יום ראשון, תחילת השבוע, שעה 15:56. בבניין המזכירות אותו ציפיתי למצוא ריק למדי, הפעילות רוחשת – בחדר אחד מעיינים חברי קיבוץ בהסכם המוצע עם חברת הגז, בחדר אחר יו"ר הקהילה ומנהל הקהילה בשיחה צפופה, גם אחותי מפתיעה ומגיחה מחדרה, בקיצור – עובדים.

שקד אביב, מנהל הקהילה, מסיים את השיחה שלו, ממהר למטבח ואני מאפשר לו בדיוק 20 שניות של לגימת מים, לפני שאנחנו מתיישבים לשיחה.

כמה חודשים לאחר שנכנס בסערה (לא באשמתו) לתפקידו, אני שואל מה שלומו.

"רוב הזמן טוב", הוא אומר. "רוב הדברים בשליטה ויש גם כאלה שפחות. זה נובע מכך שהתפקיד הזה של מנהל הקהילה דורש החלטות כל הזמן. חלקן מבוססות ידע ובחלק שאין לי ידע, אני משתדל מאוד שלא להחליט מהבטן. לא פעם פשוט אין זמן וחייבים להחליט וכן, לעיתים גם מתרחשות טעויות בגלל זה".

מה למשל?, אני תוהה. יש לו דוגמה. "נושא גדול שמעסיק אותי מאוד, הוא מצוקת הדיור בקיבוץ. לקח לי מעל חודש להבין את גודל העניין ובחודש הזה קיבלתי כמה החלטות, שיתכן כי חלק מהן היו שגויות", יאללה אם התחלנו עם טעויות, אולי נצלול קצת עמוק יותר – אני שואל אם גם "כביש מקורות" שייך לנושא הטעויות.

"הנושא הזה דווקא לא חונה אצלי", הוא אומר ואני שואל – אז אצל מי כן? "מי שטיפל בזה היה יוני, קודמי בתפקיד ומכיוון שמדובר בפרוייקט תשתית בסדר גודל כזה ואני לא שוחה בענייני תשתית, הוחלט כי סיזל יטפל בו. אני מסכים כי מדובר בפרוייקט כשלוני, אבל כשלון שהוא לא רק שלנו".

יש משהו שהוא "לא שלנו" בקיבוץ? אני תוהה. כאן כבר מגיע הסבר ארוך יותר. "הכל שלנו ואנו אמורים להיות מסוגלים להרים כל פרויקט בצורה טובה. עם זאת, מקורות שכרו קבלן לפרויקט והוא שכר קבלן משנה שגם הוא לקח קבלן משנה ומה שאף אחד מהם לא לקח זו האחריות. תוך כדי התהליך התחלף מנהל קהילה ובמקביל כמו תמיד היו בעיות כגון ימי גשם, חגים ועיכובים אחרים וכך נוצר עיכוב גדול בפרויקט שאמור היה כבר להסתיים. גם דברים שבוצעו, כמו הנחת צינור של מקורות, התבררו כטעות במיקום והם נאלצו לחפור שוב על-מנת להניח את הצינור במקום הנכון".

מהדוגמה של "כביש מקורות" אנחנו חוזרים לדבר קצת על אחד הנושאים המרכזיים מהראיון הקודם שעשיתי איתו – האם ניתן עדיין לנהל את גח"א?

"מלווה אותי בעבודה יובל שגיא, המייעץ לבעלי תפקידים בקיבוצים. הוא ואני דיברנו על כך שבקיבוץ אתה מנהל תהליכים לפי כללי הקיבוץ המתחדשים מעת לעת. אני שמח מאוד שכאן בגח"א אנחנו לא קופאים על השמרים, מערערים ומהרהרים על גבולות הגזרה ועל התהליכים המתנהלים בתוכם. לתפיסתי, זה תפקיד מנהל הקהילה – לנהל ולהוביל את התהליכים הללו".

טוב נו, איך אפשר "תהליכים" בלי קצת גז? ההצבעה בגבעת חיים מאוחד מתקיימת בשבוע בו אנו מנהלים את הראיון הזה, כך שסביר כי בעת קריאת שורות אלו, אתם כבר יודעים מה הוחלט שם. אבל עזבו אתכם מהמאוחד – מה קורה ובעיקר מה יקרה באיחוד אחרי ההצבעה ותוצאותיה?

"קשה לדעת ואני לא מתיימר לדעת מה יהיה כאן בעקבות ההצבעה", אומר שקד. "אני מזכיר לך בשלוף שהיו פה סערות כגון המעילה ובחירת מנהל הקהילה והנה, עבר פרק זמן והסערות שככו. מצד שני, נושא פרוייקט הגז הוא שונה מהותית, בעיקר בשל העובדה שהוא נוגע גם לרבים אחרים בעמק חפר מחוץ לגבעת חיים איחוד. יש קיבוצים שכנים שלנו שמתנגדים מאוד ויש את המועצה שמתנגדת. אני גם רוצה להזכיר כי גם בפרשת המעילה וגם בנושא בחירת מנהל קהילה, הרי שלאחר החלטה, הושג רוב לקיום דיון נוסף ואכן התקיים דיון נוסף, כך שייתכן שכל החלטה שתתקבל כאן בנושא הגז אינה סוף פסוק".

אנחנו מדברים על כך שאכן מדובר בנושא בעל השלכות נרחבות בכל הרמות ובכל הכיוונים וכל החלטה שלא תתקבל, תהווה אתגר פנימי וחיצוני. אז הוא מזכיר שוב אתגר שעומד וניצב על שולחנו ומול עיניו.

"מצוקת הדיור כאן גדולה. אנחנו נמצאים כל העת בחוסר ולכן צריכים להקפיד על הכללים בתחום הזה. אחוז גדול מאוד מסדר היום שלי מוקדש למציאת פתרונות דיור וכך, למשל, עסקנו בשבועות האחרונים במשפחות שלא מאכלסות את ביתן בשכונה ג' ומשכירות אותו וההנהלה אישרה להן חופשה מיוחדת. הגבלנו את שכר הדירה שניתן לגבות בשכונה זו לסכומים של בתים עם קומה אחת וכאלו עם שתי קומות. ההשכרה תתבצע לפי סדר התור בגח"א. כמו כן, הגבלנו את זמן ההשכרה לשלוש שנים, מתוך כוונה אמיתית שאותן משפחות יחזרו להתגורר בבית שבנו בקיבוץ. במקביל יש כוונה להאיץ את תהליך התב"ע של הקיבוץ במטרה להגיע ל-550 יחידות דיור. אני מזכיר לכולם שתהליך כזה יביא לשינוי התפיסה של תכנון הדיור בקיבוץ, במובן של בנייה רוויה יותר ובנייה לגובה ואין לי ספק שזכות הקיום של גח"א תלויה בבנייה והתפתחות שיתנו מענה לרצון הגובר לגור פה".

בין כל הנושאים הללו, אני שומע ממנו על הרגעים הקטנים בעבודה שלו, שגורמים לי לחשוב בפעם האלף – מי נכנס בעיניים פקוחות לג'וב כזה?

"כן, יש רגעים שנשרפים הפיוזים", הוא מודה בחיוך. "אבל יש ביומיום פתאום רגעים שאני מצליח לעשות פה משהו ומקבל פידבק חיובי או תודות מחברי קיבוץ ורק בשביל המילים הטובות האלה המעידות כי עשיתי משהו חיובי עבור מישהו – רק בשביל זה הכל שווה. לא הרבה זמן אחרי שנכנסתי לתפקיד כבר הגיעה מלחמה שמצאה פה גם ראש צח"י חדש ואני רוצה להגיד כל הכבוד לגיא קריאו שניהל יחד עם סיזל ואיתי את מצב החירום, בכל מקום והזדמנות בדקנו איך אנחנו אומרים כן במקום לא, החל במערכת החינוך וכלה בתוספת ממ"דים וצריך לומר כל הכבוד לקודמינו שהשקיעו בבניית ממ"דים במבני החינוך. המשמעת של תושבי וחברי הקיבוץ אפשרה פתיחה של חדרוכל, כלבולית ובריכה וזה לא מובן מאליו".

עוד מילים טובות לסיום? בטח. "חשוב לי לציין את מנהלי הענפים. הם מסורים, מחפשים כל הזמן איך לשפר מהכי גדול ועד לעניינים הקטנים. הם מאפשרים למנהל קהילה חצי-חדש לישון בשקט בידיעה כי הדברים מוחזקים היטב. ברור שתמיד יש מה לשפר, אבל אלה החיים האמיתיים והם טובים כאן".

אולי הדבר הכי מעניין בתהליך שעובר על הקיבוץ שלנו בשבועות האחרונים סביב שאלת תחנת הכוח, הוא שהתהליך כבר מזמן אינו רק על תחנת כוח.

כן, יש כאן שאלה גדולה, מורכבת ורגישה עם היבטים של כלכלה, בריאות, בטחון, סביבה, תכנון ועתיד הקיבוץ.

מטבע הדברים היא גם מעוררת חששות, מחלוקות, תקוות ולעיתים גם מתח. נדמה שכמעט כל אחד מאיתנו מסתכל על הנושא מזווית מעט אחרת, עם סדר עדיפויות אחר ועם שאלות אחרות שמעסיקות אותו ובתוך כל זה, מתרחש כאן בעיניי משהו נוסף, חשוב לא פחות: ניסיון קהילתי אמיתי להשתהות רגע לפני הכרעה — וללמוד.

כחבר בצוות הלמידה אני מוצא את עצמי לא פעם מתרשם מעצם הנסיון. לא משום שהכול פשוט או מושלם – להפך. זה תהליך מורכב, לעיתים עמוס, עם הרבה מידע, הרבה קולות ולעיתים גם תחושה של הצפה. אבל דווקא בגלל זה, יש ערך גדול לנסיון לייצר מרחב מסודר, שקוף ומשותף בו אפשר לשמוע, לשאול, לבדוק ולהתלבט יחד.

מלכתחילה הוגדר ייעוד הצוות כהובלת "תהליך למידה קהילתי, מקצועי ושקוף" שיאפשר לחברים לגבש עמדה מבוססת ידע ונתונים. בהמשך גובש מתווה המבוסס על כמה עקרונות פשוטים אך לא מובנים מאליהם: שקיפות, הנגשת מידע, שיח פתוח ומכבד, וחשיפה לקשת רחבה של עמדות ומומחים.

אני מודה שכבר בתחילת הדרך העסיקה אותי שאלה נוספת: איך קורה שבנושא כה מורכב, שרובנו לא באמת מגיעים אליו עם מומחיות מוקדמת, רבים מאיתנו גיבשו עמדה מהר מאוד מהר ולעיתים נחרצת מאוד.

גם אני שואל את עצמי את השאלה הזו, לא רק אחרים. עד כמה אנחנו באמת מוכנים ללמוד? עד כמה אנחנו מוכנים לשמוע נתון, עמדה או טיעון שיאתגרו את מה שכבר החלטנו? מה נדרש כדי להשהות לרגע את השיפוט האוטומטי שלנו?

כשאני מסתכל על המפגשים שהתקיימו, אני רואה מאמץ אמיתי לא "לסמן וי" אלא לאפשר למידה רצינית: אנשי כלכלה ומשפט, מומחי בריאות וסביבה, אנשי בטחון, נציגי מועצה, יישובים אחרים שהתמודדו עם דילמות דומות וגם קולות ביקורתיים.
ולא פחות חשוב מזה – נעשה נסיון לאפשר לחברים להגיב, לשאול, להעיר, להשתתף בסקרים, לצפות בהקלטות ולהמשיך את הדיון גם מחוץ למפגשים עצמם  בקבוצת הוואטסאפ, באתר, בעלון ועוד.

חשוב לי לומר גם משהו על האווירה שהתפתחה לאורך הדרך. בתחילת התהליך הטונים היו לעיתים גבוהים מאוד וצורמים. מעבר לוויכוח הענייני על תחנת הכוח, היה לא פעם גם סב-טקסט של חשדנות – רמיזות על חוסר יושרה, על אינטרסים נסתרים או על התנהלות לא נקייה של ההנהלה ושל גורמים שונים בתהליך.

בעיניי, זה היה אחד החלקים הקשים והמדאיגים ביותר ולכן אני מוצא מקום גם לאופטימיות זהירה. לא משום שהמחלוקות נעלמו – הן ממש לא – אלא משום שנדמה לי שלאורך השבועות האחרונים משהו בשיח השתנה. הרמיזות הללו הלכו ופחתו ובמקומן נשאר יותר ויותר הדיון עצמו: הנתונים, ההשלכות, הסיכונים, היתרונות והדילמות האמיתיות סביב התחנה.

מבחינתי, זה שינוי חשוב מאוד. לא כי כולם מסכימים אלא כי יש יותר נסיון להתמודד עם הנושא עצמו ופחות עם חשדות הדדיים.

ויש עוד דבר שראוי לציין. לאורך התהליך הגיעו אלינו אורחים ודוברים רבים מהקיבוצים השכנים, מהמועצה האזורית, מיישובים שהתמודדו עם דילמות דומות וגם גורמים שמחזיקים בעמדות שונות מאוד זו מזו, כולל נציגי היזם עצמו.

פעם אחר פעם שמענו מהם הערכה גדולה לעומק, לרצינות ולרמת המעורבות של הקהילה בתהליך. נדמה לי שלא תמיד אנחנו עוצרים לראות את זה מבחוץ, אבל בעיניי זו נקודת גאווה קהילתית אמיתית: היכולת לקיים למידה ציבורית יסודית, פתוחה ומעמיקה סביב סוגיה כל כך מורכבת ורגישה.

ובתוך כל זה, אני מרגיש צורך אישי לומר תודה גדולה לחברי לצוות הלמידה – שקד אביב, מיכל בן נח, יעל דייג, שלמה כהן והיידי עפרון, על השקעה עצומה בתקופה אינטנסיבית מאוד. מאחורי כל מפגש עומדות שעות ארוכות של תיאומים, שיחות, קריאת חומרים, התלבטויות וניסיון אמיתי לבנות תהליך מאוזן, ענייני ומכבד. תודה נוספת לחברים שהתנדבו להנחות את מעגלי השיח שהתקיימו בסיום התהליך: עדי תירוש, רועי אסטליין, גליה חן, שקד וממי לברון.

ותודה מיוחדת גם לד"ר חבצלת אריאל המלווה אותנו במסירות, ברגישות ובמקצועיות לאורך כל הדרך. בתוך העומס, המתח והמורכבות, סייע הליווי שלה שוב ושוב להחזיק את התהליך ממוקד במטרה לשמה יצאנו לדרך: לאפשר לקהילה ללמוד באמת.

תהליך למידה לא מעלים מחלוקות וגם בסוף הדרך כנראה לא נחשוב אותו דבר. ייתכן מאוד שגם אחרי שנשמע את כל הנתונים — אנשים שונים יגיעו למסקנות שונות וזה בסדר. אולי אפילו טבעי.

אבל בעיניי, קהילה לא נמדדת רק בהחלטה אליה היא מגיעה אלא גם בדרך בה היא מגיעה אליה.

האם ידענו לייצר מקום שבו אפשר לשמוע גם עמדות שלא נוחות לנו? האם הצלחנו להפריד בין ביקורת עניינית לבין חשדנות או הקשבה חלקית? האם אנשים הרגישו שיש להם מקום אמיתי לשאול, לערער ולהשפיע? והאם הצלחנו, גם בתוך ויכוח משמעותי, לזכור שאנחנו בסופו של דבר קהילה אחת?

נדמה לי שאלה שאלות חשובות לא פחות מהשאלה עצמה שעל הפרק.

אני חושב שיש כאן הזדמנות קהילתית נדירה. אם הצלחנו לקיים תהליך למידה יסודי, שקוף ומכבד סביב נושא כל כך טעון, נוכל לקחת איתנו משהו חשוב גם להמשך הדרך. לא רק לגבי תחנת כוח, אלא לגבי האופן בו אנחנו כחברה מקבלים החלטות מורכבות בעתיד.

בהצלחה לכולנו!

ביום שלישי, 13 במרץ 2026 התקיימה ישיבת המועצה הכלכלית חברתית של הקיבוץ. הגשתי שאילתה בנושא ההתנהלות המקצועית והמנהלית סביב ביצוע הפרויקט נושא השאילתה הוא הכביש הדרומי.

החלפת צינור מים של מקורות עלתה לדיון כבר בשנת 2015 אז הייתי איש הקשר של הקיבוץ אל מקורות. כבר אז עלו שאלות על התוואי הרצוי מכיוון שישנם שני קווי מתח גבוה משני צידי הכביש הקיים. עלתה גם אפשרות (שנבדקה) להניח צינור עילי בין כביש 581 וגדר הקיבוץ. בשלב מסוים אפשרות זו ירדה מהפרק/

השאלות שעולות לגבי פרויקט זה הן רבות:

1. האם הוכנה תוכנית מפורטת  לביצוע הכביש כולל חתכים? והאם התקבל היתר לביצוע ? ידוע שישנן הגבלות ביצוע עבודות בשטח הכביש בגלל סמיכותו לכביש 581 .    

2 . האם ועדת תכנון מעורבת בתכנון וביצוע הכביש ? ומדוע לא מונה פרויקטור מקצועי לעבודה מורכבת זו ?

3 . האם נחתם הסכם/ חוזה כדין בין גבעת חיים איחוד לבין חברת מקורות לפני תחילת העבודה? האם קיימות ערבויות לביצוע העבודה ?

4. איך יכול להיות שנותנים אחריות בלעדית לחברה חיצונית לביצוע פרויקט בתוך שטח המחנה, ללא יכולת התערבות של נציג הקיבוץ ?

5. האם לא היה ראוי להפריד את עבודת הנחת הקו ע"י חברת "מקורות" לבין ביצוע הכביש ע"י קבלן תשתיות ופיתוח מקצועי ?

6. יש למנות אדם מקצועי לבדיקת תהליך קבלת ההחלטות ולהפיק לקחים ולשפר תהליכים לקראת פרויקטים עתידיים.

נקודות למחשבה בעקבות תשובת ההנהלה לשאילתה

המנהל העסקי עלה ונתן את תשובותיו. האמת? הייתי בהלם ואלם לנוכח תשובותיו. גולת הכותרת של התשובה הייתה כי העבודה של חברת מקורות בתוך שטח הקיבוץ נעשית ללא הסכם / חוזה מול הקיבוץ.! עוד נטען בתשובתו כי מנהל הקהילה התמנה למנהל פרויקט זה.

ואני שואל – האם כך צריך להתנהל פרויקט תשתיות בקיבוץ ? מי ממנה את מנהל הקהילה לניהול פרויקט? האם יו"ר הקיבוץ ידעה איך מתנהל הפרויקט? אם ידעה – זה גרוע מאוד ! ואם לא ידעה – זה גרוע פי 70.

תהייה נוספת – יושבים בישיבת המועצה כ-30 חברים ואולי עוד נציגים של ההנהלה, שומעים את דברי ההסבר של המנהל העסקי ואין שום תגובה או  הערה –  "שתיקת הכבשים" ! אף חבר מועצה או הנהלה לא קם ושאל לפשר ההתנהלות הזו.

היום מנהלת הנהלת הקיבוץ מו"מ עסקי על הקמת תחנת חשמל המופעלת בגז ואני תוהה – האם עלינו לסמוך עליה שהיא עושה את מלאכתה בצורה עניינית ומקצועית ? האם להנהלה זו יש אמון ציבורי לעשות עסקים חברתיים וכלכליים?

כמו שסיכמתי את דברי במועצה:

על ההנהלה לקבוע אדם או צוות שיגדירו נהלים ברורים לפיקוח וביצוע של פרויקטים עסקיים וחברתיים עתידיים.

תשובה לשאילתא / יעקב סיזל

רקע: ביצוע וניהול הפרויקט היו תחת יוני ארי, מנהל הקהילה וזאת עד סיום עבודתו כמנהל הקהילה. ליאורה, יו"ר הקיבוץ, פנתה אלי וביקשה ממני להמשיך את ניהול פרויקט הכביש הדרומי עד השלמתו. אציין כי סייעתי למקורות בתהליך קבלת היתר הבנייה מול הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עמק חפר.

1. בוצעה תוכנית מפורטת כולל חתכים בסיום עבודות הנחת צינור המים של מקורות.

2. הכביש מבוצע כפוף להנחיות ומגבלות כביש 581. מסיבה זו הכביש קרוב למגרשי החברים.

3. ועדת תכנון הייתה מעורבת בתכנון הכביש ועל פי תכנון זה מבוצע הכביש.

4. מייד שנכנסתי לניהול הפרויקט מטעם הקיבוץ, מיניתי מפקח מקצועי ותיק בוגר הטכניון. הוא איש המקצוע מול מקורות והקבלן. מטעם מקורות קיים גם מפקח מקצועי.

5. לא נחתם חוזה בין הקיבוץ לבין מקורות. קיימים סיכומי פגישות בין הקיבוץ למקורות.

6. לא קיימות ערבויות  לביצוע הפרויקט.

7. סעיף 4  – הקיבוץ מעורב באופן שוטף ובתאום עם מקורות והחברה נענית לבקשותינו בהתאם לסיכומי העבר.

8. סעיף 5 – החברה שמבצעת את הפרויקט עבור מקורות היא חברת אופק שבבעלות חברת רימון. היו  הרבה בעיות בהתנעת פרויקט הכביש. לאחרונה הצלחנו להוציא את העגלה מהבוץ.

9.  סעיף 6 – שאלה שלא בתחום אחריותי.

אני נכנס למשרד של שקד אביב, מנהל הקהילה, בדקה לארבע. הוא בקושי מתנתק ממסך המחשב שלו, אין אפילו דקה לנוח לפני הראיון. "הכל פה על סטרואידים", הוא אומר בחיוך כשאנו מתיישבים. "כמו מרק על סף רתיחה".

"תגיד", אני שואל אותו. "עוד אפשר בכלל לנהל את גח"א? כי את מדינת ישראל כבר אי אפשר, לפי מה שרואים כל לילה וכל יום. את ישראל וגח"א הקימו בערך באותו זמן עבור מעט אנשים שרובם האמינו באותו חזון. היום בישראל ובגח"א יש כמויות אדירות של אנשים והחזון? לא בטוח".

הוא עונה לי תשובה מתחום ההתמחות שלו – סיורי שואה. "ארגון 'הבונד' האנטי-ציוני טען כי אין סיכוי להקים מדינה יהודית, משום שנסיון העבר מלמד כי שנאת חינם מפילה בכל פעם מחדש כל מדינה כזו. אם נגיע למסקנה שלא ניתן לנהל – לא יהיה מה לנהל. אני חייב להיות אופטימי וכך לייצר מציאות".

אפרופו ניהול – אנחנו עוברים לדבר על כך שלא נרשמת התלהבות גדולה (האנדרסטייטמנט של השנה) מצד חברות וחברי הקיבוץ להיכנס לתפקידים בגח"א. "אני מבין את זה. זה מפחיד להתמודד בקהילה שלך. אני מסתובב בכלבולית ובבריכה ופוגש אנשים שניהלתי איתם שיחה לא נעימה רק שעתיים קודם. זה בהחלט משהו שעלול להרתיע. מבחינתי  – אני משתדל לטפל במה שמפחיד ומרתיע אותי במיידי ולא לדחות אותו".

אנחנו חוזרים לעניין בו פתחנו ונזכרים כי בעוד כמה חודשים יציין גח"א 74. כמעט הכל השתנה במהלך שבעה עשורים וחצי – אבל שיטת הניהול נותרה פחות או יותר על כנה.

"הנקודה החשובה היא שעולם הערכים נותר כפי שהיה", הוא מציין. "כבוד האדם, השאיפה לשוויון (שלא תמיד מתקיים) ובעיקר ערך הקהילה. נכון שהטכנולוגיה ודרכי התקשורת השתנו, אבל האנשים לא השתנו. אני חושב שגם לפני 74 שנים קיבלו החלטות לגבי אנשים שאתגרו את המערכת ואני מאמין בדרך הזו, גם אם אחרים כבר לא".

למתבונן מבחוץ נראה שהתפקיד ממש חשוב לו. הוא מדגיש שהוא נהנה, מדבר מתוך שכנוע עמוק ומפוקס בטיפול בעניינים שחלקם בהחלט דורש נשימה עמוקה. אולי בגלל זה הוא מדליק כעת מזגן.

טוב, גם מזגן עובד על גז אז עברנו באופן טבעי לנושא הגז. "כן, הנושא היה בדיונים בדרגים כאלה ואחרים בקיבוץ לפני הפרסום, אני מאמין שבעלי תפקיד נבחרו לתפקידם כדי לדון בעניינים כאלה לפני הבאת העניין לציבור, בשביל זה יש הנהלה. אמרה לי פה חברת קיבוץ משפט נהדר כשדיברנו על תחנת הכח – 'יש כאן תהליך שחשוב יותר מהתוצאה'. ההנהלה ובעלי התפקידים עובדים על תוכנית עבודה שקופה ומשתפת שתופץ לכלל הציבור. אני מאמין כי שלוש המטרות המרכזיות שלנו הן: להבהיר לקיבוץ שיש לנו חובה ניהולית להביא את ההצעה הזו, לוודא שהתהליך יהיה ראוי ומשתף ולהזמין את הציבור לקחת אחריות, ללמוד ובסוף להכריע בקלפי".

מה על שולחנך מעבר לענני הגז? אני תוהה. "אני עוסק רבות בנושא שחשוב לי אישית וחשוב בכלל – מערכת החינוך. היה פה שבוע חינוך מעולה בהובלת ערה, אנטה ויעל והייתה השתתפות ציבורית גדולה. אם בעבר היו פה מנהלי קהילה שבאו מתחומי בניין ותשתיות, כעת זה אני שבא מעולם החינוך וכאמור זה נושא שחשוב לי מאוד לקדם, כך שאני מעורב ועובד צמוד למנהלות. מצד אחד מערכת החינוך פה במצב טוב מאוד ומצד שני נכונו לנו אתגרים, משום שמחוץ לבועה הקיבוצית לא מעט דברים שקשורים לחינוך משתנים ולאו דווקא לטובה".

ואיך אתה רואה את המצב החברתי בקיבוץ? "אני חושב שבסך הכל הוא טוב ואנחנו מצליחים לקיים מערכת המנסה להתאים עצמה למכנה המשותף הרחב, תוך שהיא מנסה שלא לוותר על עקרונות. אני חושב שנקודה חשובה היא שהמערכת בגח"א נמדדת ביחס לשתי קהילות מובחנות – מערכת החינוך (ילדים ונוער) ופנסיונרים. אנו נמדדים ביכולתנו לתקצב, לעטוף ולקדם את שתי הקהילות הללו ושמים זאת כערך, בטח כשניתן לראות שהמדינה כושלת בתחומים אלה".

ומה יהיה בשיוך, שלא לומר אחריו? "השיוך יהיה אתגר גדול. זה תהליך קיבוצי שתלוי בחברים ועסקה הדורשת התגייסות של כולם, כי אני מזכיר שהקיבוץ הצביע באופן דמוקרטי בעד השיוך. הקיבוץ יסייע בהכוונה פיננסית ובהבאה של גורמים שיעזרו בהתאמת התשלומים – אבל אני מזכיר שסביר שלא יוכל לסייע באופן פיננסי ישיר לחברים. מה שחשוב בעיניי, זה להיות לצד האדם בלי קשר לכסף ואת זה נעשה. בלי קשר לשיוך, הנושא של קשר עם האנשים פה – מגיעות לפתחי סוגיות אנושיות ואני בעל אחריות כלפי האדם, גם אם אני לא מסוגל לעזור לו או לפתור את בעיותיו. אני רואה שאנשים מעריכים את היחס הזה, גם אם לא הצלחתי לפתור את הבעיה או הקושי".

הוא חושב להקים צוות שיעסוק בגח"א של אחרי השיוך. "מה שומר קהילה אחרי תהליך כזה, במסגרתו הופך כל אחד לבעל הנכס שלו? אני משוכנע שיש פה לא מעט אנשים שעבורם גח"א אינה רק פיסת נדל"ן אלא מחפשים יותר משמעות לחיים פה".

אני שואל על אתגרים קיימים. "יש פה לעיתים בעייה שנוצרה מאז ההפרטה בין הציבורי לפרטי – לא תמיד החבר יודע איפה הגבול בינו לבין הקיבוץ, על מה הקיבוץ אחראי ועל מה אני. יש גם לא פעם מצב שאנשים חושבים שהקיבוץ חייב להם. זה לא תמיד נובע מכוונה רעה – אנשים נותנים מעצמם ואז לעיתים נוצר מצב שהם מחכים לקבל חזרה. חשוב להדגיש שאנשים רבים נותנים מעצמם ללא תמורה – באים לישיבות מועצה, מתנדבים באירועים ומבקשים להיות אחראים למה שקורה פה. זה מתקשר לנושא עליו דיברנו בהתחלה – זה משהו שלדעתי נשאר כבר 74 שנים: התחושה שהפרט לא לבד פה ואנחנו עדיין נאבקים על ערכים כמו אז. אני שמח שבחרתי להתמודד על התפקיד ונבחרתי ומברך על כל יום במשרד הזה, גם אם הוא קשה ומאתגר".

טוב, מחוץ למשרדו מחכים צעירים שבאו לדיון על הזולה שבנו (רמז – בגח"א של המאה ה-21 זולות לא באות טוב בעין) אז אני אומר לו תודה ונפרדים עד הפעם הבאה.

כדי שיבין איך הדברים עובדים (קודם כל? ראיון לעלון!) הושבנו את שקד אביב לשיחה מהירה על השבועות שחלפו ועל השנים שתבואנה

ההמתנה לתוצאות האמת, מורטת תמיד את העצבים. "המתנתי במרפסת של יד-2 הקהילתי", משחזר שקד. "ישבתי עם כמה חברים וניתחתי את כל הליך הבחירות. ידעתי שהנייד שלי יצלצל כל רגע אבל אז, כמובן, הבת שלי לקחה לי אותו. התווכחתי איתה שתחזיר והוא צלצל. מהמזכירות הקריאו לי את התוצאה".

הוא לא חש אושר עילאי או הקלה. "כמובן ששמחתי אבל האמת שפתאום גם הרגשתי פחד. כל כך חיכיתי שזה יקרה והנה עכשיו זה כאן, מולי, התוצאה אליה ייחלתי וזה אומר שזה באמת זה. לא אוהב להיות קלישאתי אבל במקרה הזה לא מצליח אחרת. גודל האחריות נתקעה לי בין הראש לחזה ולמעשה, למרות שעבר כבר יותר מיום, התחושה שם. אני לא מתחרט לרגע ואני בחרתי בזה ואני מאחל לעצמי להחזיק את התחושה הזו כמה שיותר. אני איש של אחריות ומשם אני מגיע לתפקיד וזה חשוב לי מאוד".

והתכניות שלו? הוא מתחיל בציטוט של חווקה פולמן, קשרית במחתרת בגטו וורשה. "בסוף דבריי אני פונה לנוער, לאלה שיבנו את עתיד הארץ הזו ויעצבו את החברה כאן. כאשר נסתיימה מלחמת העולם השנייה, לאלה מאיתנו ששרדו היה החופש קשה ומכאיב. אובדן הכל – משפחה, חברים, מיליוני יהודים – הורגש בעוצמה אכזרית. לחזור לחיים ולהתחיל הכל מחדש, נראה כבלתי אפשרי כמעט. עזרה לנו האמונה והתקווה שהעולם החדש יהיה אחר, שבארץ שלנו, בישראל, החברה תהיה צודקת, מוסרית, טהורה ובה ישמר צלם אדם בכל התנאים ובכל המצבים. אני קוראת לנוער שלנו: שמרו על החלום, טפחו אותו, היאבקו עבורו".

הוא מספר כי במילים אלו סיים בערך 100 הדרכות של סיפור מרד גטו וורשה בפולין. "בכל פעם הייתי פונה לקבוצה שהדרכתי ומבקש מהם שייקחו אחריות על החברה, שינהיגו, שיובילו לבחירה בטוב. כל פעם מחדש הייתי גם קצת מתוסכל מעצמי שאני מסוגל לעשות הרבה יותר ממה שאני עושה".

משם הגיעה הבחירה להתמודד על תפקיד מנהל הקהילה. "מתוך ערך חזק של תחושת אחריות ורצון להוביל ולכוון לטוב בתוך הקהילה שלנו. לשמור על המוסרי והערכי ועל הערבות ההדדית שאני כל כך חושש שתישחק ותשאיר אותנו לבד עם עצמנו. הקו המנחה שלי הוא קודם כל קהילתיות. לשמור על המבנה הזה: יושר, חריצות, אמינות, מעשיות והיום גם חשוב מאוד שהציבור ידע מה קורה כדי להגביר את תחושת האמון". 

יש לו כבר שלושה נושאים ראשונים לעסוק בהם. "קודם כל ללמוד היטב את התפקיד. אני לא רוצה לשלוף שום דבר פופוליסטי ורוצה להיות יסודי בפעולות שאעשה ולכן חשוב שאלמד מה עומד על הפרק, מה הם הצרכים המיידיים של הקיבוץ ושל הענפים השונים. יש צורך לאייש תפקידים שהתפנו לאחרונה וגם בזה אעסוק כבר מההתחלה, כמו גם בחיזוק ההיכרות והקשר שלי עם הכוורת המובילה את הקיבוץ עוד לפני שנבחרתי. הנושא שלישי הוא השיוך. אני רוצה להיערך וללמוד אותו מכיוון שהיום בו נהיה חייבים להתחיל לשלם אינו רחוק ויש עבודת הכנה רבה לפנינו". 

אי אפשר בלי כמה מילים על הקמפיין שעבר. "היו כמה רגעים מיוחדים מאוד בהם הרגשתי את גודל הרגע. הרגע הכי מיוחד היה כאשר חבורה מדהימה התלכדה סביבי ויחד התחלנו את העבודה. לא שאלתי אותם אם אני יכול לפרסם מי הם, אז אשאיר את השמות לעצמי. האמונה שלהם בי, הבחירה שלהם לתמוך בי, ההתגייסות והעמידה שלהם לצידי, היו שווים הכל מבחינתי. ברגע שיש לך חבורה כזו – אין גבול שיכול היה לעצור אותנו. אנשים חכמים, חמים, טובי לב, אוהבי אדם ובעיקר כל כך אוהבים את הקיבוץ וכל כך רוצים שיהיה כאן טוב. מהרגע שנרתמו, ידעתי שאני עטוף ובידיים טובות. אני מנצל את הבמה הזו להודות להם שוב". 

הגיע הזמן להמשיך קדימה. "אני מאחל שיחזור השקט לרשתות החברתיות של הקיבוץ. בשבועות האחרונים זה היה קצת מוגזם (למרות שנשמרה שפה מכובדת ומתורבתת) ואינטנסיבי ואני מקווה שמרגע שהגיעו התוצאות, נדע לחזור לעיסוקי היומיום. אני מאחל לעצמי ולקיבוץ שהכניסה שלי תהיה חלקה ושנתחיל לעבוד ולעשות פעולות חיוניות. אני מאחל שלא אאבד את הקשר לחברות ולחברים ואישאר נגיש ושיהיה נעים לפנות אליי. אני משוכנע כי גובה העיניים ימשיך להוביל אותי וכי הדלת שלי תהיה פתוחה עבור כל מי שירצה להיפגש ולשוחח. אני מאחל לכולנו שנים טובות, אני מאמין ביכולתי להוביל ולהצליח. תודה לכל מי שהצביע/ה ובטח כבר בקרוב אכתוב שוב בעלון על נושא חם שדורש התייחסות". 

חברות וחברי קיבוץ יקרים,

אני מבקש לפתוח בתודה גדולה לכל אחת ואחד מכם. תודה על ההזדמנות שניתנה לי לנהל את הקהילה בגבעת חיים בארבע השנים האחרונות.
תודה על האמון, על השותפות ועל האפשרות להוביל תהליכים משמעותיים שחיזקו את גבעת חיים איחוד והכינו אותנו לעתיד שנמצא כבר מעבר לפינה.

שמחתי וראיתי בזכות לקחת חלק בעשייה עמוקה שנגעה כמעט בכל תחום בקיבוץ. תהליכים שלפעמים היו מורכבים, אבל תמיד היו מכוונים לטובתכם ולטובת הדורות הבאים. הקדנציה הזו הייתה אינטנסיבית, מאתגרת ומלאת אחריות, אך גם מתגמלת, מחזקת ומלמדת. אני מסכם אותה בתחושת גאווה גדולה ובתחושה אמיתית של שליחות שהתגשמה.

ההישגים המרכזיים בארבע השנים האחרונות

במהלך ארבע השנים האחרונות הובלתי שורה ארוכה של תהליכים משמעותיים שיחד יצרו שינוי מהותי באיכות החיים, בתפקוד המערכות וביכולת הניהולית של הקיבוץ.

אחד ההישגים הבולטים היה ייצוב תקציב הקהילה. לאחר שנים של גרעון, הצלחנו להפוך את המגמה וליצור מסגרת תקציבית יציבה ומאוזנת. ניהול תקציב של כ־45 מיליון ש"ח בשנה דרש עבודה מקצועית, בקרה הדוקה ותכנון ארוך טווח וכל אלה אפשרו לנו להשקיע במהלך הקדנציה כשישה מיליון ש"ח בשורה של פרויקטים קהילתיים – משיקום מבנים בשכונת החיילים והסטת קווי תשתית, דרך הוספת ממ"דים במערכת החינוך ושיקום חצרות הגנים ועד בניית תוכנית תנועה כוללת.

בתחום החינוך שמרנו על הרוח הקיבוצית ועל צוותים איכותיים, בתקופה בה יישובים רבים מתקשים בכך. בגיל הרך שמרנו על יציבות מקצועית ותקציבית ובחינוך החברתי הצלחנו לייצב את מערך ההדרכה, כך שמדריכים נשארים שנתיים ויותר, שינוי משמעותי לעומת העבר.

בתחום הדיור יצרתי סטנדרט ברור ואחיד לשכירות, סידרתי חוזים, הנהגתי סדר תור שקוף והבאתי לכך שכל פנייה של חבר או תושב מקבלת מענה ברור, הוגן ומסודר. בנוסף, שינוי מדיניות דירות החיילים יצר הכנסה שנתית של כ־450,000 ₪ לקיבוץ. לצד זאת, בניתי יחד עם מנהלי הענף, מנגנון מעקב שיפוצים המבטיח תחזוקה שוטפת ומעבר מסודר בין דיירים.

גם ענף המזון עבר שינוי משמעותי. נכנסתי למשבר שיפוץ המטבח והובלתי אותו עד לסיום מלא של הפרויקט. יחד עם אלה, פתחנו את המעדנייה, בנינו תוכנית עסקית שייצבה את הענף ושמתי דגש על שיפור איכות האוכל ויציבות כוח האדם. לאורך כל הדרך שמרתי על האיזון העדין בין חדר אוכל כמרכז קהילתי לבין אחריות תקציבית.

בכולבולית, יחד עם תניה, יצרתי מהפך אמיתי. שיפרנו את איכות ומגוון המוצרים על בסיס פידבק מהחברים, טיפחנו צוות מקצועי ומסור, שיפרנו את הנראות והגדלנו משמעותית את המחזור ואת ההכנסות, תוך שמירה על ערך קהילתי ולא רק עסקי.

את הבריכה, שהופעלה שנים רבות באופן פרטי, החזרתי לניהול הקיבוץ. עשיתי זאת ברגישות רבה ותוך שמירה על האינטרסים של החברים ועל רווחיות תפעולית. התוצאה היא נכס קהילתי מתפקד היטב.

בענף הבינוי ביצעתי שינוי מבני משמעותי: פירקתי את הקונספט הישן ובניתי מודל חדש המפריד בין תחזוקה שוטפת של היישוב וניהול ופיקוח על פרויקטים ציבוריים. בענף הנוי התמודדתי עם אחד הוויכוחים העמוקים ביותר בקיבוץ, בין גינון בר-קיימא לבין גינון מסורתי. יזמתי תהליך שקוף ומבוסס שיתוף ציבור, שאותו יש להמשיך ולדייק גם בהיבט החברתי וגם בהיבט התקציב גם לאחר סיום תפקידי.

בתחום התקשורת ביצענו קפיצת מדרגה טכנולוגית. לאחר שתשתיות המתגים לא הוחלפו 12 שנים, הובלתי יחד עם ועדת תקשורת שדרוג כולל של כל מערך התקשורת, מה שמאפשר היום לכל החברים ליהנות מחיבור אינטרנט יציב, מהיר ומתאים לעולם הדיגיטלי המתפתח.

בתחום התרבות המשכתי לתמוך במסורות קהילתיות ובאירועים המחזקים את החיבורים בין החברים. הארכיון עבר דיגיטציה מקיפה לשימור ההיסטוריה המקומית ובמקביל קמו יוזמות חדשות כמו חנות יד שנייה והמועדון הסגול לצעירים, יוזמות שהפכו לחלק מהמרקם החברתי.

בפרויקטים הגדולים ובראשם שכונה ג’, ניהלתי תהליך מורכב בין עשרות גורמים: בונים, מנהלת, קבלנים, חברה מנהלת ומפקחים. הובלתי את העבודה התקציבית, התכנונית והקהילתית, שמרתי על שקיפות מלאה מול הציבור והיום, כשהבתים הראשונים מתחילים להתאכלס, ניתן לראות את התוצאה הברורה של עבודה מתמשכת ועקבית.

בתחום השיוך הובלתי את עדכון המפות לכלל החברים, סגרתי הסכמים מורכבים עם בעלי חובות וטיפלתי בעשרות מקרים של יורשים, חופשות ארוכות ובנים תלויים. כל זאת ברגישות רבה מתוך איזון בין נהלי הקיבוץ לבין הערכים הקיבוציים.

בתקופות חירום נדרשנו לעמוד במבחן אמיתי. הובלתי את ניהול החירום יחד עם צח"י וכיתת הכוננות, הסתמכתי על נסיוני מפיקוד העורף ויחד הצלחנו לייצר תפקוד יציב, רגוע ואחראי. בתקופות מורכבות נקלטו כאן כ־40 משפחות בזמן אמת והקהילה הפגינה חוזק יוצא דופן.

במבט רחב, ארבע השנים הללו היו שנים של בנייה, של יסודות, של תהליכים, של מסגרות ניהוליות ושל קהילה שמתחזקת ומתעצבת.

לסיום

עם סיום הקדנציה, אני מביט על ארבע השנים האחרונות בתחושת גאווה עמוקה. עשינו דרך ארוכה, ביססנו יסודות חזקים ויצרנו תהליכים אשר ילוו את הקיבוץ לשנים קדימה.

אני רוצה לברך את שקד אביב בכניסתו לתפקיד מנהל הקהילה. אני משוכנע שהוא יוביל את הקיבוץ ברגישות, בשיקול דעת ובאחריות. אני עומד לצידו באופן מלא בתקופת החפיפה ואמשיך לסייע בכל צורך גם לאחר מכן, מתוך מחויבות עמוקה לגבעת חיים איחוד ולחברים. תודה על הזכות להוביל אתכם. uתודה לכל מי שלקח חלק בעשייה, בעבודה היומיומית ובעיצוב דרכה של הקהילה שלנו.

ביום ובלילה היא לא עוצרת – הדמוגרפיה הגח"אית.

לידות, חזרות הביתה, קליטה מסיבית ועוד תצורות אחרות של תוספות אנושיות, מעלות את סוגיית מיליון הדולר: איפה כולם יגורו? "אוטוטו מסיימים את בניית שכונה ג' ומתחילים לאכלס אותה", אומר יעקב סיזל, המנהל העסקי של גח"א. "אבל אנחנו ממשיכים לעמוד מול המציאות של בני קיבוץ שרוצים להיקלט ולגור כאן".

סיזל מסביר כי תכנית המתאר של הקיבוץ מדברת על כ-550 יחידות דיור ולאחר השלמת שכונה ג', יש כ-415. כלומר, ניתן לבנות עוד כ-135 יחידות דיור.

"הבנו שיש אפשרות לבנות יחידות דיור נוספות, אבל התב"ע (תכנית בניין עיר) של הקיבוץ לא מעודכנת ולכן צריך להכינה ואת זה אנחנו דוחפים כעת בכל הכוח. הנושא באחריותה של נועה לברון שהיא מסודרת, מדוייקת ומלאת מרץ ולכן האדם המושלם לתפקיד זה".

חשוב להזכיר – על כל היחידות שיוזכרו בכתבה הזו, צריך לשלם 91 אחוזים מערך הקרקע, כלומר המחירים אליהם התרגלנו בקיבוץ הישן ובשתי שכונות ההרחבה הראשונות, יישארו בגדר חלום מתוק ורחוק. 

ראשית, מתברר כי בשכונה ג' תהיה תוספת של כשש יחידות דיור (שש משפחות) שישלימו את השכונה. קצת מערבית לשם, מתוכננת שכונה נוספת. "על שטח בו נמצאים כיום מבני הנעורים הישנים יחד עם שטח שפרירים א', יהיו כ-67 יחידות דיור בבנייה צפופה, קרי 5-6 יחידות דיור לדונם", מסבר סיזל את האוזן. "לגבי הנושא הזה אנחנו מתקדמים: קיבלנו את אישור ועדת התכנון של הקיבוץ, כעת העברנו את התכנית לוועדה המקומית של מועצת עמק חפר ואחרי שנקבל אור ירוק שם, נחזור לוועד ההנהלה ולמועצה של הקיבוץ להמשך התקדמות".

את כל התכניות הללו ואחרות, מלווים בעלי תפקידם: החל בעמוס וכמן, האדריכל של הקיבוץ וגם אדריכל נוף, מתכנן תנועה, יועץ בטיחות, אנשי שימור מבנים וכל האנשים הללו ערכו סיורים בלוקיישנים המוזכרים לצורך הכרת השטח והכנת התכניות.

אבל רגע – יש עוד. "על המדרון בצד המזרחי של שכונת הרחבה ב', היכן שמשתרע כיום המרעה החדש של האורווה, נבנה עוד כ-26 יחידות דיור", מתאר סיזל. "הטופוגרפיה באתר הזה תאפשר שילוב בנייה של בתי קרקע בדומה לשכונה ב' ושל יחידות מדורגות בסגנון דירות גן-גג". 

אבל מעבר לאותן 550 יחידות, משתרע מרחב של חזון בו יגיע הקיבוץ ל-700 יחידות דיור בעתיד הרחוק יותר, זאת לפי החלטות של מוסדות התכנון (תיקון 5 לתמ"א 35 הצפוי להיכנס לתוקף).

"המרחב העתידי יהיה השדה המערבי", אומר סיזל ומכוון לשדה המשתרע מדרום למתחם "לגעת בחיות" כיום. "כנראה שיהיה תהליך של הטמנת קווי מתח גבוה באדמה וכך תיפתר סוגיית שני קווי המתח הנמצאים כיום בשדה המערבי. הבנייה שם תהיה במתאר של 2-3 קומות לאורך הכביש הקיים כיום, כך נגיע ל-700 יחידות דיור בגח"א".

בקיצור – אם כבר היום אתם אומרים לעצמכם שאתם לא מכירים את רוב האנשים המתגוררים כאן, דמיינו רגע מה יהיה המצב בעוד עשור.

רובנו, כאנשים פרטיים, נפגוש את מנהל הקהילה ברגעים משבריים, ברגעי מצוקה, סכסוך, או צורך מיוחד. אין ספק שניהול מצבים כאלו זה חלק מתפקידו של מנהל הקהילה. זה בהחלט לא קל, וזה קשה פי כמה וכמה כשמדובר בחברים ושכנים. במובן הזה, כשמנהל הקהילה איננו חבר קיבוץ, זה מפחית רעשים וחיכוכים, וגם מקל על הצבת גבולות שלפעמים אין ברירה אלא להציב, גם כשזה מאוד מאוד לא נעים.

אבל פרט לניהול מצבים כאלו, התפקיד כולל עוד הרבה מאוד תחומים שרבים מאיתנו לא נחשפים אליהם. חשוב לי לכתוב את הדברים כאן בגלל שבקרוב מאוד תגיע לקלפי הצבעה על מנהל הקהילה הבא. לפנינו הבחירה בין יוני ארי, מנהל הקהילה המכהן, ושקד אביב, חבר קיבוץ שהגיש מועמדות. ההנהלה ממליצה על יוני, ורציתי לנצל את ההזדמנות להסביר את ההחלטה הזו כפי שאני מבינה אותה. למען הסר ספק, הדברים הכתובים מטה הם עמדתי שלי בלבד. ועוד "הסר ספק" חשוב במיוחד: אני חושבת ששקד הוא אדם נהדר ואיש מעורר השראה, עם נסיון חינוכי מרשים. הוא יקר לי מאוד. מנסיוני, גם שקד וגם יוני הם אנשים ישרים ואמיצים. התמיכה שלי ביוני היא לא אישית, אלא קשורה לאופי התפקיד.

היבט חשוב ולא מוכר מספיק בעבודתו של מנהל קהילה הוא ניהול תקציבי של כלל הפעילות הקהילתית. לפעמים זה מגיע ממש להובלה של תהליכים עסקיים. לדוגמא, בגבעת חיים איחוד מנהל הקהילה אחראי על מספר ענפים כמו הכלבו וחדר האוכל. יחד עם ראשי הענפים הקהילתיים, מנהל הקהילה בונה תוכנית עסקית ומכין תקציב, תוך כדי איזון עם צרכים אחרים ומגבלות של משאבים וכוח אדם.

ההחלטות הללו משפיעות לא רק על מצבו הכלכלי והרווחתי של הקיבוץ, אלא גם על איכות החיים של כולנו. במובן הזה, בניית תקציב זה לא "ניהול כסף", זה לשמור על היכולת שלנו לקדם ולשמר את מה שחשוב לנו, מבחינה ערכית וחברתית. חשובים לנו ממ"דים בגיל הרך? צריך לממן את זה במקום לממן משהו אחר. אנחנו רוצים לשמור על חדר האוכל כמשאב קהילתי משמעותי? צריך למצוא דרך שבה זה לא יהווה נטל כלכלי על החברים ועל הקהילה.

על מנת שנוכל להשיג את מירב המטרות שלנו, נדרשת חשיבת עומק ורוחב, וזה דורש נסיון. כשיוני נכנס לתפקיד, תקציב הקהילה סבל מגרעון כרוני. כיום התקציב מאוזן, וזה הרבה מאוד בזכותו ובזכות הנסיון הניהולי הקודם שלו שעזר לו לתעדף, לחזות ולאזן צרכים ועקרונות בצורה טובה.

מנהל הקהילה בגבעת חיים איחוד ממונה לעיתים קרובות על ניהול פרוייקטים מיוחדים. מאז שנכנס לתפקיד, יוני הוא גם יו"ר מנהלת הבנייה של שכונה ג', שגם אני חברה בה. במסגרת זו, יצא לי לעבוד איתו שעות רבות ואני יכולה להגיד באופן נחרץ שתרומתו לפרוייקט היא אדירה ושבלעדיו אני בספק רב אם היינו מצליחים להגיע לקו הסיום, שכבר נראה באופק. יתרה מכך, כל הנסיון שנצבר בניהול הבנייה הזו יכול לשרת את המשך פיתוח הקליטה בקיבוץ. לדעתי חשוב מאוד לשמר את זה ולקצור את הפירות של הידע שנרכש, בתקווה שהשכונות הבאות יצליחו לקום באופן מהיר וחלק יותר.

עוד תחום שבו מנהל הקהילה משפיע במיוחד הוא בניסוח ואכיפת עקרונות הפעולה בקיבוץ. על פניו, כולנו בעד שמוסדות "יראו את האדם" ולא יאכפו החלטות באופן עיוור. אבל הצד השני של זה הוא שאכיפה אד-הומינם, או כללים שחלים על חלק מהאנשים ועל חלק לא, מייצרים לעיתים קרובות אי-צדק וגרוע לא פחות, חוסר שקיפות ובלבול. בין החוזקות של יוני זה היכולת שלו להסדיר וליישם כללי עבודה, וזה ניכר בכל התחומים בהם עסק. לדוגמא, יוני קידם הסדרה של סוגיות הנוגעות לממשק בין תשתיות ציבוריות לפרטיות, על מנת לייעל תהליכים, לייצר שקיפות ואכיפה הוגנת ולחסוך עלויות מיותרות.

יש סיבה שקיבוצים רבים חסרים ניהול שקוף ומסודר. זה ממש קשה. זה קשה גם מבחינה ביורוקרטית-מוסדית להוביל שינויים וגם מבחינה חברתית להטמיע אותם מבלי לפרום קשרים קהילתיים או לעורר זעם רב. וכל כך קל להשאיר דברים כפי שהם, אפילו שזה מבולגן ויקר ולא הוגן. הנחישות שבה יוני פועל בתחום הזה ראויה להערכה בעיני, היא נדירה וחשובה.

לסיכום, לתפקיד מנהל הקהילה יש פנים רבות. בשנות העשייה שלו בקיבוץ, יוני הביא לשיפור ממשי ברבים מהם. נכון, לא הכל מושלם. גם יוני עשה ועושה טעויות, ולא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי מתנגדת בכל תוקף לחלק מהמהלכים שהוביל. אבל כשאני מסתכלת על מכלול הסוגיות שבהן מנהל קהילה מתעסק, על כל המורכבויות שלהן, גם החברתיות וגם הכלכליות, אני מתחזקת בדעתי שלא מספיק ששני המועמדים הם אנשים טובים. בנקודת הזמן הזו, אני סמוכה ובטוחה שהדבר הנכון עבור הקיבוץ שלנו כרגע הוא לבחור ביוני לקדנציה נוספת.

מיכל בן נח

חברות וחברי קיבוץ יקרים,

לפני ארבע שנים נכנסתי לתפקידי כמנהל הקהילה. אלו היו שנים אינטנסיביות במיוחד, עם אחריות כבדה, עבודה מורכבת, והתמודדות יומיומית בין תקנונים, אנשים ודעות שונות. לא תמיד זה היה פשוט, ולפעמים זה דרש החלטות לא פופולריות, אבל תמיד מתוך ראייה רחבה של טובת הקיבוץ כולו.

כשחשבתי האם להתמודד לקדנציה שנייה, שאלתי את עצמי למה להמשיך? למה לקחת שוב אחריות כל כך גדולה, להוביל את הקיבוץ בתקופה כל כך דרמטית לעתידו? אבל התשובה הייתה ברורה: כי אני אוהב את האתגר ואת האנשים.

כשאני קם בבוקר, אני אוהב את האתגרים שעומדים בפניי ובפני הקיבוץ, מהקליטה של שכונה ג' והשינוי הדמוגרפי הצפוי ועד היום שאחרי השיוך. אני מאמין שבזכות הניסיון הרחב שצברתי, יחד עם העשייה המקצועית והדרך האנושית שבה אני פועל, אוכל להמשיך להוביל את הקיבוץ בביטחון, ברגישות ובשותפות.

בקישור המצורף, תוכלו לקרוא על העשייה שלי ומבט קדימה על הקיבוץ: https://tinyurl.com/4mbn6nec

מתוך כך, אני מבקש את תמיכתכם ואת אמונכם בהצבעה בקלפי בימים חמישי ושישי הקרובים.

בברכה,

יוני ארי, מנהל קהילה

חברות וחברים יקרים,

ברצוני לשתף אתכם בהחלטתי להתמודד לתפקיד מנהל הקהילה בקיבוץ.
במקצועי, התחלתי את דרכי במערכת החינוך כמחנך והמשכתי כיועץ חינוכי והובלת צוותים. במקביל, אני מנהל חברה של 30 מדריכים ומדריך בעצמי מסעות לפולין.
בארבע השנים האחרונות אני מכהן כיו"ר המועצה וכיו"ר האסיפה – תפקיד שהפך למשמעותי עבורי, דרכו זכיתי להעמיק את ההיכרות עם הצרכים, השאיפות והאתגרים של הקהילה שלנו.
הרגשתי שאני מתפתח, מעורב ומוביל יחד עם המועצה תהליכים משמעותיים, כמו, יצירת שיח מכבד וראוי בדיוני המועצה, שמירה על מנהל תקין, שקיפות ואחריות לצרכי הקיבוץ, קידום יוזמה של 50% נשים במועצה ועוד. העברנו ארבעה תקציבים, עסקנו בדוחות מבקר הקיבוץ ובנושאים חשובים רבים.
שמעתי שישנם אנשים החוששים מהקשיים של ביצוע תפקיד רגיש ותובעני בביתי שלי, אך זה בעצם הדרייב שלי.
יש ערך אדיר לכך שמי שמוביל את הדרך, מכיר את השטח, מרגיש את הדופק, ופועל מתוך שייכות מלאה ואהבה למקום.
לגבי הניסיון בניהול קהילה, תפקידי במועצה היה קרש הקפיצה שגרם לי לרצות להשפיע ולהוביל את התהליכים הרבים שעומדים מולנו.
תפקיד ניהול הקהילה דורש הגיון בריא, תקשורת בין אישית טובה, יכולת לקדם תהליכים ולהוביל אנשים – ובזה יש לי ניסיון רב.
אני מתחייב ללמוד ולהתפתח עוד תוך כדי תנועה כדי להתמקצע במה שצריך. כמו כן, אני אוהב ולא חושש להתייעץ עם אנשים בעלי ניסיון וידע.
אני רואה בשנים הקרובות תקופה קריטית לעתידנו כקיבוץ: הגידול הדמוגרפי, תהליכי השיוך והקליטה, חיזוק תחושת השייכות וזהות הקיבוץ, שמירה על איכות החיים בקיבוץ בדגש על נושאי החינוך, התרבות, שמירה על מוסדות ציבוריים כמו חדר האוכל, נושא הנוי וכדומה. כל אלו מציבים בפנינו אתגרים משמעותיים. כדי לעמוד בהם נדרשת קהילה מגובשת, בעלת חזון משותף, שמגדירה לעצמה ערכים, כיוונים וגבולות.
מתוך אמונה גדולה בקיבוץ שלנו, ברוחו ובכוחו הקהילתי, אני מבקש את תמיכתכם בבחירתי לתפקיד.
אשמח להיות בקשר ולשוחח עם מי מכםן שמעוניין/ת באופן פרטי.
בברכה, שקד