תודה שביט על פרסום הדברים כדי שניתן יהיה לדון בהם. קראתי את דברים (מספר פעמים, אני מודה…) ולא ירדתי לגמרי סוף דעתך. בכל מקרה, זו הזדמנות מצוינת להתעכב על הנושאים שהעלית ולנסות להבין אותם, ואף לחדד את המורכבות שלהם. שלא כמוך, לי אין עדיין דעה מגובשת בנושא, ואני ממשיכה להתלבט בדברים.

"אני נגד הטלת מגבלות כלשהן ובעד, קטגוריאלית, חופש ביטוי…" – בשיחות שהיו בנושא השיח בפייסבוק (חבל שלא הצטרפת, היה מעניין), הובעו דעות שונות, ודווקא סוכם ופורסם בעקרון שלא יורדו פוסטים, אלא ננסה להשתמש באלטרנטיבה אחרת – לדבר עם אותו אדם כדי לבדוק אם ניתן לכתוב את הדברים בצורה לא משתלחת ולא פוגענית. חלק מהתהליך היה גם להקים צוות שירתם לנושא. עם זאת, אני גם חייבת לציין שכמנהלות הקבוצה, אם פונים אלינו בתביעת לשון הרע לגבי דברים שנאמרו, עלינו לבדוק את הנושא מבחינה משפטית וחוקית, אחרת גם אנחנו כמנהלות נועמד לדין.

השימוש במושג "חופש הביטוי" לעיתים נעשה באצטלה של שמירה על הדמוקרטיה, אבל האם חופש הביטוי הוא מעל הכל? כמובן שיש לזה הסבר משפטי שאני לא נכנסת אליו, אבל מה קורה אם הערך של חופש הביטוי מתנגש עם זכויות וערכים אחרים?

אם ניקח כדוגמה קיצונית את האירוע שארע בחודש זה, לפני 24 שנים, כשנרצח ראש ממשלת ישראל, מה הוביל לאירוע הזה? האם בין שאר הגורמים לא ניתן לציין באופן מודגש את השיח שקדם לכך והוביל לרצח? זו כאמור דוגמה קיצונית, אך יש לזכור שלמילים יש כוח, לעיתים גדול הרבה יותר ממה שאנו נוטים לייחס להן. למשל: לחלק מהאנשים יש ילדים שהם חברים בקבוצה הזו, כך שכאשר מישהו משתלח במישהו אחר, זה לא רק מעיד על רמת הדיון שלנו כמבוגרים מול ילדינו אלא גם פוגע ממש בילדים ובמשפחה.

למעשה, רשת האינטרנט מגלמת בתוכה את הפוטנציאל למימוש חופש הביטוי של כל אדם באופן מרבי, ולצדו גם את הפוטנציאל של שימוש לרעה במדיום זה.

"הרשתות החברתיות הן הסעד האמיתי של הפרט בחברה כיום" – האמנם?

בכתבה שפורסמה בynet  מצוטטת אימו של דוד-אל מזרחי שהתאבד לפני ארבע שנים בגלל פוסט משפיל שכתבו חבריו. אמו, לימור, אמרה: "רק אם יהיו חוק, מדיניות והסברה כדי שאנשים לא יכתבו ברשת כל מה שעולה להם בראש, אפשר יהיה למנוע את המקרים האלה" ומה אומרת בנושא משפחתו של מנהל ברשות האוכלוסין שהתאבד בעקבות פוסט שפרסמה נגדו אישה שהאשימה אותו באפליה בשל צבע עורה?

אני מתעכבת על הדוגמאות הללו, כדי להבהיר שחופש הביטוי ה"מוחלט" הוא בעייתי, ואנחנו כקהילה בכל זאת צריכים לבדוק מה הגבולות שלנו לחופש הביטוי ולשיח הציבורי. מצד אחד לשמור על חופש הביטוי ועל הבעת ביקורת גם אם היא לא נעימה לשמיעה ואפילו קיצונית, ומצד שני לבדוק את המושג ומשמעותו מבחינה אמיתית וכנה.

האם כשאדם משתלח באדם אחר וגורם לציבור שלם לא לכתוב בקבוצה, האם זה לא גורם לאותה קבוצה לפגיעה בחופש הביטוי שלה?

לדעתי כשאדם כותב ככל העולה על רוחו, מעבר לזה שיש בעיה בפגיעה באנשים אחרים (ואכן קשה לנו להגדיר מה גורם לאדם אחר לפגיעה, הייתי עדה לכך בעבודה כעורכת "בתוכנו"), אנשים פחות מקשיבים לו ופחות יש דיון. ובכלל, האם יש דיון אמיתי בפייסבוק כמדיה כשיש אנשים מסויימים המביעים את דעתם ואנשים אחרים (או קבוצה) שמחזיקים בעמדה שונה (הנהלה לדוגמה וסיבותיה היא) לא מגיבים?

כאשר כתבת על תבונה ושגעון, הוספת בסוגריים "אם בכלל ניתן לקבוע קטגוריות כאלו". אם כך – איך אתה בדיוק קובע קטגוריה של "בינוניות"? מי שם אותך או אותי להחליט מה בינוני? באילו כלים ניתן להשתמש כשקובעים קטגוריה שכזו?

"אני נגד קונצנזוס ואני חושב שרק כך נמנע מבינוניות, נייצר חשיבה מקורית ופתרונות יצירתיים" – שביט, מה רע בלהסכים על דברים? האם צריך בכוח להימנע מהסכמה? למה שכקהילה לא נשאף להסכמות בדברים החשובים לנו? האם קונצנזוס = הימנעות מבינוניות ופתרונות יצירתיים? אני לא מסכימה איתך.

ההגעה להסכמה היא דרך דיונים והקשבה, פתיחה של החשיבה של כל אחד לראות את האחר, ולהיות יצירתיים כדי להגיע להסכמה רחבה ככל שאפשר.

האם אנחנו חייבים לפגוע האחד בשני בשם חופש הביטוי והיצירתיות ורק כך נגיע לדברים טובים ופתרונות?

לסיום, לאחרונה פנו אלי אנשים בטענה שיש שימוש ב"פייק-ניוז" ("חדשות כזב" בעברית) בשיח הקיבוצי בפייסבוק ובעוד מקומות. איך אנחנו אמורים להתייחס לזה? האם זה חלק מחופש הביטוי? (במיוחד כאשר עתיד קבוצה שלמה תלוי בהצגת הדברים הללו). על כך אין לי תשובה. נשאר לנו כחברי הקהילה אולי לנסות להעמיק בחומר המוצע לנו מכל הכיוונים, להפעיל שיקול דעת אישי, ולא לתת לאף אחד לשכנע אותנו ברמה של סיסמאות, מכל צד שהוא.

ואם שרדתם עד כאן – שאפו. כנראה שעוד נמשיך לתהות בנושאים הללו בעתיד הקרוב.

אני נגד הטלת מגבלות כלשהן ובעד, קטגוריאלית, חופש ביטוי, שיח של ביקורת אמיתית גם אם ייצרית, להט והבעת דעות קיצוניות. אני נגד קונצנזוס ואני חושב שרק כך נמנע מבינוניות, נייצר חשיבה מקורית ופתרונות יצירתיים.

מישל פוקו בתולדות השגעון בעידן התבונה מוכיח יפה את היחסים הדיאלקטים בין התבונה לשיגעון ( אם בכלל ניתן לקבוע קטגוריות אלו). חברה נקבעת דווקא מתוך היכולת שלה להכיל ביטויי שלילה אמיתיים וכנים. הקצוות הם הם שמגדירים בסופו של דבר את הלך הרוח המרכזי ומכאן חשיבותם הרבה.

מעבר לכך, הרשתות החברתיות הן הסעד האמיתי של הפרט בחברה כיום. כל אחד בכל מצב יכול להביע את דעתו ללא תלות במשאבים כספיים או בקשרים חברתיים. טועה לדעתי מי שחושב שהפרט והריבון (כל ריבון) שווים. ולכן אין גזרה שווה ביחס להתבטאויות הפרט ברשתות אל מול האכיפה הנתונה בידי הריבון. מגבלות והגבלות הן מדרון חלק שרק תחילתו ידועה.

לכן אני טוען, אל תתנו יד לייצור חסמים כלשהם במסווה של ביקורת לא הוגנת. הרשות לפעול נגד נתונה תמיד, לא צריך להניף אותה בראש חוצות.

הטיעון השחוק מנגד מדבר על ביקורת לא עניינית. וזו בדיוק הבעייה. עצם הקביעה כי ביקורת מסויימת עניינית וקבילה ואילו אחרת קטנונית ויש לפסול אותה ולא לפרסם אותה פסולה מיסודה. הקביעה הזו היא בעצמה סובייקטיבית גם אם לא במודע והנזק בפסילה גדול תמיד מהנזק בפרסום.

מניח שלא רבים יסכימו איתי אבל אני מקווה שלפחות מתוך חשיבה יסודית על גבולות השיח ולא מתוך ססמאות שגדלנו כולנו לתוכן.

כתבת תגובה היידי עפרון

 היידי, את מסיימת תקופה ארוכה בעריכת העלון, איך בכלל הגעת לתפקיד?

בעבר ערכתי את עיתוני הילדים פשוש ונשיונל ג'יאוגרפיק קידס. הגעתי לזה במקרה, וגיליתי שאני אוהבת את זה – להרכיב קונספט לעלון, לכתוב, לגלות, לחקור (אולי כי אני ארכיאולוגית במקור). הגענו לקיבוץ מתל אביב ביולי 2012 (אני כבר עבדתי בתפקיד ניהול מידע וארכיון לפני הגעתנו). רענן רז עזב את התפקיד ולא היו קופצים… לקראת סוף אותה שנה, אמיל זיידמן ואני לקחנו עלינו את המשימה. הייתי חדשה – "טבולה ראסה", ולא הכרתי את כל הביצות שבהן בוססתי ושקעתי… אבל אני באמת מאמינה בכלי הזה – בעלון. יש לו חשיבות עצומה בקהילה.

את גם חיברת את עריכת העלון לתפקיד שבנית בתחום ניהול המידע

אכן, בעיניי זה מאוד מתחבר לתפקיד שלי. גם אחרי שאעזוב את עריכת העלון אני מקווה להיות פעילה בעלון, ולתת במה לנושאים אקטואליים מקומיים ונוסטלגיים.

מההיבט של פרסום מידע בקיבוץ ובהשוואה לקיבוצים אחרים, אנחנו מפרסמים הרבה. יש קיבוצים שבהם לא מפרסמים לחברים אפילו פרוטוקולים של ישיבות. עדיין יש חברים שיגידו שהם לא שמעו ושהם לא יודעים. בעלון ובכלל, צריך כל הזמן לנסות להביא את המידע בצורה מעניינת ובגובה העיניים. חשוב להסביר מה היו ההתלבטויות לפני שהגיעו למסקנה סופית. אתה יכול לא להסכים אבל לפחות אתה מבין את הדרך שהובילה למסקנות, שבסופו של דבר מתורגמות לדיווח די לקוני בפרוטוקול (כי זה טבעו של פרוטוקול).

לעלון חשיבות רבה בסיפורים האישיים, היוצרים חיבור בין אנשים, בעיקר היום כשהקהילה כל כך גדלה. העלון הוא גם אחד מאמצעי התיווך של סיפורי השורשים והנוסטלגיה שמחברים אותנו למקום.

בואי נדבר על האתגר בשיתוף ציבור

זה אתגר שתמיד היה לאורך השנים, היום אולי אפילו יותר מתמיד. קח את נושא שיתוף הציבור בנושא השיוך – נעשתה עבודת הסבר מסודרת ומאורגנת. תהליך שעבדו עליו קשה. אנשים יכלו לקחת את החומר, לשאול שאלות ולקבל תשובות. גם אם בסוף ההחלטה לא עברה, תהליך ההסברה עבד טוב. יש בתהליך שיתוף הציבור מערכת כוללת – הסברים בעלון, פגישות הסבר, מסמכי שאלות ותשובות, שיחות פרטיות ועוד (לאחרונה גם עשינו חידון בנושא). זו עבודה קשה. כשאתה רוצה לעשות את זה נכון, צריך להשקיע. השיוך הוא דוגמה טובה כי היה צוות מחויב שהוביל את התהליך.

לא בכל נושא יהיה צוות שיעסוק בשיתוף הציבור ובהסברה.

נכון. ולכן, לדעתי, בעלי התפקידים (גם בהתנדבות) צריכים, כחלק מעבודתם, לעדכן את הציבור. לכתוב ולהתראיין לעלון. אנשים רוצים וצריכים לדעת מה עושה כל בעל תפקיד. זה נכון בייחוד להנהלה. לצערי עדיין לא נמצאה הדרך המיטבית שההנהלה תוכל לעדכן ולהיות בקשר מעבר לדפים המתפרסמים והפרוטוקולים. אולי צריך לשקול סבב פרסומי בין חברי ההנהלה או שאחד מהם יהיה דובר. אפילו, רחמנא ליצלן, בתשלום. כי באמת העבודה של רוב חברי ההנהלה היא בהתנדבות וזו מעמסה לא קטנה. הפגישה שצביקה יזם לא מזמן כדי להציף נושאים ולדון עם חברים, הייתה מבורכת (למרות שלא הגיעו הרבה).

אנחנו מוצפים במידע רב בימים אלה בכל הרשתות, ולא פשוט לעקוב אחרי הדברים. עם זאת, יש דברים שהם עקרוניים לחיינו כאן, וקשה להביא את רוב האנשים להיות שותפים אמתיים בתהליכים (ראה את הדוגמה לאחרונה של שיתוף הציבור בנושא תכנית המתאר). גם באתר אנחנו משתדלים למיין ולסווג, כי יש דברים יותר חשובים ויש פחות. אפילו להוציא את ה"בתוככינו" לוקח יום שלם לערוך כי יש המון מידע.

עד כמה אנחנו מתייחסים לציבור כאל מקשה אחת? אולי עדיף לפלח את הקהילה לקבוצות?

הקהילה בהחלט מורכבת מרובדי אוכלוסייה שונים, ולכן יש לנו כלים שונים להעברת מידע. למשל, יש קבוצת גיל שמתעניינת אבל לא נגישה לכלים הדיגיטליים. להם העלון המודפס חשוב מאד. גם לאלה שעובדים רוב היום מחוץ לקיבוץ ולא מסתובבים בשבילים. גם בשכבת הצעירים יש הבדלים: משפחות עם ילדים קטנים מאוד עמוסות, אבל באירועי תרבות מתגייסים, ויש את אלה שיש להם יותר זמן והם מתעניינים ושותפים. בכל הקבוצות האלה אתה רואה את אלה שמעוניינים להיות מעורבים ואת אלה שפחות. זה לא רק עניין של גיל אלא גם עניין של אופי. יש חלוקה נוספת שאני מבחינה בציבור – אלה שאומרים שפה זה גן עדן; אלה שמעריכים את המקום ובסה"כ מבסוטים; ואלה שבעיניהם ההתנהלות כאן איומה.

הקבוצה האחרונה – האם לדעתך מדובר בקבוצה או באנשים בודדים?

זו קבוצה שקולה נשמע, כי תמיד אלה שרע להם יישמעו יותר. אני לא יודעת מה מספרם. אין קהילה שאין בה ביקורת כזו, והאתגר הניהולי והחברתי הוא לנסות לפצח את מקור הכעס והמרמור ולטפל בו. הביקורת יכולה להיות מנוף קדימה או שלפעמים היא מקפיאה… בכל מקרה אין מצב שנגיע לקהילה שכולם בה מרוצים… זו קהילה אוטופית.

 ואפרופו מרמור וכעסים, מה לא יכנס לעלון?

מה שלדעתנו פוגעני כלפי אדם. אנחנו מנסים למצוא שביל ביניים, לנסח מחדש משפטים מסוימים כדי לא לפגוע. ביקורת לדעתי היא דבר חיוני. לאורך השנים נאמרו דברים קשים על ההנהלה ועל מהלכים של בעלי תפקידים. מה שבעיניי חשוב הוא להציג כל נושא באופן הגון. לאורך השנים לא היו הרבה דברים שהורדנו לחלוטין. היו גם פעמים (מעט) שאמרנו לאנשים שתאי הדואר פתוחים בפניהם וגם לוחות המודעות ואם מישהו רוצה לנסח משהו אגרסיבי שלא מתאים לעלון הוא מוזמן לכתוב בשמו ולחלק בתאים או לתלות על לוח המודעות. לפעמים היו דברים שאנשים רצו לפרסם אך לא היה להם כל קשר לקהילה ולכן לא פרסמנו. פעם בתחילת הדרך קרה שלא הכנסנו לעלון משהו שבהנהלה אמרו לנו שיפגע בקיבוץ מבחינה עסקית. זה היה בלחץ של זמן, התייעצנו עם אנשים והחלטנו לא לפרסם. מי יודע, אולי היום היינו עושים אחרת.

איך לדעתך את נתפסת בעיני הציבור – כנציגת הממסד או הקולות מהשטח?

לאורך השנים קיבלתי ביקורת משני הצדדים, אז כנראה שעשיתי משהו טוב… היו פרסומים שביקרו את ההנהלה ובעלי תפקיד, שפגעו לא רק בבעל התפקיד עצמו אלא גם במשפחה שלו… כי לפעמים שוכחים שלאותו בעל תפקיד יש משפחה וחברים שמאוד נעלבים. ניסיתי להקפיד שביקורת שמופנית לבעלי תפקידים תועבר אליהם תמיד לתגובה לפני הפרסום. והיו גם אנשים שנפגעו מבעלי תפקיד, ואמרו לי שאני מייצגת את הממסד… לגבי ביטוי הקולות השונים של הקהילה? זה לא פשוט. לאחרונה פרסמנו חומרים מהפייסבוק הקיבוצי והשתדלנו לתת במה לצדדים השונים. כמו כן ניסינו לתת ביטוי לאותם אנשים שלא תמיד רואים ושומעים בשבילים, וגם את האנשים שמרגישים "שקופים". האם הצלחנו? חלקית…

נקודות שריגשו אותך או הצחיקו אותך במהלך השנים?

וואו, קשה, יש המון. שני דברים שאני זוכרת בבירור שהיו לי קשים – שחתכתי למישהי בטעות שיר והצטערתי מאוד, ופעם כתבתי את שמה של מישהי שנפטרה בטעות דפוס, והמשפחה לקחה את זה קשה – אז הוצאתי הדפסה חדשה של עותקים עם השם הנכון ונתתי למשפחה. בארכיון שמרתי רק את העותקים החדשים.

אני זוכרת שהייתה פעם טעות באחד העלונים שחשבתי שאי אפשר לפרסם את העלון עם הטעות הזו, ואני ואמיל ישבנו ותיקנו את כל העותקים המודפסים בעט…

היו פעמים שקיבלתי הערות על העריכה וטעויות לשוניות. פעם היה לי ויכוח עם חבר – אני התעקשתי שאין בסוף משפט שתי נקודות – אפשר אחת או שלוש. בסוף הגענו להסכם – בשיר מותר שיהיו שתיים…

אחד מהדברים הכי חשובים שאמיל ואני עשינו היה יום הולדת למחזור ח' במועדון, ששם גם שמו על השולחן את הצורך בהתייחסות מיוחדת לפנסיונרים הצעירים, וזה התווה אחר כך דרך לפעילות מדהימה שעושים היום לפנסיונרים.

היו תקופות כשהיו נושאים בוערים ומצאתי את עצמי בשישי-שבת מעלה פרסומים ומאשרת תגובות (שזה בכלל נושא מעניין שצריך לדון עליו – אישור תגובות בעלון האינטרנטי). ועוד…

בחירה לא מובנת מאליה – לעבוד בתוך הקהילה 24/7

עבודה בתוך הקהילה היא לא פשוטה. אתה מוצא את עצמך אומר לאנשים דברים שלא נעים להם לשמוע (ועוד מנכדה חדשה בקיבוץ). לפעמים אנשים כועסים, וצורת הדיבור לא נעימה. אני בטוחה שגם פגעתי בדרך באנשים ואני מצרה על כך. כשאני חושבת שמשהו הוא נכון, אני עומדת על כך. בעיני, חשוב שבעלון יהיו שני עורכים ולא אחד – שיהיה עורך נוסף שאנשים יכולים לפנות לפנות אליו, וחשוב להתייעץ על נושאים שנויים במחלוקת.

הכבוד הגדול ביותר מבחינתי הוא – אנשים שקוראים את העלון בשלמותו (והכי טוב – אם זה מונח בשירותים וקוראים מדי פעם…).

לסיכום? וקצת על מה את עושה בימים אלה?

אני נשארת בעבודה בארכיון ובמידע אבל בחרתי להתמקד בפינה קטנה בתחום השיווק הדיגיטלי בדגש על אינסטרגם ופייסבוק ויוצאת בכיף לדברים חדשים.

לסיכום? הייתה לי הזכות לערוך את העלון "בתוכנו" (ששמו היגר אלינו מכפר סאלד והוא ראוי לו), ולהיות חלק משושלת מכובדת של עורכים (הראשון: יהודה ארז סבא של גליה חן!).

אני מקווה שנדע לשמור על הכלי החשוב הזה. לאור הדיונים האחרונים יתכן שלהיות עורך כחבר קיבוץ עלול לייצר מצב של ניגוד עניינים…

אני מאחלת הצלחה לליאור אסטליין, ורוצה גם לומר תודה לעורכים שעבדו איתי בעבר – אמיל אתה ושלמה, שהייתם מקור לחשיבה יצירתית. ויש עוד הרבה אנשים – כותבי מדורים, מגיהים, יועצים וכו' שאני שולחת להם תודה אישית מעל במה זו.

זה לא קל לעבוד בקיבוץ אבל מצד שני ללכת לעבודה כל יום ברגל ולראות את כל הירוק המופלא הזה מסביב זה בונוס. זה הבית שלי. הילדים שלי קיבוצניקים לגמרי (נדב גד"שניק בנשמתו וסבא שמעון היה גאה בו). אני נותנת כי אני גרה כאן והקהילה מתקיימת לא בגלל הצמחים או הוותק אלא בגלל התרומה של האנשים לאלה שמסביבם.

בשם קהל הקוראים הנאמן – אני רוצה להודות לך ולומר שהטבעת חותם משמעותי על תחום העלון וניהול והעברת הידע. הצלחת להוציא את הידע וההיסטוריה מהמסמכים והארכיון אל הקהילה וגם אל החינוך. לא סתם ילדי הגנים והמרכזונים מגיעים אליך לביקורים ולומדים ונהנים מהאווירה המיוחדת והמעשירה אצלך. תודה ובהצלחה בהמשך!

בסעיף 4 לפרוטוקול נכתב כך:

"טענת רקפת מוהר לניגוד עניינים במנהלת שכונה ג' – תשובות הרשם –

בעקבות הפגישה שהתקיימה עם רקפת מוהר והפצת פנייתה החוזרת לרשם האגודות השיתופיות, הוצגה לחברי ההנהלה תשובתו של רשם האגודות השיתופיות, המציין שבניגוד לטענת רקפת, אין ניגוד עניינים בקרב המשתתפים הנוכחיים במנהלת שכונה ג'".

ובכן, לא אלה פני הדברים.

לפני כשנה וחצי, בחודש אוגוסט 2017, פניתי לראשונה אל רשם האגודות השיתופיות בתלונה בדבר "אי שמירת הכלל האוסר על הימצאות במצב בו עלול להיות ניגוד עניינים" בקיבוץ גבעת חיים איחוד". פנייתי את רשם האגודות נעשתה לאחר תקופה של כשנה בה ניסיתי לדבר על הנושא הזה עם מנהלי הקיבוץ, אך ללא הועיל.

חשוב לי מאוד להבהיר כי תלונתי כוונה אך ורק כלפי מנהלי הקיבוץ ומוסדותיו וטענתי היתה כי אלה אינם מקפידים על הכלל הזה, בכך שהם מאפשרים לבעלי תפקידים ציבוריים להימצא במצבים של ניגוד בין העניין הציבורי שעליהם הם מופקדים, לבין ענייניהם הפרטיים. כדוגמאות לכך, הצבעתי על שניים מהמנהלים  במנהלת הבניה (ולאו דווקא זו של שכונה ג', אלא המנהלת מאז שהוקמה) ועל מנהל ענף הנוי.

התלונה נבדקה בשעתה ע"י משרד רשם האגודות, ובחודש ינואר 2018 – במהלך תקופת הבדיקה שנעשתה בדרך של התכתבות עם עורכי הדין של הקיבוץ,  ניתנה לקיבוץ הנחיה להציג לוח זמנים לגיבוש נוהל בנושא מניעת ניגוד עניינים של בעלי תפקידים בקיבוץ.

יו"ר מועצת הקיבוץ דאז אמנם הצהיר עוד לפני כן כי הוא מתכוון להקים צוות שיעסוק בנושא, אך מלבד זאת לא נעשה שום דבר.

בחודש מרץ 2018 הודיעו עורכי הדין של הקיבוץ למשרד רשם האגודות כי הוקם צוות לטיפול בנושא  של מניעת ניגוד עניינים של בעלי תפקידים בקיבוץ, וכי הצוות יגיש את המלצותיו לאישור המועצה תוך 6 חודשים (דהיינו עד חודש ספטמבר 2018).

בעקבות כך הודיעה לי נציגת משרד רשם האגודות, כי:  "מבלי שבוצעה חקירה, לא מצאנו כי במקרים שצוינו קיים ניגוד עניינים בהתנהלות האגודה ועל כן לא מצאנו מקום להיעתר  לבקשתך ולמנות חוקר". לצד הודעה זו הבהירה לי הנ"ל כי אם אני עומדת על מינוי חוקר, יוכל הרשם רשאי להורות על כך בכפוף להפקדת ערבות כספית על ידי.

מאחר שסברתי ואני עדיין סבורה כי תלונתי מוצדקת ונכונה, ומכיוון שמטרתי היחידה היא בסך הכל להביא לכך שרשם האגודות יבהיר למנהלי הקיבוץ ומוסדותיו מה מותר ומה אסור לעשות בתחום של ניגודי עניינים, פניתי אל רשם האגודות ובקשתי כי תלונתי תיבחן על ידו – בעצמו.

הרשם קבל את בקשתי וביום 16.7.18 השיב לי שהעביר את התלונה לטיפולו של מנהל מחלקת הפיקוח במשרדו.

לפני כחודשיים (דצמבר 2018) התקשר אלי מנהל מחלקת הפיקוח ובקש שאציג בפניו את טענותי באופן מפורט הרבה יותר, וכך עשיתי.

ביום 20.2.19 פנתה נציגת משרד רשם האגודות אל ועד ההנהלה של הקיבוץ  ובקשה כי נוהל ניגוד העניינים (שלמיטב ידיעתי לא גובש עד כה), יועבר אליה עד ליום 6.3.19 (דהיינו עד יום ד' הקרוב). עוד בקשה נציגת הרשם  כי יובהר לה האם הנוהל אושר על ידי מועצת הקיבוץ ואם כן – "האם כהונתו של עוה"ד צפריר בן אור כחבר במנהלת וההתקשרות עם מר ניב יגר ומינויו לתפקיד מרכז הנוי, עומדים בדרישות הנוהל הזה".

זה המצב נכון להיום –  הוא ולא אחר, כלומר – טיפול רשם האגודות בתלונתי, טרם הסתיים.

במצב דברים זה, אני חוששת כי המידע שהועבר לציבור באמצעות פרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 5.2.19, עלול להטעות.

חשוב היה לי להעמיד את הדברים על דיוקם.

רקפת מוהר   

מעקב פניה 10703 – ניגוד עניינים – 20-02-19

———

תגובה

מצורף בזאת מכתב מרשם האגודות השיתופיות שבדק את החשש לניגוד ענינים בענף הנוי ובמינהלת שכונה ג', אליו התייחסה ההנהלה בהחלטתה מה-5/2/2019.

המכתב של הרשם, אליו מתייחסת רקפת לגבי הדיונים על הנוהל, התקבל לאחר הדיון בהנהלה הנ"ל.

בימים אלה, ההנהלה עוסקת בדיון במסמך שהציג צוות אתיקה וניגוד עניינים, ילמד אותו ויכין נוהל לאישור המועצה. כמובן שההנהלה תעדכן את רשם האגודות השיתופיות על כל שלב בתהליך.

צביקה בן נח – יו"ר קיבוץ

סיכום פניה 1703 – רקפת סגל מוהר – 25-06-18 (1)

הכיכר שבין גבעות חיים (איחוד ומאוחד) משנה צבעים וצורה!

פעם בחודש בשעות אחה"צ, נצבעת הכיכר בלבן וטורקיז! עשרות נשים וגברים (וגם ילדים) עומדים עם שלטים וקוראים לממשלה להגיע להסכם מדיני. שירי שלום מושמעים מרמקול נייד, ותורמים לאווירת היחד והשמחה!
באותה שעה, עומדים נשים וגברים נחושים בעשרות צמתים בארץ, ומניפים שלטים גדולים עם המסרים הברורים. הנוסעים בכבישים נחשפים לתנועה צומת אחר צומת.
החלטנו לצאת לכיכר ליד השער, במסגרת "סעו לשלום" – הארצי.
אמנם, מזה חודשים עומדות מספר נשים מקיבוצנו בצומת הרוא"ה.
אבל זה לא מספיק! ברור לנו שיש עוד הרבה שתומכים ברעיון, אבל, עיסוקי החיים, עבודה, ילדים או מגבלות גופניות מונעים מהם להגיע לצמתים המרכזיים.
חשבנו שאם נציע לחברי ותושבי הקיבוץ להצטרף ולהגיע רק עד השער, זה יאפשר לכולם להשתתף: מי שמתקשה – יוכל יגיע עם קולנועית, מי שיש לה, או לו, ילדים קטנים – עם עגלת תינוק, מי שיש לו רק חצי שעה – לתת קפיצה.
כבר מהפעם השנייה, הצטרפו אלינו חברים מגבעת חיים ועין החורש, וכולם מאוחדים בתחושת האחריות והחשיבות.
כל מי שעתיד המדינה חשוב לו, מוזמן להצטרף אלינו!

———————-

נשים עושות שלום, היא תנועת שטח הגדולה במדינה ומונה כ 40 אלף חברות וחברים.

זוהי תנועה בלתי מפלגתית, ימין, שמאל, מרכז, חילוניות ודתיות, ערביות דרוזיות ויהודיות.

התנועה דורשת מהממשלה להגיע להסכם מדיני מכבד עם הפלסתינאים, ולכלול נשים בתהליכים המדיניים.

לאחרונה יוזמת התנועה חוק חדש "חלופות מדיניות תחילה" שמטרתו לקבוע שלפני יציאה למלחמה יש לבחון, בימי שלום, את כל החלופות המדיניות.

הצטרפו אלינו!

אבל לא כך הוא…

חגי דור סיפר שאת הלוגו המקורי הוא עיצב בשנת ה35 לקיבוץ, כלומר בשנת 1987 (דרך אגב הוא עיצב גם את הלוגו של "סברה ערביינס" למי שלא יודע…).

בזמנו מגדל המים היה המייצג של הקיבוץ. הוא היה החלק הכי נישא, והייתה לו חשיבות מבחינת המים. קיבוצים רבים השתמשו במגדל המים כמייצג ללוגו שלהם.
עופר אדרת שכתב לאחרונה בעיתון "הארץ" על מגדלי המים אומר: "באמצע המאה שעברה לא היה יישוב יהודי אחד שלא רצה להתגאות במגדל מים משלו. לאורך השנים הפכו מכלי המים מסמל הקדמה והמודרניזציה ללא יותר ממכלי זיכרון מאובקים. כך נראית ארכיאולוגיה ציונית…"

בדומה לישובים אחרים, בקיבוץ גבעת חיים איחוד מגדל המים כבר לא חשוב כל כך מבחינת אסטרטגיית המים המקומית, אבל כמובן שזה לא גורע מחשיבותו ההיסטורית המקומית והאהבה של האנשים אל המגדל…

60 שנה לגבעת חיים איחוד, עיצבה לילך יגודה פינקו

כששאלתי גרפיקאיים/אנשי עיצוב בקיבוץ – עידית בר שלום, ענבל סמית, חגי דור ולילך יגודה פינקו, לגבי לוגואים מודרניים הם היו שותפים לדעה שהיום הלוגואים כבר לא סובבים סביב איורים/תמונות אלא יותר גרפים-פונטים, מאד ברורים ותמציתיים = טיפוגרפים. ויש לכך גם מקבילות מעניינות בעולם. ראו את התפתחות הלוגו של IBM

כולם מסכימים שלוגו הוא למעשה ה"פנים" והייצוג של הקיבוץ, והוא גם יכול להיות מקור להזדהות וגאווה.
אז מה עושים עם הלוגו הקיים? חושבים… ומקשיבים לאנשי המקצוע המקומיים.
נמשיך לעדכן!

לוגו יכול לפעמים להסתיר כל מיני דברים…
האם פעם שמתם לב שבתוך הלוגו של פדקס יש חץ?

אדם: לדעתי אחת הסיבות לתחושת חוסר ההשפעה של חברים במועצה, היא שיכול להתקיים דיון עם דעות מאוד מגוונות – וגם באווירה נעימה ומכבדת – אך בסופו של דבר ההצבעה תהיה על כן או לא לקבל את הצעת ההחלטה של ההנהלה. בפועל בסמכותך, צביקה, כיו"ר להעמיד להצבעה גם אפשרות שלישית ואולי רביעית של קבלת ההצעה בתנאים כלשהם. בדיון האחרון על מתחם המכבסה היתה למשל הצעה להתקדם עם מתחם המכבסה לאחר שיוצגו למועצה פתרונות הקשורים למפרט הטכני ולתפקוד המכבסה. הצעה נוספת היתה להעמיד את ההשקעה הזו (250,000 ש"ח) אל מול השקעות אחרות (גן משחקים חדש, כבישים ועוד). חבר שהגיע למועצה, שמע והשמיע דעות ובסופו של דבר לא יכול לתרגם אותן להחלטה או להצבעה יוצא מתוסכל.

המועצה כיום מחליפה את המועצה של פעם. אסיפה בחדר האוכל הראשון

צביקה: המועצה כיום היא המחליפה של האסיפה של פעם, במובן זה שהיא המקום שבו הציבור יכול וצריך להיפגש ולשוחח על התווית מדיניות הקיבוץ. ב-2013 התקיים דיון של יותר משנה על ההגדרה של "הפרדת הסמכויות" בין המועצה להנהלה. אחד הרעיונות שהובילו היה לסרטט קוים ברורים בין שני הגופים: ההנהלה מנהלת, המועצה מבקרת. המועצה קובעת מדיניות וההנהלה מוציאה אותה לפועל. גם שמוליק בתקופתו וגם ברוך כיום מאוד מכבדים את המועצה. אם אני אומר להם שנושא מסוים לא מספיק מוכן, הם עושים שינויים. מרבית הנושאים שעולים למועצה מגיעים מההנהלה לאחר שהתקיים עליהם דיון מעמיק והם מגיעים כהצעה להחלטה. ובפועל, ישנם נושאים שאכן חוזרים להנהלה כדי "שתעשה שיעורי בית" ותכניס את ההתייחסויות של חברי המועצה.

עודד: אחת הסיבות שהצטרפתי למועצה, היא כדי לא להשתייך למי שיושב בסלון ומקטר אלא להצטרף לעשייה. אולי זה קצת מהיר מצידי אחרי תשעה חודשים לאבחן בעיות, אבל בכל זאת יש נקודה שלדעתי חשובה וצריכה להיאמר: לדעתי יש דיונים שאינם רלוונטים למועצה ומגיעים אליה ולחילופין נושאים שצריכים להגיע אך אינם מגיעים. שתי דוגמאות שאני זוכר מהתקופה האחרונה הן ההשקעה במטע האבוקדו והקדמת רכישת ה"סלף" לרפת. אלו החלטות שיש צורך באנשי מקצוע כדי לקבלן ואני, ולדעתי גם מרבית החברים האחרים במועצה, איננו בעלי מיומנויות מתאימות להחליט על כך.

צביקה: הנושא שנדון הוא לא איזה סוג אבוקדו לנטוע וכמה, אלא האם להשקיע כסף של כולנו או כסף של שותף משקיע, במקרה של האבוקדו מדובר על גרנות. גם במקרה השני, השאלה היתה לא אם לקנות סלף אלא אם להקדים את ההשקעה, כיוון שזה חורג ממסגרת התקציב של 2015. דיון דומה היה על שלב א' של המכבסה. וזה חשוב כי זה הכסף של הציבור והציבור צריך להכריע בכך.
עודד: ועכשיו לדוגמא השנייה של נושאים שצריכים להגיע לדיון ולהחלטה ולא מגיעים. לטעמי פתיחה של ענף חדש בקיבוץ, זה נושא שהיה חייב להגיע למועצה. אני מתכוון במקרה הזה לפאב. קיבלנו דיווח בלבד על החלטה שכבר התקבלה וגם הוא ניתן למעשה רק לאחר שאילתא של חברה בנושא. אולי הנושא הזה של הקמת ענף קהילתי חדש צריך לעבור דרך המועצה? אני חלוק על אדם בנושא הדיונים, בראיה שלי דווקא יש נושאים שעליהם לא מתקיימים דיונים כלל, אלא אנו מקבלים אותם כדיווח בלבד. חשוב לזכור שבאנו מרצון לתרום, ובמיוחד בעלי המשפחות הצעירות שיש להם ילדים קטנים ותינוקות. הזמן מאוד קצר ומי שבוחר להגיע למועצה עושה זאת כי מאוד חשוב לו. לי יש התלבטות האם זה המקום הנכון להשפיע על הקהילה.

צביקה: אחת הסמכויות של ההנהלה היא להקים ענף, היא לא חייבת לקבל את אישור המועצה. במקרה של הפאב, המועצה סערה – וגם ההנהלה, אגב – ולכן היתה דרישה של המועצה לקבל פירוט נוסף על המהלך וגם דיווח 4 חודשים לאחר מכן, וזה אכן קרה במועצה האחרונה. אני כן רוצה לציין, שעד כה היה מסלול של הקמת יזמות באופן בעייתי מבחינת הרישום, הניהול התקין, המיסוי וכו'. הפעם ההנהלה ניסתה לנהל את זה אחרת ולכן החליטו על כך בהנהלה.

עודד: ועדיין ועם כל הרצון לפרגן למקימים ולעודד יזמויות, במקרה הזה יש הרבה אי וודאות – לא ברור מהיכן בא הכסף השוטף של ההפעלה, מה קורה במידה וישנם הפסדים, וגם שאלות על אופי הפעילות עצמה – למשל האם אורחי הפאב הם ברובם חברי הקיבוץ? ועוד. האחריות על כל זה היא לא בהכרח על המפעילים, אלא על חברי ההנהלה שאישרו. אני רוצה לשאול האם ניתן לפתוח לדיון מחדש את הסמכויות של שני הגופים? אני לא שואל זאת מתוך כוונה לעכב כל נושא בדיונים אינסופיים, אלא דווקא מתוך ההנחה שצריך לתת לחברי ההנהלה לעבוד. אבל אני מצביע על נושאים מסוימים שראוי שיתקיים עליהם דיון רחב יותר במועצה.

צביקה: יש אכן הבדל בין נושאים ש"רק" דורשים אישור (מאזן שנתי, נהלים) לבין נושאים "גדולים" המעוררים עניין רב יותר. בפני המועצה הנבחרת הקרובה יעמדו שלושה נושאים מאוד כבדים כפי שברוך ציין בדף שחילק לחברים – שכונה ג', שימושים חורגים, ושיוך הדירות. נושא נוסף יהיה עתיד החקלאות וגם המסקנות של צוות 2030 שהקימה ההנהלה יגיעו… אלו נושאים מאוד מעניינים וגם יהיה בהם הרבה מה לומר.

עודד: אולי יש מקום לשקול הקמה של תתי-ועדות שתקים המועצה כדי לייעל את הדיונים ולצרף אנשים שהם אנשי מקצוע בנושאים שונים? למשל תת ועדה כלכלית, ועדות לנושאי תרבות, איכות סביבה, תשתיות ועוד.

צביקה: ההצעה להקים וועדה כלכלית אכן עלתה על הפרק. אך אני חייב לומר שועדה כלכלית פעלה עד לא מזמן בגח"א והיו בה לא מעט טעויות. דוגמא אחת היא ההודיה שכסף גדול הושקע בה ושנה אח"כ נסגרה. דוגמא עגומה נוספת היא ההחלטה על הפאנלים הסולרים וההתקשרות עם חברת "דוראל" ואנו משלמים כיום 2.5 מליון ש"ח כתוצאה מכך. אז ועדה לא בהכרח מבטיחה החלטות טובות יותר. בשונה מהפעילות העסקית, ההחלטה על התנהלות ענפי הקהילה צריכה להיות במועצה, גם אם הם אינם כלכליים. למשל, נוה נועם שכנראה יהיה צריך להיות מסובסד. ועדה כלכלית או הנהלה יכולים לתת את הנתונים – אך המועצה צריכה לקבל את ההחלטה ואת האחריות לתקציב.

עודד: יכול להיות שאתה נכוות ממועצה כלכלית שתיפקדה "בחושך" כפי שהיה נהוג בעבר. אף אחד לא בדיוק ידע כיצד התקבלו ההחלטות, לא פורסמו פרוטוקולים ועוד. יכול להיות שהיום בתפיסה חדשה של שקיפות יהיו תוצאות אחרות. בנוסף, יש כאן היום אנשי מקצוע חדשים בקיבוץ שלא היו בעבר. יש כאן היום אנשים שעוסקים בבנקאות, כלכלה, היטק, מנהלים בארגונים גדולים, עצמאים שהקימו חברות ועוד. זה נכון לגבי כלכלה אבל גם לגבי חינוך, תרבות, איכות סביבה ועוד נושאים. זה גם יגייס אנשים נוספים.

צביקה: בהחלט אפשר לנסות את זה. יש שאלה גדולה איך מכניסים כוחות חדשים לועדות הללו. הרי בקיבוץ יש היכרות עם הותיקים שעשו את הדברים כל השנים – איך מכניסים חברים חדשים שיכולים להיות אנשי מקצוע מעולים?

מועצה אוגוסט 2015

אדם: צריך להשקיע בזה – לגייס אותם, לפנות לאנשים, ובעיקר לגרום להם להיות משמעותיים. יכול להיות שהועדות הללו לא צריכות להיות כפופות למועצה (כמו שועדות הכנסת מפקחות על עבודת הממשלה, אך אין להן ממש שיניים) אלא דווקא כפופות להנהלה. אני חושב שהמודל של ההנהלה החינוכית ממחיש את זה מצוין. לא מדובר על צוות שמייעץ לבעלי התפקידים אלא ממש מתווה יחד איתם את המדיניות החינוכית של המערכת. זה צוות שחלק מהסמכויות של ההנהלה עברו אליו והוא דן בתקציב וגם לוקח עליו אחריות. המבנה גם יכול להיות כזה שבו ריכוז הועדה נעשה ע"י חבר הנהלה או שניים, אבל יתר החברים (נניח שלושה או ארבעה) הם נציגי ציבור. אפשר גם לקבוע תנאי סף של השכלה או נסיון לכל תחום.

צביקה: אכן, אם הצוותים הללו פועלים מטעם המועצה זה עלול להיות בעייתי, כיוון שכך בונים צוותים שעובדים קשה אבל בסוף הם מגלים שהם רק מייעצים וזה יכול להיות מאוד מתסכל. כמה פעמים חבר או חברה יהיו מוכנים לבוא לישיבות של צוות שרק מייעץ ובסוף המלצותיו לא מתקבלות? ישנם מקרים שבהם המועצה כן החליטה אל מול לבטים של ההנהלה ודוגמא מצוינת לכך היא רכישת הגנרטור. לפני מספר שבועות ירד גשם חזק וחצי מדינה היתה בחושך. למה כאן היה אור? כי המועצה החליטה לרכוש גנרטור חדש. ההנהלה התלבטה בין הרבה צרכים כי ההוצאה היתה גדולה, אבל ההנחיה מהמועצה היתה שהכבישים, למשל, יחכו (וטופל רק הניקוז) אבל הגנרטור יקודם.

אדם: איך המועצה נערכת לדיונים הגדולים שהזכרת קודם? יהיה בהם צורך בהרבה מידע על החלטות המנהל, פוליטיקה ארצית ועוד.
צביקה: לגבי הדיונים הגדולים שלפנינו לדעתי יהיה צריך גם לקיים חוגי בית פתוחים, להביא מומחים שמכירים את הנושאים וגם תהיה סדרה של דיונים, לא אחד. למשל אפשר יהיה לקיים "פאנל" של בעלי דעות שונות כדי שיהיה אפשר להתרשם מההשלכות של כל החלטה.

עודד: הקהילה רגילה שמספקים לה מידע מעובד, מעיין "תסמונת המטפלת" של פעם. אני חושב שזו עמדה בעייתית, אבל זה המצב – רגילים לקבל את המידע מוכן. הבעיה היא שכשזה לא קורה יש תחושה של חוסר שקיפות. לדעתי יש כאן מצב שבו המועצה צריכה להוביל את שיתוף המידע. אני הצטרפתי כדי להיות מעורב, אך רוב האנשים לא עובדים כך. מנקודת ההשוואה שלי למקומות אחרים יש כאן רמה גבוהה של שקיפות. אך זה שווה דיון מקיף לגבי איך משנים את התפיסה של החברים לגבי זה.

צביקה: אני מסכים איתך. יש היום אתר אינטרנט מאוד נגיש ופרוטוקולים, אבל עדיין התחושה היא של חוסר בשקיפות. גם בנושא הזה המועצה יכולה לעסוק – וכאמור אני מזמין את מי שהנושאים הללו חשובים לו לקחת חלק ולהכנס לחבורת במועצה.
אדם: תודה לשניכם ובהצלחה לכולנו.

נדמה לי שהיה זה לקראת בחירת היו"ר החדש, כאשר מונתה ועדה (או צוות, כמו שמעדיפים היום) לבדוק למה הציבור לא רוחש אמון למוסדות. האם השתנה דבר מה מאז? להיפך, ההנהלה התחילה לפעול כדי להעביר את הקיבוץ לדמוקרטיה "ייצוגית". משמע, החברים בוחרים "מנהלים", או בעלי תפקידים בשמות שונים והם מנהלים את הקיבוץ בלי לשאול את החברים. הקיבוץ החליט עקרונית נגד, אבל בפועל נראה שאנו שועטים בכיוון הזה. שלא כבעבר, בעלון לא מתפרסמים דוחות והחלטות של המוסדות המחליטים, וגם לקראת דיונים במועצה לא מפורסם חומר רקע.

חברים מנהלים, אנחנו רוצים לדעת!!!

תגובה

לתמר שלום,

להלן תשובתי בנושא הספציפי של הפרסום ומעט יותר בכללי:

פרוטוקול המועצה (7.7.15), שבו דווח בפירוט על סיום הבוררות עם דוראל פורסם באתר.

למעשה, את המידע על הקורה במועצה ניתן לקבל בדרכים הבאות:
1. מגיעים למפגשי מועצה (מודיעים מראש על הנושאים).
2. צופים בשידור ישיר של המועצה או שידורים חוזרים בערוץ הוידאו.
3. קוראים בפרוטוקול המועצה המפורסם באתר החברים.
4. קוראים בפרוטוקול שמונח בדואר לאחר הפרסום.
5. פונים למזכירות כדי לעיין בפרוטוקולים.

אני מוסיפה עוד ערוץ – ניתן להגיע אלי ואדפיס את הפרוטוקול למי שלא הצליח להגיע לדואר או שפספס.

ועם זאת…
אני לגמרי מסכימה שניתן לעשות יותר מבחינת פרסום המידע ונגישותו, מאחר ולא תמיד נוח ומובן לקרוא פרוטוקולים, ואנסה לפעול לשם כך בעתיד.

ועד שנגיע לשם… אני מקווה שגם האנשים שהמידע חשוב להם ינסו בנתיים להשתמש בערוצים הקיימים (שוב מדגישה שניתן לפנות לטלי סופר, יורם פארן ואלי לעזרה בכניסה לאתר).

היידי עפרון, ניהול מידע וארכיון גח"א

בשבועיים האחרונים הנהיגה הייתה פחות קלה –
חלונות הרכב התכסו באבק והגשם שירד הצליח רק ללכלך את החלונות עוד יותר.
"למה הלכלוך הזה כל כך מטריד אותי? הרי אני רואה לא רע את הכביש "חשבתי על זה.
נראה כי הבעיה טמונה בכך שאני חוששת ממה שאני לא רואה. שמא יש משהו שאני אמורה לשים לב אליו ובגלל האבק פספסתי. זה באשר לחוויות הנהיגה. חזרתי בשלום תודה!
מטפורה זו יכולה להסביר מדוע התעקשתי להעלות את השאילתה שלי בפני המועצה.
בשלושה חודשים שעברו מאז ביקשתי הבהרות לשאלות שאני חשבתי שהן לגמרי לגיטימיות,
נתקלתי בתגובות קצת בלתי צפויות, וגם כאלו שניסו לשכנע אותי להוריד את העניין מסדר היום.
רק אז התחלתי להבין שאולי יש דברים שאני לא… יודעת /מבינה/ רואה?

התשובות ששמעתי במועצה הבהירו לי שיש פה כמה נושאים שכדאי מאוד ללבן ולדון עליהם בפומבי, לאו דווקא בנוגע לפרויקט זה או אחר אלא כקביעת דרך להתנהלות עתידית.
למשל, בעיני חשוב, שכל שינוי ייעוד של מבנה ציבורי יעבור גם לאישור המועצה. לא מספיק לדון בפורם כזה או אחר של מתעניינים או אינטרסים. גם אם כולם מסכימים, ומחייכים, חשוב לקבל אישור ותמיכה מהציבור. ציבור אוהד ומתעניין יהווה רוח גבית ולא רוח נגדית.
כן, לדעתי תמיכה ציבורית היא חשובה ולעיתים קרובות תורמת להצלחה.

מה עוד? חלוקת משרות!
יש פה מערכת של משאבי אנוש שמפרסמת מכרז על כל תפקיד ומשרה פנויה החל מעובד לחדר האוכל דרך מנהלי ענפים. מכרז גם מגדיר את התפקיד, קובע את מסגרת העבודה, והמשכורת המשולמת עבורה. על אחת כמה וכמה זה חשוב כשמדובר על משכורת שמשלמת הקהילה – ז"א אנחנו! לא תקין לדעתי לאייש תפקיד ללא מכרז. שוב, בעיקר בגלל "מראית עין"* נכון, כדי שהמלעיזים לא יאמרו שיש פרוטקציה, ושחיתות וכד'.

יש עוד נושאים אבל הנקודה הובהרה.
בהחלט יש לי ציפייה שחברי המועצה ייזמו דיון על התנהלות עתידית. כמו כן אני מקווה שישכילו לעקוב מקרוב ולהבטיח שמה שנאמר בקול רם במועצה האחרונה אכן יקוים.
בנוסף, מעט מצטערת על האדישות של רוב הציבור למה שמתרחש ממש לנגד עיניו. על אף שבעידן הנוכחי, שאחרי סנודן, כבר קשה להסתיר דברים. מי שבקיא ברזי המחשב האינטרנט יודע להשיג את המידע שחשוב לו. אבל מסתבר שרבים לא יכולים ולא יודעים. אולי נכון לפרסם בדף המידע השבועי פרוטוקול מקוצר מדיוני המועצה? רק כדי שלא יגידו "לא ידענו".

סוף דבר: ביום רביעי לפני הנסיעה השבועית לתל אביב נכנסתי עם הרכב למכונת שטיפה בתחנת אלונית. זו הייתה חוויה כיפית ממש – לשבת ברכב כשהמברשות והמים מנקים אותו.
והנה, שוב אפשר לראות בבהירות ולא לחשוש ממה שבלתי נראה. כמו בשיר של יענקלה רוטבליט:
"צר היה כל כך /הייתי אז מוכרח /לפרוש כנפיים ולעוף
אל מקום שבו /אולי כמו הר נבו
רואים רחוק רואים שקוף."
בבקשה, הנהלת הקהילה, תדאגו שלא אצטרך "לעוף" כדי לראות רחוק, והמשימה שלכם היא להיות ולפעול באופן שקוף.

בהצלחה!