול אירועים מגוונים שתכליתם הייתה לשתף את הקהילה באירועים ובעשייה תוך כדי הצצה לעבר ולמורשת המקומית הענפה.

עתה, אנו ממשיכים במסע המשותף אל עבר העשור הבא, בו נעסוק בקידום הקהילה, יציקת תוכן, ענין ומשמעות לחיים שלנו כאן. זו גם ההזדמנות להגיד תודה לכל השותפים לדרך – לבעלי התפקיד, למתנדבים וכמובן לכם!

אני מאחלת שנה טובה לחברות וחברי גבעת חיים גם כאיחוד וגם כל אחת ואחד לחוד.

חג הפסח עבר, סדר פסח בקיבוץ היה מוצלח מאד בזכות עבודת הצוות והמתנדבים, ואנחנו מוכנים להמשך עבודה במרץ בכל התחומים.

בתקופה האחרונה עלו לסדר היום הציבורי בקיבוץ סוגיות שונות שאינן כרוכות זו בזו, למעט היותן קשורות באופן כזה או אחר לכסף. דיונים על כסף מלווים פעמים רבות באמוציות וניסיון לייצר חלוקה דיכוטומית בין מוסר ומסחר. המציאות בפועל מורכבת בהרבה, והנהלת הקיבוץ ונציגי הציבור אמונים על לייצר ולשמר תמהיל שיאזן בין הדברים, ויאפשר לנו להמשיך להתקיים כקהילה ולהתפתח ולצמוח.

בעבר כבר כתבתי כי התייעלות כלכלית עומדת במרכז סדר היום שלנו בקהילה ובעסקים. אף אחד לא אוהב להיות המבוגר האחראי, כשעובדים ועושים שינויים, זה לא תמיד נוח לכולם ולפעמים מעורר פחדים והתנגדויות. זה ברור וטבעי אך בה בעת, עלינו לזכור שתמיד עשייה עדיפה על קיפאון או אדישות מערכתית. בתוך כך, חשוב להדגיש כי הניסיון המתמשך במדיה לקשור את כל השינויים שעומדים לפתחנו זה בזה, לשיוך ולשכונה ג' הוא פופוליסטי, מטעה ופשוט לא נכון.

בשנה שעברה נעשתה הפרדת השכרת דירות מענף העסקים. ענף הדירות נותר בניהול הקהילה בעוד כל העסקים של הקהילה ומתחם התעסוקה (לב הפרדס) עברו לניהול התחום עסקי. מהלך זה אפשר לנו לעשות חריש עמוק בענפים, ולבחון את הסוגיות המורכבות על סדר היום.

 דירות החיילים

הקמת ענף הדיור כענף נפרד לווה בהקמה של "צוות דיור" שאליו כל חברי הקיבוץ הוזמנו לקחת חלק. לשמחתי, הצוות מגוון ומורכב מנציגים של חלקי אוכלוסייה שונים. במסגרת דיוני הצוות נבחנות סוגיות רבות, ובהן אף נושא דירות החיילים. סוגיה מורכבת זו כבר נדונה בעבר הקיבוץ. למעשה, ההחלטה לשנות את שכר הדירה לחיילים התקבלה כבר ב-2018 (הרבה לפני החלטת השיוך), ונדונה לא מעט בצוות 2030 שאייל ניסן הוביל בזמנו.

חשוב להבין שלנושא יש לא רק היבט כלכלי אלא דמוגרפי – השכבות הולכות וגדלות ופשוט יש פחות ופחות מקום. בה בעת, יש צעירים עם משפחות וילדים (אותם אלה שהיו לפני רגע חיילים) שכמהים לחזור לגור בקיבוץ – ואין להם לאיפה. הנושא לא הוחלט במחשכים – אותו צוות ציבורי – הוא שהביא את ההמלצה ליישום להנהלה והנושא נדון באופן מכובד ובאריכות המועצה. ברור לי הכעס והתסכול של הילדים אבל אנו עומדים בנקודה בה פשוט לא ניתן להמשיך באותה דרך ללא התייחסות אמיתית ונוקבת למצב. בהיבט הערכי והשוויוני שינוי המדיניות יוביל להקמה של מסגרת מוסדרת לליווי מובנה לחיילים המותאם לצרכיהם ורצונותיהם. פיתוח אמצעי זה חשוב לא פחות מאשר אספקת חדרים, בהם כבר היום לא כל החיילים גרים בפועל. אנו נפגש עם החיילים והש"ש לבחון יחד את רצונותיהם וצרכיהם בכדי לנסות לתת להם מענה מקיף וכולל.

בעקבות החלטה זו נשמעו אמירות על סדר העדיפויות של הסבסוד בקהילה ועל כך שהציבור לא שותף לכך. חשוב לומר בהקשר זה שהתקציב של 2022 אושר בהנהלה ובמועצה לאחר דיונים רבים ואני מזמינה את כולכם להיכנס לתקציב הקהילה – שבו מצוינים הסכומים והסבסודים מתועדפים ומאושרים על ידי נציגי הציבור שאתם בחרתם בהם (ניתן לצפות באתר).

 עסקים  

העברת הטיפול בעסקים של הקהילה לתחום העסקי, הוביל להליך בו נעשתה שמאות מסודרת לכל העסקים בקהילה ונקבע מחיר שוויוני ואחיד לכל העסקים. חשוב להבין שעד אותה נקודה היו מצבים בהם שני עסקים שכרו חדר באותו המתחם, כאשר האחד שילם כפול משכנו – מצב בלתי סביר ובלתי שוויוני. השמאות אפשרה ליישר קו, כאשר לחברי הקיבוץ השוכרים ניתנה 20% הנחה ועליה הדרגתית בשכר הדירה. 99.9% משוכרי העסקים בקהילה נשארו והאריכו חוזים.

באשר להשכרות העסקיות במתחם התעסוקה (מתחם הפרדס) – אנו עומדים בפני תקופה של חידוש חוזים. גם כאן עולה ששכר הדירה שנלקח לאורך השנים היה לא ראלי ונמוך בהרבה מהמקובל באזור וגם לא עלה לאורך השנים. אף אחד לא מבקש שכר דירה במחירי ת"א, רודף בצע או עושק עסקים. לגבעת חיים איחוד אין מקורות כלכליים אדירים, ולא עומד מאחורינו מפעל ענק או מרכז קניות גדול (כדוגמת משמר השרון או עין שמר). האמת פשוטה – אם חפצי חיים אנו וברצוננו לצמוח ולהמשיך לפתח את מתחם התעסוקה, עלינו להרוויח כסף כדי להתפרנס. ההשכרות הן אחת ההכנסות העיקריות שלנו היום בקיבוץ. ניהול משא ומתן לגיטימי עם העסקים במתחם עסקים (לא מסובסד) לא יכול להתקיים על ידי הציבור ובאמצעותו.

ברור שכל עסק שנותן שירותים גם לציבור הוא מבורך. גם אני קליינטית של הקוסמטיקאית שעזבה ואני גם לקוחה של חנות הטלפונים. יותר מכך, אמא שלי באה כל הדרך מחיפה לחנות אצלנו בשל השירות – אני מבינה הכל. אבל לצערי אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אנחנו רוצים: חדר אוכל מסובסד, חינוך מסובסד, שירותי רווחה, נוי, בטחון, תרבות, פעילות פנסיונרים, ספרייה, פיתוח עסקי ועוד. הכל עולה כסף. והרבה, ואנו מחויבים להתנהלות אחראית – ופועלים בהתאם.

בעלי התפקידים, וועד ההנהלה, הוועדה כלכלית והמועצה, לוקחים את התפקיד ברצינות ראויה ובהתמדה, בוחנים את הנושאים מכל הצדדים (הכוללים צדדים כספיים ואנושיים כאחד) ולוקחים החלטות שלעיתים לא כולם מסכמים איתן – אך זה תפקידם – לראות את התמונה במלואה.

אני מקווה שהצלחתי לעשות מעט סדר בדברים ומזמינה אתכם להגיע למועצה, לקרוא פרוטוקולים באתר או לצפות במועצות במדור הסרטים בטלוויזיה, ולהיות מעורבים בתהליכים.

ולסיום – אני יודעת שכל הדיונים והדיבורים בשבילים ובמדיה הם מתחושת שייכות ואהבה עמוקה למקום, ויודעת שבזכות זה גבעת חיים איחוד היא המקום המיוחד הזה. מקווה שנדע לרתום את  האנרגיה והרצון לשיפור, פיתוח ושגשוג הקהילה.

מזה שנים שאנחנו עוסקים בנושא השיוך, תוך ניסיון להגיע למודל המיטבי עבורנו יחד עם המשך בנייה, קליטה ופיתוח הישוב .במשך השנים האחרונות סטינו קצת מהדרך בנסיון לנסות להשתלב במודלים אחרים, שלא ממש היו אפשריים במרכז הארץ. (כמו חלופת האגודה).

הזמן עובר והנסיון מלמד שהשינויים הם רק לכיוון אחד – לרעתנו. התנאים בחלופות הקיימות לקיבוצים מורעים מהחלטה להחלטה, יחד עם עליית מחירי קרקעות בעמק חפר לרמות שלא הכרנו. בחודשים האחרונים מקדמים מנהלי הקיבוץ יחד עם צוות השיוך ויועצים חיצוניים – תהליך אינטנסיבי, רציני ויפה שהביא לפתחנו הצעה למעבר בין מודל השיוך הישן (751) למודל "שיוך קנייני" או כל מודל עתידי שנוכל ליישם. אני מבקש לברך את הצוות והעוסקים במלאכה המורכבת והקשה על השקעת הזמן הרצינות, הפתיחות והבאת תוצאה טובה להחלטה.

באופן טבעי – בקהילה רב דורית ורב מעמדית כמו שלנו (מבוגרים וצעירים, חברים ותיקים וחדשים, יורשים, רוכשים ועוד) אין פתרון אחד שיספק את כלל בתי האב בקיבוץ.

לכן, הבחינה של כל אחד מאיתנו צריכה להתמקד בסוגייה – האם ההצעה המובאת משפרת את מצבנו ומקדמת את כולנו לשיוך וזאת מבלי להסתכל על השכן, או על קבוצה כזו או אחרת, אם הם "מרוויחים" יותר או פחות ממני.

היעד האסטרטגי, המרכזי והחשוב ביותר לכולנו, של כלל מרכיבי הקהילה, הוא להתקדם לשיוך עכשיו!!  אין אפשרות שלאורך שנים נוכל להמשיך להתנהל מבלי להסדיר את השיוך – רשויות המדינה לא יאפשרו זאת וכל העת ממשיכים החלטות כנגד ההתיישבות העובדת והמגזר הכפרי.

אין מצב שבו נוכל לשייך ב751  –  רוב בתי האב בגח"א חשופים ב751 לתשלום של 91 אחוזים ומרביתם לא יוכלו לעמוד בכך, מה שעלול להביא לתוצאות קשות ושינוי מהות הקיבוץ והקהילה כפי שאנחנו מכירים ולכן  – אין אופציה לא לקבל החלטה או להמשיך לדחות אותה !! לפני שנים רבות החלטנו על שינוי אורחות חיים, הקיבוץ שינה ומשנה את פניו (לטובה) ובאחריותנו להסדיר ולמסד את נושא הבעלות על הבית שלנו.

האם ההצעה המובאת מושלמת? – לא !  (וכנראה שאין הצעה מושלמת).

האם היא משפרת את מצבנו – כן !

האם ההצעה מקדמת את השיוך, צופה פני עתיד ומציעה "איזון" חברתי מסוים לבתי האב שלא מימשו את זכאותם לבניה בגח"א  – כן !

יש עוד הרבה שאלות ונושאים טכניים ופיננסיים, שידרשו עבודה ומציאת פתרונות, אך אנחנו חייבים בעת הזו להחליט החלטה עקרונית  – כן, פנינו לשיוך! ולכן, מבלי להיכנס לפרטי ההצעה, החישובים השונים, מנגנוני האיזון וכדומה, אני קורא ומבקש מכל החברים להצביע בעד ההצעה. להצביע בעד בלב שלם, שזו ההצעה הנכונה לנו כקהילה והיחידה האפשרית.

צילום: היידי עפרון

בדברים הבאים אני מבקשת לסכם בכמה משפטים את התהליך שעברנו בשנה האחרונה, במטרה להביא הצעת שיוך מגובשת להצבעת החברים. יתרה מכך: אני מבקשת להציע הסתכלות רחבה על הדברים מנקודת מבט חברתית ואישית, שאינה מצומצמת לכדי פרטים כאלו או אחרים.

לאחר מספר נסיונות לגבש ולהציע הצעת שיוך שלא צלחו ובסופו של דבר נדחו על-ידי החברים, מצאנו את עצמנו בשנה שעברה בסיטואציה מורכבת מאוד. מצד אחד, משבר חברתי שבא לידי ביטוי בהצבעה, כאשר רבים הצביעו בעד או נגד בהתאם לתפיסתם את העוסקים במלאכה ולא בהכרח לגופו של הנושא ומצד שני, המציאות והחלטות רמ"י הכתיבו לנו שינוי תפיסה שנכפה עלינו מבחוץ.

לאור הדברים האלה, ביקשנו ראשית לגייס מספר מומחים ויועצים חיצוניים לקיבוץ, בראש ובראשונה כדי להיעזר בשירותיהם המקצועיים, מתוך היותם מומחים ובעלי נסיון בנושא, אולם גם בכדי לנסות לנטרל את ההצבעה המוטה פרסונלית. בנוסף לכך, גיבשנו צוות שיוך המורכב מחברי קיבוץ בו ניסינו לתת ביטוי לכמה שיותר קבוצות שונות בקהילה.

הצוות עבד באינטנסיביות ובפגישות שבועיות שדרשו מאותם מתנדבים לתרום מזמנם וממרצם בצורה מאומצת ואני מודה להם מקרב לב על כך. בסיכומם של אותם חודשים, הבאנו הצעה גולמית שעברה להתייחסויות להנהלה, למועצה וכמובן לציבור.

ניסינו לתת מקום ולהבין ולהכיל, וגם להציע פתרון לכל קבוצה הרואה עצמה נפגעת מהתהליך. אני יודעת ובטוחה שיש עדיין חברים החשים פגועים ומרגישים שלא קיבלו מענה ועדיין, צריך לפעול בצורה מערכתית בכדי להניח את היסודות לתהליך שיאפשר לנו לצאת מהקיבעון בו אנו מצויים.

חשוב להדגיש – אף אחד לא ננטש. הפחדים מובנים אבל אסור לתת להם לנהל אותנו לא ברמה האישית ולא ברמה הציבורית. אנו עושים עבודה מקיפה שתנסה לתמוך ולהציע פתרונות למצבים פרטניים שונים ומגוונים ויחד עם זאת, לא ניתן להציע פתרון לכל סיטואציה טרם קבלת ההחלטה הכללית.

מעבר לכך ואולי גם חשוב יותר – כבר מספר שנים שהדיון בשיוך מסכסך ומפלג ביננו מצד אחד ומצד שני מצמצם את ההסתכלות שלנו פנימה לנושא השיוך. גם ההנחה של חלקינו כאילו אפשר וצריך לגרור רגליים מתוך תפיסה שלעולם לא נדרש לשלם ונניח למצב הקיים כפי שהוא התבררה כשגויה.

איננו חיים בוואקום וברור שכך או כך נדרש להגיע להכרעות. חברים – הגיע הזמן להתקדם. התקיעות הזו עושה לנו רע ברמה החברתית  והכלכלית ואני מאמינה שהפתרון המוצג טוב, הגון ומתחשב במידת האפשר.

יתרה מזאת, אני מאמינה שצריך להכריע כדי שנוכל להתחיל לטפל בנושאים רבים וחשובים שנדחקו הצידה בשל מורכבות תהליך השיוך. אני קוראת לכולם ללמוד שוב את החומר. ניסינו להנגיש אותו כמיטב יכולותינו ואנחנו עומדים לרשותכם להבהרות. אני מקווה ומייחלת לתהליך מכובד ורציני לטובת כולנו.

לכו להצביע

מתוך בני ובנות שכבת "רקפת" (ילידי 1977) חמישה מצטרפים לשכונה: ניצן פרינץ, תמר ישראל, יותם זיו, עילי ברנע ואני. פנייתי לכל אחת ואחד מהם/ן להתראיין נענתה מיידית בחיוב ולמרות עומסי היומיום, מצאנו בקלות מועד למפגש והתכנסנו אצל יותם לשיחה על העבר, ההווה והעתיד.

תציגו את עצמכם.

ניצן (בתם של יוני ונירה פרינץ): "אני נשואה לאייל, יש לנו שלושה ילדים: ניל (16 וחצי) דין (13) וסולי (11). אנחנו גרים בגן יאשיה, רוצים מאוד לחזור לקיבוץ ומחכים לזה. אני עובדת בגן עדן שנקרא 'שיווי משקל' (מרכז להתפתחות ילדים) בחרב לאת ואייל עובד גם בהובלות וגם עם היבואן של 'רדבק' בארץ".

תמר (בתם של אשר ובתיה ישראל): "ירדן ואני חזרנו לקיבוץ לפני שלוש שנים בתקווה גדולה ומתוך רצון להיות ליד המשפחה כשאני קוראת לזה 'לחזור הביתה'. ירדן הוא בנם של ביל ונעמי כהן, אח של דנה, כך שגם הוא חזר הביתה. יש לנו שלושה ילדים: אליה (עוד מעט 15) אופיר (12 וחצי) וכרמל (7 וחצי). אני אחות מיילדת ב'הלל יפה' וירדן עובד בחברה המייבאת חלקי אוטומציה".

יותם (בנם של יהושע ומירהל'ה זיו): "אני נשוי ללירון, חזרנו לגור בקיבוץ בדיוק לפני ארבע שנים ויש לנו ארבעה ילדים: שחר (3) ועוד שלוש בנות – זוהר עולה לכתה א', אורי עולה לכתה ב' ונועם עולה לכתה ד'. לירון היא רופאת ילדים במרפאה בלהבות חביבה ואני מנהל את אגף הקהילות בארגון 'מיתרים' העוסק בחיים משותפים לדתיים וחילונים. בנוסף, אני עוסק בתרבות יהודית, כשערוץ עשייה מרכזי בהקשר הזה הוא עיסוק בכתביו של מאיר אריאל כולל הרצאות, הופעות ומפגשי לימוד".

עילי (בנם של דוד ז"ל וענת ברנע): "נשוי לשירה. חזרנו לגור בקיבוץ לפני ארבע שנים, מה שאִפשֵר לנו להספיק להיות פה עם אבא שלי, חצי שנה לפני שהוא נפטר. יש לנו שלושה ילדים: עמית, עולה לכתה ב', שקד (5 וחצי) ואביב בן שנתיים. שירה רופאה, עומדת לסיים תת-התמחות בגריאטריה ב'מאיר' ואני מתכנת בחברת Qualcomm, חברת הייטק אמריקאית שיושבת בחיפה".

אני, רועי (בנם של אילן ז"ל ונאוה אסטליין), נשוי לגליה, מטפלת באמנות ולנו שלוש בנות: נעה (14 וחצי) שירה (11 וחצי) ומָיה (9 וחצי). אני חבר בסגל בית-הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. חזרנו לגור בקיבוץ לפני שלוש שנים וחצי.

צילום: עדנה ארזי

מה גרם לכם לרצות לבנות בשכונה ג'? למה עכשיו?

כולם: "הרצון לחזור הביתה".

עילי: "מבחינתי, חזרנו כדי לגור פה בקיבוץ, לאו דווקא בשכונה. זה הבית".

תמר: "אני מתחברת מאוד למה שעילי אומר. זה בדיוק זה. הקיבוץ הוא הבית ואני מחוברת לכל דבר פה".

ניצן: "המגורים בקיבוץ מאפשרים להתקרב להורים וגם ליהנות מכל מה שהוא מציע, זו ממש תחושה של קאנטרי, יש את הבריכה ויש אפשרויות לספורט. אני אוהבת מאוד את השבילים והתרבות נעימה מאוד פה, אני לוקחת ממנה הרבה גם לעשייה בתרבות שבה אני מעורבת בגן יאשיה. לגדל פה ילדים קטנים זה חלום ועכשיו, כשהילדים שלי גדלו, אני מודעת ליתרונות הרבים הנוספים שיש פה עבורנו וגם לבני הנוער שיכולים לעבוד באינסוף ענפים. זה הבית ואני מחוברת אליו בשכבות רבות. אני חולמת שהשכונה תפתח לי אפשרויות לחזור לקשרים שהיו פעם".

צילום: עדנה ארזי

יותם: "אני מעולם לא הצלחתי לחשוב על שום מקום אחר שאני רוצה לחיות בו חוץ מגבעת חיים וכל מקום אחר נראה לי תלוש. לי אין תחושות רָעוֹת מהקיבוץ. לא יכולתי להישאר לחיות פה כמו שהקיבוץ היה ומזה הלכתי, אבל נשארתי בקשר עם הקיבוץ כל השנים בצורות רבות והקשרים שלי עם האנשים מכל הגילאים כאן הם עמוקים. אני מחובר פה לשורשים ורק פה אני מרגיש בבית. מי עוד בארץ יכול להגיד שהוא מחובר לשורשים של שלושה דורות במקום בו הוא חי? שסבא שלו בנה את המקום, ההורים שלו טיפחו אותו וכיום הוא חי בו עם הילדים שהם כבר דור רביעי במקום הזה? אלה שורשים שכמעט לא קיימים בחברה שלנו היום ואני יודע להעריך את זה הרבה יותר מדברים אחרים. זה המקום שלי, זה הבית".

ניצן: "אני נורא שמחה שיותם לא עוצר ואומר, 'אבל'. כלומר, הוא לא מסייג ואומר שהוא אוהב את המקום, 'אבל'… למרות שבשלוש-ארבע השנים האחרונות האווירה פה השתנתה, אני בכל זאת שומעת את החיבור העמוק בדברים שכולנו פה אומרים".

יותם: "אני משתדל שהתחושות הפחות טובות יהיו נקודתיות, לחבר להן פָּנים. יש אנשים שזה כבר לא יהיה איתם אותו הדבר, לצערי, אבל בגדול אני מרגיש שרוב האנשים בקיבוץ רוצים אותי כאן, אוהבים אותי ואני אוהב אותם".

ניצן: "הרוב רוצה את השכונה לטובת כולם, לטובת הקהילה ולטובת הקיבוץ, זה אפילו לא עניין אישי".

תמר: "אני יודעת מאוד להעריך את העטיפה, את ההיכרות עם כולם. החלום שלי לחזור לגור בקיבוץ נולד ביום שהבת הגדולה שלי נולדה. גרנו עשר שנים ביישוב קציר ותמיד רציתי לחזור. תמיד הרגשתי שם 'חדשה', אף על פי שהיו לי שם חברות ויש שם אנשים מקסימים והיה לי בית מקסים וחצר מהממת, אבל הרגשתי שאני לא מצליחה לייצר את עומק החיבור שאני מכירה מהחיבור לקיבוץ. ערגתי לקיבוץ, זה הסטנדרט שהיה לי ולא הפסקתי להתגעגע".

עילי: "ואחרי שחוזרים לגור פה, אי אפשר לחזור אחורה".

צילום: עדנה ארזי

ההתרגשות במפגש ניכרת: החיבורים, השורשים, הציפייה להמשך והמעורבות. אני שואל על המעורבות הזו ועל הקשר לתחושת הבית העמוקה. כולנו נולדנו וגדלנו כאן, אני מזכיר להם. כולנו תורמים ותרמנו בצורות רבות לאורך השנים בהשתתפות באירועים ובארגון חגים, כולל בחג המשק השנה וברבים שהיו לפניו, בוועדות ובמסגרות החינוכיות. עד כמה חשובה לכם המעורבות בקהילה? אני שואל.

עילי: "מבחינתי, זה חלק מלהרגיש שייך. אם אתה משתתף, אתה מרגיש שייך יותר וזה יכול להיות בהיבטים רבים. אני, למשל, הייתי חלק מלהקת הריקוד בחגים של הקיבוץ ואני לא בטוח שזה תורם למישהו משהו, אבל זה בטוח תורם לי ולתחושת השייכות שלי".

תמר: "זה בהחלט תורם, עילי. זו בדיוק קהילתיות. זה יוצר חג וזה יוצר תרבות".

ניצן: "זה גם תורם לילדים שרואים אותך. אני אוהבת שהילדים רואים אותנו תורמים ושייכים".

יותם: "אנשים נוטים לפעמים לשכוח שקהילתיות היא לא דבר 'קיים', אלא משהו שעושים, משהו שיוצרים. באירועים בהם אנחנו תורמים ומעורבים, שם נוצרת ההזדמנות לשיחות והיכרויות עם אחרים. הרי מתי השיחות הללו מתרחשות? כשסוחבים יחד כסאות. אתה לא יכול לרצות שתהיה קהילה בלי לתרום לה וזה משהו שברור לעומק לכל היושבים פה".

ואז, כשמנסים לתקוף את בוני שכונה ג' בדיוק על המקום הזה?

עילי: "זה כל-כך הזוי וכל-כך תלוש, שזה אפילו לא פגע בי".

יותם: "אותי זה הפעיל. רציתי להתנגח עם מישהו על הדבר הזה. בסיטואציות הללו יש בי תמיד התלבטות, כי מצד אחד אני מרגיש שאסור להיגרר, אבל מהצד השני אני מרגיש שאי אפשר להשאיר את הזירה בלי מענה".

ניצן: "אני מרגישה לא בנוח וחבל לי שההורים שלנו חווים את זה. אני מקווה שאנשים יֵדעו לשמור על שיח נעים ומכבד, כך שיתאפשר לאנשי דור המייסדים שהשקיעו ובנו מסורת כל-כך יפה, ליהנות מפירות ההצלחה ולחוות אותם עם ילדיהם ונכדיהם".

תמר: "יש משהו מעליב מאוד בזה שה'אחים' שלך – כלומר, בני כתה שלך, אנשים שגדלת איתם – יוצאים ככה נגדך".

עילי: "מבחינתי, כל עוד הדברים נכתבים באופן ענייני, יש בזה טעם, אבל ברגע שכותבים דברים שאין בינם לבין המציאות קשר וברגע שמעמידים תנאים או מאיימים, זה פחות לגיטימי".

על רקע זה, כשבסופו של דבר רוב גדול הצביע בעד קבלה לחברות של בוני השכונה, איזו משמעות הייתה לזה מבחינתכם?

יותם: "ההצבעה על הקבלה לחברות נקשרה במאבק על השיוך. במצב 'נורמלי', לא היה בכלל קשר בין הדברים, אבל כל המאבקים של בנייה או לא בנייה הפכו להיות, בטעות, מול הבונים עצמם. נוצר מצב שיש 'מתנגדים' לשכונה ויש את הרשומים לשכונה והמאבק על הבנייה הוא כאילו ביניהם. למרות זאת, עובדה שרוב האנשים הצליחו לעשות את ההפרדה ולנתק בין הדברים ולכן אפשר בהחלט להגיד שתוצאות ההצבעה היו משמחות מאוד".

תמר: "זה היה מחמם לב מאוד וגם האיחולים אחר כך, באופן אישי. היה לי יום הולדת באותו יום ולא הבנתי למה כל-כך הרבה אנשים אומרים לי מזל טוב", היא צוחקת.

צילום: עדנה ארזי

מה אתם מאחלים לקיבוץ ולעצמכם?

תמר: "זה יישמע בנאלי, אבל אהבת חינם. שנדע להיות חכמים וטובים אחד לשני".

ניצן: "שנדע לקבל אחד את השני. לא להפסיק ליזום ולעשות טוב. לשמור על זה".

עילי: "אני מאחל לקיבוץ שימשיך לפרוח ושידע לשמור על לכידות".

יותם: "אני מאחל לנו שהעניין הזה של שכונה ג' ייפתר כבר ונוכל להמשיך הלאה, שאפשר יהיה להתעסק גם בדברים אחרים ולראות שיש הרבה דברים טובים שאפשר לעשות יחד. בנוסף, אני מאחל לקיבוץ שידע לפעול גם למען הסביבה הרחבה יותר בתוכה הוא מתקיים".

לאחר המפגש, אני מרשה לעצמי לערוך נבירה מהנה בארכיון הקיבוץ העשיר. לחפש חומרים ממהלך חיינו פה בקיבוץ. הקריאה מעלה דברים שאמרנו, בני כתת רקפת, לקראת סיום שנת בר-המצווה שלנו בקיץ 1990. בדיון על ההכנות להצגת בר-המצווה, אמרנו: "אנחנו כתה גדולה וזה לטוב ולרע. יש יותר ילדים ויש יותר גיוון ויש בזה לפעמים טוב ולפעמים רע". נראה שכבר אז הבנו משהו על האתגר שבגיוון. המשכנו והסברנו, כי "בהכנת הצגה כזו יש אחריות קולקטיבית וכשאחד לא מבין את זה, הוא מקלקל לכל הכתה. במקרה כזה, קשה אתו אבל גם אי-אפשר בלעדיו". זה, כנראה, הסיפור כולו. נסיים באיחולי שנה טובה ונאחל לכולנו לדעת להתבונן יחד בעבר, לחיות את ההווה ולהיות עם הפנים לעתיד.

צילום: דפנה פיינברג

חברי קיבוץ יקרים,

אנו, חברי וועד הנהלת הקיבוץ, מבקשים לברך אתכם, נקלטי שכונה ג', על קבלתכם לחברות. מעתה, כל אחת ואחד מכם ובני משפחותיכם, חברי קיבוץ וחלק בלתי נפרד מהקהילה.

עם קבלתכם לחברות, הנכם בעלי זכויות וחובות השווים לכלל חברי הקיבוץ, בכל תחומי החיים ובעלי זכות לבחור ולהיבחר, להיות שותפים בקבלת ההחלטות ובגופים השונים.

אחוזי ההשתתפות והתמיכה בכם היו גבוהים במיוחד – בין 80-90 אחוזים. חברי קהילת גבעת חיים איחוד השמיעו את קולם באופן ברור וצלול ותמכו בכם ובהקמת שכונה נוספת בקיבוץ.

כחברי וועד ההנהלה, איננו מתעלמים מקולות המתנגדים ומהמחלוקות הקיימות. לפנינו עבודה קשה לפעול לחיבור בין חלקי הציבור השונים למען המשך צמיחה ושגשוג הקהילה. מדובר בתהליך מורכב, הכולל לא מעט מהמורות ותחושות אי-וודאות. צוות השיוך נערך להסדר הוגן ואנו מאמינים ביכולתנו להצליח. אנחנו רואים בהצטרפותכם שלב משמעותי בתהליך הצמיחה הדמוגרפי ושילוב הדורות.

אנו מאחלים לכם, החברות והחברים החדשים, הצלחה בתהליך הקליטה והשתלבות מיטיבה בחיי הקהילה. אנחנו סמוכים ובטוחים בתרומתם לחיי כולנו לעבר פני עתיד משותף ומקווים שנשכיל להתגבר על המחלוקות למען קהילה חזקה יותר עבורנו ועבור ילדינו.

וכדברי השיר החלוצי – ביכולתנו, ביחד ומתוך אמונה משותפת, לבנות ולהיבנות.

ברמה האישית גם אני עברתי תהליך הסתגלות וכניסה לתפקיד חדש ומאתגר. על אף הניסיון שצברתי לאורך השנים בתפקידי ניהול שונים, אין ספק ש"לעבוד בתוך הבית" זה סיפור אחר לחלוטין. אני משתדלת לטפל ולגשת לדברים ככל הניתן ברמה המקצועית אבל אין ספק שהנטל הרגשי וההבנה שכל החלטה קשורה באופן ישיר לחיים של כולנו היא סוגיה מורכבת.

להלן על קצה המזלג מחשבותיי על חלק מהאירועים שעברנו השנה.

הסדר הביניים – זה היה האתגר הראשון שהמתין על מפתני עם בחירתי. התחושה הראשונית הייתה של תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה לגעת בו. היו כעסים והסברים כאלו ואחרים, דרישות כאלו ואחרות. פירקתי את התהליך לגורמים, רתמתי שותפים ישנים וחדשים ויחד העברנו מהלך שרוב הציבור תמך בו. אני מודעת לכל הביקורות על הנושא ועם חלקם אני אף מסכימה, אבל שמתי לעצמי למטרה שברמה התהליכית הדברים יתנהלו באופן שונה, ואני מקווה שבכך הצלחתי.

חילופי הנהלה ומועצה – גם כאן הדברים החלו בדרמה די גדולה, שעיקרה התפטרות ההנהלה ובחירות חדשות להנהלה חדשה. גם במקרה הזה המיקוד היה לנסות לעשות דברים קצת אחרת בשקיפות ומעורבות ציבורית מלאה. היקף המועמדים והשיתוף הציבורי העיד על הצמא הציבורי לקחת חלק ולהיות שותפים. דבר דומה גם חווינו סביב הבחירות למועצה החדשה – הרבה מועמדים ונכונות לתרום.
ההובלה של הקיבוץ על ידי הנהלה מחוייבת ומועצה פעילה היא חלק חשוב בשותפות ובהובלה של כל התהליכים קדימה.

חילופי כח אדם – אף בעניין זה הייתה שנה של שינויים רבים. נפרדנו מבעלי תפקידים משמעותיים שתרמו רבות לקיבוץ לאורך השנים. כמובן שחילופים כשלעצמם אינם ערובה לשינוי אבל בהחלט ניסינו לבחור באנשים שמביאים איתם רוח יזמית וחדשנות לעבודה. לתוך התהליך רתמנו את טלי רחמני, מנהלת מש"א החדשה, שנכנסה לתפקיד וכבר עובדת במרץ. החילופים והשינויים לוקחים זמן. כצוות אנו לומדים לעבוד יחד על מנת לתרום, לשלב ידיים ולהמשיך להוביל את הקיבוץ בכוחות משותפים. תוצאות ראשוניות ניכרות כבר עם הדחיפה משמעותית שנתן יעקב סיזל המנהל העסקי החדש שלנו, בין אם זה בפיתוח עסקים בקיבוץ, לווי הפרידה משפרירים א' (אחרי שנים רבות בהן נידון הנושא, והשנה יוצא לפועל) פיתוח איזור התעסוקה, טיפול בסוגיות מול המנהל ועוד…
שכונה ג' – ללא ספק המשימה הכי רגישה ומורכבת שעל הפרק. בחודשים הראשונים השתדלתי ללמוד את הנושא ואת הבעיות הכרוכות בו – ולפעול מתוך ההבנה שמצד אחד יש מחויבות הן מבחינת המשכיות ההחלטות, והן מבחינה מוסרית למבקשים לבנות שיושבים על המדוכה כבר הרבה זמן, ומצד שני לעובדה שיש סיכונים ביציאה לפרויקט הנ"ל, עבור כל הנוגעים בדבר. מנהלת הבניה שאותה מובילה מנהלת הקהילה שרון אולמן, קיבלה החלטה מצוינת בפנייתה לחברה מקצועית שתרכז את נושא הבניה, מתוך כוונה לעבוד בצורה מקצועית ככל הניתן.
התוצאות ניכרות – תוך מספר חודשים בודדים השכונה הותנעה מחדש ותהליכים שהמתינו להם שנים התרחשו תוך כמה חודשים במהירות ויעילות.
אני חושבת שאנחנו כקהילה צרכים לטפוח לעצמנו על השכם. על אף שהיו חששות, תהליך ההצבעה והקליטה היה מכובד ובעיקר גורף. אני מקווה שנמשיך בתהליך של קליטת שכונה ג' בזרועות פתוחות, תוך הבנה משותפת של כל הצדדים שהמשימה האמיתית של כולנו היא לבנות קהילה רב דורית, בה כולנו שותפים פעילים למען עתידנו.

שיוך – אולי אחד האתגרים הכי גדולים שעומד לפתחנו. עם כניסתי לתפקיד התגבשה אצלי התובנה לפיה – עד עכשיו כל הצעה שעלתה לדיון קיבלה גוון פרסונלי מידי, ולכן גם חלק מההצבעות היו הצבעות אישיות ולא ענייניות מספיק. על בסיס תובנות אלו נבנה צוות מקצועי מאוד, מיומן ועם הרבה ידע וניסיון שמלווה אותנו. בה בעת גובש צוות השיוך כאשר הגורם שהנחה אותנו בבנייתו היה שילוב ושיתוף של אנשים חדשים מתוך הקהילה. האתגר הגדול ביותר עוד לפנינו. הצוות עומד לפני הצגת הצעה לציבור שמנסה לחשוב מחוץ לקופסה ולהציע כיוון שמשתדל לתת מענה הגון לצרכי הציבור השונים. אני מקווה, שכפי שהוכחנו לעצמנו עד כה, שגם תהליך זה, גם אם יהיו לגביו חילוקי דעות, יעבור מתוך כבוד הדדי ורצון להמשיך לחיות יחד.

שיח ההסכמות – צריך להודות ביושר, ששיח ההסכמות שנתלו בו תקוות רבות, לא צלח בסופו של יום. כמובן שיש נסיבות שהקשו באופן אובייקטיבי על השיח. התהליך עצמו נתקע בתקופת הקורונה, דבר שהקשה מאוד על רצף ועל התמקדות. הדברים כבר נדונו וסוכמו אבל אני חושבת שניתן ללמוד מהתהליך על הנכונות והצורך הקהילתי בחיבור ופעילות משותפת. אני בעיקר לוקחת מהתהליך את ההירתמות של אנשים בקהילה לעשיה, בין אם זה חברי הצוות, המנחים או צוות ההסברה – כולם תרמו מזמנם הפרטי למען הכלל בתקופה בה התנהלות כזו לא היתה כלל מובנת מאליה.

לסיום, היו עוד דברים עליהם דיברתי כשנכנסתי לתפקיד ובהם – פיתוח חזון כלכלי-עסקי, צוות קדנציות ועוד. כל הנושאים הללו ועוד רבים נוספים, בהחלט עוד על סדר היום וכבר מותנעים קדימה. כפי שאמר ג'ון לנון: החיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות אחרות (תרגום חופשי מאנגלית). אז תוכניות רבות על סדר היום, לפעמים המציאות מובילה ולפעמים התוכניות – אבל העיקר שעושים. ובהסתכלות על השנה האחרונה הייתה הרבה תנועה ולא מעט עשיה של כולנו.

תודה לכם, חברי קיבוץ גבעת חיים איחוד על שנה מאתגרת. אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מכם. אני נפעמת כל יום מחדש מהמקום ובייחוד מהאנשים.
תודה לכל המנהלים הצוותים והאנשים התורמים לקיבוץ ולקהילה – בזכותכם זה קורה.
אז עבודה רבה עוד לפנינו – אין רגע דל.

שתהיה לכולנו שנה רגועה ובריאה.
ליאורה