בשנים האחרונות אנחנו עסוקים בדיון מתמשך (גם בעלון) על מהות וגבולות הקהילה, התמיכה, הסיוע ובסופו של דבר בשאלה החשובה – מה זה קיבוץ מופרט?

הקרן לעזרה הדדית היא אחד הביטויים הנפלאים של הערבות ההדדית של הקיבוץ וזה אחד מביטויי התמיכה שנשמר לאורך כל הדרך. מה שפעם היה חלק מהתקציב השיתופי, שינה צורה לקרן עצמאית, אבל מהות המטרה נותרה זהה.

לפני מספר שנים לקחתי על עצמי את תפקיד יו"ר הנהלת הקרן ויחד איתי מתנדבים בהנהלה איריס קריאו ואלדד ורדי. מלוות אותנו דנה גורן, עו"ס חברת עין החורש ובעלת נסיון רב במספר קיבוצים בנושאי רווחה ועו"ד רחל גרין שהיא היועצת המשפטית לקרן.

מבין תפקידים שונים, התנדבות בחגים ועוד, זה אחד הדברים המשמעותיים שזכיתי לעשות כאן ויש תחושה אמיתית, לעיתים ממש "חרדת קודש", שזו ההזדמנות לסייע לחברים ברגע בו הם הכי צריכים.

מה מהות הקרן?
הקרן הוקמה במסגרת תקנות הקיבוץ ולה חשבון בנק נפרד ועצמאי ומטרתה לספק סיוע לכל חבר או חברה שנקלעו למצוקה כלכלית אותה אינם יכולים לפתור בכוחות עצמם וכאשר הפתרונות האחרים של הקהילה (רווחה, בריאות וכד') אינם מספיקים. כל אחד מחברי הקיבוץ משתתף במימון הקרן (60 ₪ בחודש) ומכאן גם זכותו לפנות אליה. לאורך השנים פנו חברים לקרן במגוון גדול מאוד של נושאים – בריאות, משבר משפחתי, נפשי, אישי ולעיתים גם בצורך לממן שמחות. הקרן מנוהלת בידי חברי קיבוץ הנבחרים בקלפי והיא מיועדת עבור כל חבר/ה לפניות בכל נושא, כאשר דיסקרטיות היא ערך מרכזי בהתנהלותנו.

איך פונים ומה נדרש?
כשחבר מחליט לפנות לקרן, הוא מגיש טופס הנמצא באתר הקיבוץ עם פרטים אישיים – פירוט הסיבה בגינה הוא פונה, הכנסות, הוצאות, תמונת מצב עדכנית ולעיתים גם מסמכים נוספים המראים שהנסיון למצוא פתרונות אחרים נעשה ואינו מספק מענה. אנו מציעים לפונה להגיע לפגישה איתנו כדי להציג את הבקשה ולהבין יותר את הפרטים. ישנה גם אפשרות להיעזר בחבר אחר שייצג את הפונה, במידה והחבר מעדיף זאת.

תפקידנו הוא לבדוק את הפנייה תוך שמירה קפדנית ביותר על פרטיות. במידת הצורך אנו מקבלים ייעוץ משפטי שמטרתו לוודא כי הקרן פועלת לפי התקנון שלה ובודקים כיצד ניתן לסייע.

ישנו תחום אחד שלגביו קיבלנו בהנהלה החלטה לפיה אנחנו לא יכולים לסייע והוא נושאי נדל"ן, שיפוצים, בנייה (גם של ממ"דים) ושיוך. הנושאים הללו יקרים וכבדים עבור חברים רבים ואין ביכולתה של הקרן לסייע בכך. חשוב לציין שזו החלטה שלנו ואין זה מחויב המציאות בתקנון.

אנחנו מניחים שהמעמד של הגשת בקשה לוועדה וחשיפת הפרטים האישיים הוא מאוד לא נוח. אם חבר או חברה הגיעו למצב שהם פונים, כנראה יש כאן מצוקה אמיתית ואנו עושים את המאמץ לסייע.

לסיכום, הקרן הזו היא שלנו ובשבילנו. כל מי שחש שהגיע למבוי סתום וצריך את עזרת הקרן מוזמן לפנות לכל אחד מאיתנו חברי ההנהלה – איריס, אלדד ואני.

אתחיל מהסוף. תעסוקה היא העוגן שלי, עשייה היא השפיות שלי כי תעסוקה היא לא רק פרנסה, היא זהות, היא סיבה לקום בבוקר, היא הדרך שלי להגשים את עצמי ולהאמין שיהיה פה טוב. את האמת הזו אני מחזיקה מעל 13 שנים, זו התאוריה מאחורי המודלים, זה הרציונל שעומד מאחורי הארגון בו אני עובדת, אבל זו לא סיסמה, זה היומיום שלי.

אודי הקוקר-ספניאל הגיע ב-6 באוקטובר, ירון יצא ב-7 באוקטובר ונשארנו לבד פה בקיבוץ, המומים ומפוחדים, בנסיון לעבור את הימים בשפיות ובחתיכה אחת עם קקי ופיפי של גור בן שלושה חודשים.

ביום בו התקשרה אלי נירה המנכ"לית ואמרה לי לקחת את האנשים הטובים ביותר, להקים יחידת גרילה בשם "צוות טקילה" ולעשות מה שצריך, קרו שני דברים: עשיתי גוגל וגיליתי שיש דבר כזה "צוות טקילה" ונירה הצילה אותי.

אני טובה בליצור יש מאין ואני טובה בלתכנן ולהוציא לפועל. כל יצירה היא אירוע שצריך להקים, אני מציירת לי תמונה בראש, זה קל.

לא קל לי להיות עם שני ילדים בבית ולא קל לי להיות לבד. ירון עושה הכל ואני בעיקר עובדת, מתכללת ומבשלת בשישי שבת. אלו היו ימים בלתי נסבלים אבל נירה נתנה לי משימה ואני מסתערת: תוך שעתיים יש סקיצה בראש, תוך יומיים צוות וב-21 בנובמבר 2023 אנחנו במלונות בירושלים ופוגשים מפונים מהצפון. 

פגשתי אנשים שנתלשו מביתם, מסתובבים עם פיג'מה בבית מלון, עוברים מהחדר לחדר אוכל ובחזרה ובדרך יוצאים למכולת לקנות סיגריות עם הפיג'מה.

הסיפור של העשייה שלנו בימי מלחמה הוא עקרון הרציפות התעסוקתית – סיבה לקום בבוקר, להיות בעשיה, בבחירה, להרגיש באונים ובשליטה, לצאת מהפיג'מה, להיות בתנועה, ללמוד, לשכלל מיומנויות, אולי להניע את העסק מחדש במקום אחר, אולי ללכת ולמצוא עבודה, רק להיות בתנועה.

דמיינו את עצמכם נמצאים חודש בחדר במלון בעיר רחוקה מהבית, תחשבו מה זה להיות 17 חודשים במפונות מתמשכת ומה ההשלכות שלה?

דצמבר 2023 וירון נכנס לעזה. ניתק הקשר ואני מחפשת לברוח, עובדת בלי סוף מזום לזום, מתורמת לשותף, כותבת תכניות, מגייסת כספים. בפברואר אנחנו נכנסים ללוות את תושבי ניר יצחק בחבל איילות, באפריל את תושבי כפר עזה בשפיים ובשלב הזה גייסנו מעל ארבעה מיליון ש"ח ואנחנו מלווים את תושבי הצפון במרחבי הפינוי מטבריה ועד אילת.

ירון משתחרר אחרי 117 ימי מילואים ואנחנו מתחילים בשיקום. ברגעים שעצרתי ושאלתי את עצמי מה עזר לי לעבור את התקופה הזו, ידעתי לומר שזה העוגן שנירה שלחה לי: היא נתנה לי משימה והאמינה בי, שלחה לי חבל הצלה שהכריח אותי להיות בעשייה בימי מלחמה, לבנות תכניות חוסן תעסוקתי למפונים, לקהילות שנפגעו, למשפחות השכולות ולשורדי המסיבות.

בין סבב ראשון לסבב שני מתחילים לעכל, לטפל, לעבד, להתמודד ואני מבינה שההצלחה שלי הייתה בהישרדות שלי. לא היה פנאי לשאול, להתלבט, הסתערתי, טרפתי, לא דרכתי על ביצים, הבאתי את הלב שלי ואת הכאב שלי לצלחת, לפגישה, לזום, באותנטיות עם בטחון והרבה תקווה וזה עבד. מתארגנים לעוד סבב ובין לבין מגבירים. אני מסתובבת בכל הארץ, עוברת מקהילה למרחב פינוי, מהפגנה להפגנה ואז נכנסים ללבנון. את חושבת שהכנת את עצמך, למדת, התרגלת והגוף מסרב לקבל ונדרך. אני כועסת ומתעלת את כל הכוחות לעבודה: בונה תכנית למשרתי מילואים. מגייסת מאות אלפי שקלים והעשייה היא זו שמצילה אותי, אני מתישה את עצמי עד שקורסת בלילה, עוד יום ועוד יום עד שירון חוזר.

במרץ המדינה מחזירה את תושבי הצפון, מתחילה שגרה משפחתית, חוזרים לשיקום והעננה של הסבב השלישי מכתיבה את החיים ואת התכניות כשאני כמובן בורחת לעבודה.

3 ביולי, 2025 "לילה לבן" בקיבוץ ודיווח ערבי בחדשות: "חמאס מסר תשובה חיובית". הייתי היום בעוטף, עברתי מאזור צבאי סגור אחד לשני, מהחץ השחור לנחל עוז ולחממות של נתיב העשרה, פגשתי מעסיקים בחבל תקומה, ישבתי בשטח, באבק בלתי נגמר של כלים שנכנסים ויוצאים מעזה, ההפצצות לא מפסיקות, אני קופצת.

בדצמבר 2023 לא ראיתי כזו כמות של כוחות כמו היום, כמויות של כלים, חיילים שאמא שלהם לא ישנה בלילה והרים, הרים של אבק מלחמה בריח אבק שריפה. שני קילומטרים משם שקט, חיים ללא מלחמה ויש שגרה, פקקים, לחץ יום חמישי טיפוסי לחזור הביתה.

אני יושבת מול תושבים מהעוטף, בעלי עסקים שפשוט רוצים לחיות, להתקיים, לקום בבוקר לעשייה, אבל 636 ימים אחרי, קשה לקום בבוקר ולהניע את עצמך, לצאת לחממה ולעבוד. 636 ימים של חיים בהמתנה, באבל, בהישרדות, אמירות כמו: "אני לא רואה את האור", "פעם הייתה התגייסות, היום פועלים על אדים של דלק", "אין יכולת להכיל יותר" ושחיקת האמפתיה.

אלו הכוחות המניעים אותי לצאת עוד יום מהבית, להיות חמש שעות בפקקים, לכתוב עד 23:30 בלילה תכניות והצעות לתורמים, כי אני יודעת שתעסוקה היא סיבה לקום בבוקר ולהיות בתנועה. תעסוקה היא זהות, משמעות, תעסוקה מבנה מחדש מבנים שהתפרקו, היא עוגן, היא הצילה אותי בימי מלחמה והיא תהיה שם בשבילי בסבב הבא עלינו בחגים. השבוע עצרתי להרים שלוש כוסיות לכבוד שלוש תוכניות שזכינו לקבל: תכנית גדולה למשרתי מילואים ובנות זוג, תכנית למעגל השני והשלישי לנרצחי ה-7 באוקטובר, משפחות השבים והחטופים ותכנית גדולה לעסקים קטנים בצפון.

הלילה "לילה לבן" בקיבוץ, ירון עם הילדים בבריכה או בא"ש לילה ואני מתפללת שבזמן שהעלון יצא – ישובו אלינו כולם הביתה ונוכל להתחיל בשיקום האמיתי.

ולמה צניעות? כי באמת ובתמים אנחנו לא יודעים כלום ויפה השעה שנהיה בענווה כשאנחנו פוגשים את האנשים וכאבי היומיום שלהם. בזמן הזה למדתי שלעולם לא אדע או אבין מי יושב מולי ומה הוא עבר ולצד היררכיית השכול, האבל והטראומה יש מרחב חדש בו אנו צריכים ללמוד לחיות בהכרה, בעדות, בנוכחות, לתת למה שיש להיות ותמיד, בכל מצב, להחזיק את התקווה גם אם לא לנו, אז לזה שהפקיד בידינו את היכולת להראות את האור בקצה המנהרה.

לצערנו הרב, ד"ר סטיב קלמק (70) רופא השיניים המיתולוגי שלנו, עומד לסיים עבודה של כ-41 שנים במהלכן טיפל במאות חברות וחברי הקיבוץ והרבה ילדות וילדים. מצאנו את האירוע הזה כמועד מתאים לסכם דרך ארוכה ולראות לאן פונה מרפאת השיניים.

סטיב נולד בדרום-אפריקה ונשוי לניידין, פנסיונרית שעבדה כקלינאית תקשורת ואב ליעל (נשואה,2 בנים ברילוקיישן במדריד) ויניב (נשוי, שני בנים ברילוקיישן במנצ'סטר) למד רפואת-שיניים ושירת בצבא בדרא"פ, המשיך לסטאז' ברוצ'סטר, ניו-יורק ומשם לשנה בלונדון. בישראל הגיע לאולפן לעברית לבעלי-מקצועות חופשיים בערד, שם החליף רופא שיניים שחלה והזניח בשל כך את לימודי העברית.

את העבודה בחקלאות בקיבוץ במסגרת האולפן, היה אמור לעשות במעין-ברוך אך גם שם היה צורך דחוף ברופא שיניים – אז זה מה שהוא עשה והציל שוב את המצב. הוא עבר להרצליה ועבד בנתניה, במקביל לעבודה עם קארל יורק ז"ל ואז, לפני כ-41 שנים, הציע לו קארל להחליף אותו לחודש בגח"א. הוא נענה לקריאתו ומאז הוא פה, כולל תקופה בה התגוררו כאן (1987-8).

הוא הספיק לעבוד עם סייעות רבות כאן: אמירה קרול ז"ל, ויויאן וייט ז"ל ויבדלו לחיים ארוכים – רינה רשב"ם, חנוש מורג, הילה סיטון, דינה הרטמן, רעיה מירון וכבר שנים ארוכות עם יואלה באור.

וכעת, עדות אישית: לפני יותר מ-30 שנים הרגשתי על-סף התמוטטות בשל כאב שיניים אקוטי, צלצלתי בשעת ערב לא שגרתית לחנוש, שעבדה כסייעת וניהלה את מרפאת-השיניים. היא הגיעה למרפאה וזימנה את סטיב שהגיע במיוחד ויחד הוציאו אותי מכאבי התופת. מסתבר שהיו עוד מקרים לא מעטים כאלה שלא נפרטם כאן.

"אני מכיר מרפאות שיניים וקליניקות רבות", פותח סטיב. "אבל המרפאה כאן היא, בכל הצניעות, ברמה הגבוהה ביותר מבחינת הצוות והמכשור. בצוות, בין השאר, פרופסור הדר זיגדון המבצעת כירורגית-פה ושתלים, דניאל, מומחה מוכר בכל הארץ לטיפולי שורש וכעת גם עינב, מומחית לרפואת הפה. זה תחום חשוב ברפואת שיניים במסגרתו בודקת הרופאה גם נגעים ובמידת הצורך נלקחת ביופסיה. טל, רופאת שיניים המתמחה בילדים ומאורה זיגדון האורתודונטית".

הוא מתאר את הציוד הייחודי. "יש פה מיקרוסקופ לטיפולי שורש שלא תמצא בקליניקות אחרות, סורק המשמש לשיקום הפה וציוד מתקדם אחר. אלמנט חדשני נוסף הם השתלים, המאפשרים טיפולים שלא יכולנו לעשות בעבר. הרמה המקצועית בישראל היא בטופ הבינלאומי אפילו גבוהה מאירופה".

ומה גרם לו להישאר בגח"א זמן כה רב?

"האוכלוסייה כאן היא גורם חשוב בכך. יש לי מטופלים בין חברי הקיבוץ והסביבה שבאים אלי לטיפול מאז שהתחלתי פה ויחד חגגנו לידת ילדים, בר מצוות, שרות צבאי של הילדים, חתונות, נכדים ועכשיו גם פנסיה. באותה מידה אני רוצה לציין את הנשים שעבדו איתי כאן, במיוחד השנים הארוכות שאני עובד עם יואלה ועם הצוות שהקימה כאן. הניהול שלה טוב מאוד וזה לא שאני מסכים עם כל דבר שנעשה כאן וגם יואלה לא מסכימה איתי על נושאים מסוימים. כעת, כשהקליניקה גדלה מצוות של ארבעה למרפאת שיניים בה 18 עובדות ועובדים, קשה יותר לנהל אותה. יש שמונה רופאי שיניים ומומחים, שלוש סייעות, שלוש שינניות ושלוש מזכירות. בנוסף להן יש עובדות זמניות או במשרה חלקית". 

אולי הסימן המשמעותי ביותר להצלחתו, היא העובדה שרובנו מעדיפים לטפל בשינינו במרפאת השיניים שלנו ומוותרים על שירות חינם ב"סמייל" של הכללית. "אתה מקבל בהתאם למה שאתה משלם", מסביר סטיב.

אז מה הניע אותו לצאת לפנסיה כעת? 

"כרגע אני בריא. הידיים לא רועדות והמוח מתפקד", הוא מספר. "אבל אני שומע על רופאי שיניים המתחילים להתדרדר בגיל הזה. אינני רוצה להצטרף לקטגוריה ומעדיף לסיים כשבריאותי טובה". יתכן ויגביר את פעילותו בארגון "שראל" המביא ארצה אלפי מתנדבים מחו"ל לסייע בצה"ל, בעיקר בימ"חים. בשל המלחמה הגיעו השנה 14,000 מתנדבים (לא כולם יהודים) כאלה במקום כ 4,000 בשנה רגילה. הם באים בעיקר מארה"ב וצרפת לזמן קצר ומוצאים בכך סיפוק משמעותי.

אז מי יטפל בנו כעת, כשאתה עוזב? "יש שלוש רופאות מצוינות: עינב, נעמי ואיילת. שלושתן ברמה מקצועית גבוהה ואמפתיות מאוד", הוא מרגיע. "יואלה ואני בנינו את המרפאה בשיתוף פעולה ואמרתי לה: 'בנית פה אימפריה. כל מי ששומע על הקליניקה הזו רוצה להגיע לכאן והעדות לכך היא שקשה להשיג תורים. חשוב לי שתהיה המשכיות להרכב המנצח שמטפל כאן בציבור רחב".

כעת סטיב וניידין מתכננים לצאת לטיול הגדול לאוסטרליה וניו-זילנד. הוא גם עבר קורס סקיפרים בינלאומי וכבר עוסק בזה ועשה קורס להדרכת טיולים בחו"ל, אך הזמן לא מתאים כעת לכך והוא סקרן לגלות איזה דלתות והזדמנויות חדשות עדין מחכות לו. 

יואלה, העובדת עם סטיב כבר 36 שנים, מכירה אותו טוב מכולנו. "פרידה מסטיב זה כמו גירושים", היא מחייכת. "ההבנה ההדדית מעולה, כמו במשפחה, עם השמחות והרגעים העצובים, הילדים והנכדים לאורך כל הדרך. סטיב הוא קודם כל רגישות אנושית ובנוסף הכלה, סבלנות, סובלנות ויכולת הדרכה, שאפשרו לי לתפקד כסייעת שבע שנים לפני שלמדתי את המקצוע באופן רשמי. חוש ההומור שלו בולט ומסייע בשוטף ובמצבים מיוחדים. טעויות העברית שלו מצחיקות והוא תמיד מובן ומבין והתקשורת מעולה".

אז אני מודה לסטיב בשם כל הציבור שנהנה משירותיו כרופא שיניים וכבעל מקצוע שעזר לשדרג את מרפאת השיניים לתפקוד ולמעמד המביא מטופלים מכל האיזור ואפילו ממרחקים כמו שדרות בדרום ורמת-הגולן בצפון. הוא ביצע תפקיד מאתגר הכרוך בכאב בעדינות, חן, הכלה, מקצועיות והצלחה מרובה.

ועוד בעניין מרפאת השיניים:

יואלה ביקשה להוסיף כי בניגוד למצב בקיבוצים בדרך-כלל, מרפאת השיניים היא ענף מכניס לקיבוץ שאינו מהווה נטל על המערכת הכלכלית והקהילתית. בהחלטה משותפת עם הנהלת הקהילה, נוסף אגף שיתפקד כמכון לרפואת שיניים וממוקם כבר בסמוך למרפאה (בעבר הספרייה ומשרד התרבות – בתמונה).

בקרוב יתבצעו שם צילומים פנורמיים וצילומי סטטוס וגם סי.טי. שנהגנו לעשות במכונים מחוץ לקיבוץ. הנוחות, היעילות, החסכון והוורסטיליות, מהווים שדרוג משמעותי של השירות והמקצועיות של המתחם.

"המכון ייכנס לעבודה וייחנך בקרוב באופן חגיגי רק בתום ההכשרות ואישורי הציוד. אנו מכשירים מי שתתפעל את המכשור החדש ואת המכון, במסגרתו נוכל לקחת ביופסיות במקרים של נגעים חשודים ולבצע טיפול בהתאם. המרפאה מצויה בפיקוח של משרד הבריאות ובהשגחה צמודה של רשויות הבריאות, החברות המספקות את הציוד, רישום הרופאים במשרד הבריאות, הכשרות ואיכות הסביבה. הסיפוק של ציבור המטופלים ושל אנשי הצוות, מהווים אימות להצלחה המתמשכת של מרפאת השיניים".

מאוחר בערב, פגשתי את חברות וועדת אבלות – מור נואמה ואיריס קריאו. קבענו כדי לדבר על נושא המחסור בידיים עובדות בעת הלוויות בבית הקברות של "הקהילה", אבל בסוף ישבנו כמעט שעתיים ודיסקסנו עבר, עתיד והווה במגוון תחומים.

אז מה בעצם הן עושות? "אנחנו מקבלות את המשפחה האבלה מרגע הפטירה", הן מסבירות. "בין אם הפטירה בבית או בבית-החולים, אנו מקבלות את ההודעה מגילת שניר, מנהלת צוות הרווחה במסגרתו אנו פועלות. אנו יוצרות קשר עם המשפחה ברגעים הקשים שלה, של עיכול הבשורה המרה, פוגשות בבני המשפחה ויחד מתכננים את ההלוויה – סדר, תוכן וזמנים, תוך תיאום מלא עם הצוות השותף לתפעול ההכנות להלוויה והלוויה עצמה – חזי אחיטוב, דייויד שרון, היידי עפרון, דפנה פיינברג, נהג בית ודודו לנג, כל אחד בתחום שלו.

חשוב לציין שלמשפחה יש יד חופשית, כי ההלוויה היא בעצם עבור המשפחה ואנו רק מסייעות ומכוונות. יש פרוטוקול להלוויות ואנו דואגות לפרחים לקבר, למודעה ולשלט, מארגנות את ההתכנסות שלאחר ההלוויה וכן – גם את סוחבי הארון ואלו שיכסו את הקבר".

אה, כן – זה הנושא לשמו התכנסנו. מור, איתה קיימתי ראיון אודות ביטול הפנינג חג המשק בגליון הקודם, מוצאת קווים מקבילים, שלא לומר זהים, הנמתחים מהמדשאה המוריקה של בית וינה, אל הקברים הטריים.

"פעם זה היה ברור, מעולם לא היה צורך לבקש כי זה היה אוטומטי", הן אומרות. "אבל היום, אם לא פונים בצורה אישית לפני ההלוויה, או במהלכה, לאנשים שיבואו לסייע בכיסוי הקבר, זה פשוט לא יקרה. לא פעם, פשוט אפשר לראות אנשים עומדים בידיים שלובות במרחק של מטרים בודדים מהקבר ולא ניגשים לסייע. יש תחושה לא ברורה של הגורם לכך. אולי הם מתביישים, אולי הם לא מודעים לכך שצריך לסייע? בסופו של דבר אנחנו נשארים עם אותם 3-4 אנשים קבועים, שגילם הממוצע הוא 60-70, שמכסים את הקבר. אז אנחנו רוצות לצאת כאן בקריאה בקול גדול – נא לסייע בכיסוי הקברים, פשוט תיגשו, קחו את חפירה מזה שעשה זאת לפניכם ותעזרו".

אני מסביר להן בסבלנות את טיעוני "פרקליט השטן" הרגילים שלי: למעט השם "קיבוץ" זה כבר לא באמת קיבוץ, זו עיירה וכמו בכל עיירה – מי שאחראי על הדברים הללו זה "חברה קדישא", מה פתאום שאזרח מן השורה ואפילו הוא חבר מכובד של "הקהילה", ישתתף בכיסוי הקבר? מה הצעד הבא רחמנא ליצלן? שתדרשו ממנו גם להתנדב בחגים?

אבל הן בשלהן, מדגישות את השאריות של אותו קיבוץ. "בשבעה מרגישים מאוד את החיבוק של הקהילה", הן אומרות. "המשפחות האבלות מספרות שזה עוזר להן מאוד לעבור את הימים הראשונים שאחרי המוות. זה כל כך חשוב לשמור על המשכיות ועל הקהילתיות".

אז הנה, הזדמנות פז למרק את המצפון, לכל אותם אלה שלא מתנדבים בחגים – פשוט קחו את חפירה בהלוויה הבאה. מחזיקים מהצד של המקל.

כידוע לכל, במהלך השנה האחרונה מתמקד חלק גדול ממאמצי ממשלת ישראל במלחמה כנגד חלק גדול מאזרחי המדינה. אחת מהנגזרות העיקריות מכך, היא הזנחה / התעלמות של המדינה מאזרחים רבים שנפגעו במלחמת "חרבות ברזל". כך, במקום שהמדינה תעטוף את אותם אזרחים ותספק להם פתרונות טיפול וליווי, נאלצים גופים פרטיים להיכנס אל הוואקום, שלא לומר התהום, במקום בו הייתה המדינה ומוסדותיה אמורים להיות.

כעת, גם בגבעת חיים איחוד, קם מיזם שכזה והוא קורם עור וגידים ממש בימים אלו – נא להכיר את מרכז "אנפה".

"מקום שיספק מענה מקיף לחזרה לשגרת חיים מיטבית, עבור נשות ואנשי מילואים ומשפחות מפונים". זו הדרך בה מציגים הוגי ומובילי המיזם את מטרתו, כשאנחנו יושבים בשבת אחה"צ אצל עינת גורה ודני הרמן.

נמצא כאן גם עופר חגי, הנשוי למאיה שקדי, שאמור להוביל את הפרוייקט ושלושתם משרטטים עבורי ועבורכם את החזון שלהם שעומד להתחיל כאן ממש בקרוב.

"כבר כמה חודשים שהרעיון קיים", פותח דני הרמן. "הבנו שצריך לפעול מהר והקמנו עמותה על בסיס שלד של עמותה קודמת של פלס"ר גולני. המטרה היא לאפשר ללוחמות ולוחמים, תומכי לחימה ומפונים מהצפון שאינם מטופלים, להגיע למרכז טיפולי בקיבוץ שיוקם בשטח משגב הישן". לנגד עיניהם עומד האידיאל והחזון אשר יושם בבית-הספר "שפרירים" אשר ראה בכל ילד את הדרכים להעצימו.

גם הנהלת הקיבוץ כבר אישרה לשימוש הפרוייקט כמה מבנים של "משגב" הישן. "נשפץ את המבנים הללו", אומר דני. "הקיבוץ התבקש לתת סכום של 150,000 ₪ לצורך החלפת גגות אסבסט, ותיקוני חשמל, ביוב ושיפוץ והסרת סיכונים של מבנים ישנים. הסכום עדיין לא אושר, אך ייתכן ונצליח לתאם את זה דרך תשלומי שכ"ד ודמי שימוש מופחתים".

הם ערכו סיורים מקיפים בחוות מרפא ואתרי חוסן ושיקום. גובש צוות מקצועי ומי שכאמור יוביל את הפרוייקט הוא עופר חגי.

"במקור אני מהמאוחד, הנכד של אמיר קרן ז"ל ואני מגיע בכלל מהייטק", הוא מספר. "היינו כמה שנים בסינגפור במסגרת עבודתי וחזרנו לפני המלחמה. בשנה האחרונה קיבלתי החלטה שאני עוצר את עבודתי השכירה בתחום ההייטק והתחלתי לחפש איך אני מביא יזמות טכנולוגית לעולם הטיפול הנפשי, כי אני מאמין שהנפש צריכה לקבל מקום טיפולי כמו הגוף. בעודי תוהה איך ומה, סיפר לי דני על הרעיון והכל התחבר לי".

עופר אומר כי מבחינת קדמה וטכנולוגיה, עדיין חסר מענה. "אנחנו ננסה ליצור מקום שייתן מענה ישיר לאתגרי המטופלים וגם יהיה בסיס ליישום ארוך טווח של תהליכים, פלטפורמות ואפשרויות".

אבל מעבר למקום שייתן טיפול, הם כולם שואפים להביא לידי ביטוי את הייחודיות של המקום הזה – גבעת חיים איחוד.

"מה שיהיה מיוחד זה שנביא את הבית שלנו פנימה – את הקהילתיות, את ערכי העבודה היצרנית, את האכפתיות וההדדיות", הם מתארים. חלק מהמפגשים המתוכננים של המטופלים יימשכו כשלוש שעות ובמסגרתם, למשל, תתבצע עבודה עם הגבן, ברפת, עם החשמלאי ובמטבח וכמובן שבצד הטיפולי יהיו מעורבים ענפי האורווה, "לגעת בחיות", סדנאות שיועברו בידי תושבי הקיבוץ ופעילויות במגוון תחומים כמו תכשיטנות, אומנות, עץ ועבודה במים.

יש כאן הרבה התלהבות באוויר, יש חזון ויש אמונה בדרך. "בחודשים הראשונים, כל מי שיעבוד בפרוייקט יעשה זאת בהתנדבות, הן הצוות והן מעבירי הסדנאות. אנחנו נתחיל, נלמד ונשתפר תוך כדי עשייה. הכוונה היא שבתחילת דצמבר כבר יהיו כ-20 מטופלים שיתארחו במרכז החדש".

כמובן שכל התהליך מלווה מקצועית בידי מטפלים שיזהו אתגרים אצל המטופלים בעיקר בנושא פוסט-טראומה.

"מי שתוביל את הפרוייקט מבחינה מקצועית היא יעל נבון, פסיכותרפיסטית ממוקדת טראומה ומטפלת באמנות. יעל מנחה במסעות של 'בשביל המחר' מתחילת דרכם לפני למעלה מ-15 שנים. מעבר לכך, תהיה תמיכה מקצועית של מובילים בתחום הפוסט-טראומה", הם מציינים.

למרות החזון המרשים, הם יודעים כי הדרך ארוכה ומפותלת. "מדובר באתגר מטורף", קובע דני. "קיימים בישראל רבות ורבים הזקוקים לטיפול שיציע המרכז ואנו מעריכים כי יש צורך בתרומות של כמיליון ₪ על-מנת ליצור מרכז חם, המותאם לצרכים ולהוצאות התפעול המקצועי בשנה הראשונה".

אני שואל אם יש כבר תגובות לרעיון בתוך הקיבוץ.

"עד כה קיבלנו תגובות חיוביות בהחלט ולא רק בעל פה – יש הירתמות ומצטרפים אנשים. היו רעיונות דומים לפני כן והפרויקט שלנו מחבר את כל הכיוונים, כמו הרכיבה הטיפולית והעבודה הטיפולית בגן הירק לשלם אחד. כאמור, עד כה הפידבק טוב מאוד. ברור לנו כי הרעיון המוביל הוא שיתוף פעולה עם גורמים בקיבוץ ומחוצה לו, עם לב, נכונות והרבה רצון טוב".

לקראת סיום מעלה עופר נקודה חשובה.

"אצלי זה מתקשר לפתיחה מחודשת של שערי הקיבוץ החוצה", הוא אומר. "אנחנו מקום חזק שיכול להוות דגל ולחבר את הטוב שיש בקיבוץ לקהילה מחוצה לו, אפשר להתגאות בזה שאנחנו רוצים ועושים עבור אנשים שאינם מכאן. מושקעים משאבים רבים והכל יקום או ייפול של המוכנות ועל שיתוף הפעולה. צריכים להיות מוכנים שיסתובבו פה אנשים לא מוכרים ואנחנו זקוקים למתנדבים מהקיבוץ ומכל הסביבה".

סביר מאוד להניח, כי בקיץ הבא, תוצאות המלחמה עדיין יקיפו אותנו מכל עבר. אני רושם לעצמי לבוא לבדוק – האם האנפה המריאה?

המעוניינים לקחת חלק בפרויקט מוזמנים להתקשר לדני. 050-5403156.

"במסגרת תקנות הערבות ההדדית בקיבוץ המתחדש, נקבע כי על הקיבוץ להקים קרן ייעודית שתספק סיוע לחברים במקרים בהם לא ניתנו פתרונות מספקים במסגרת תקציבי הקהילה השוטפים. הקרן תנוהל על-ידי שלוחי ציבור שיבחרו בקלפי/באסיפת הקיבוץ ובנפרד מהפעילות השוטפת של הקהילה".

ציטוט זה מתקנות הקיבוץ המתחדש נוגע לפעולת הקרן לערבות הדדית בקיבוצים. עד 14 ביולי השנה, פעלה הקרן בגח"א על פי תקנון שאושר באסיפת החברים בשנת 2013 ומתאריך זה, התקבל התקנון החדש.

הנהלת הקרן מורכבת משלשה חברי קיבוץ שנבחרו על-ידי חברי הקיבוץ וכיום אלו אדם הישראלי (יו"ר הקרן) איריס קראו ואלדד ורדי. יש גם נציגה חיצונית – דנה גורן מעין החורש – המלווה את הנהלות הקרן בשנים אחרונות בעוד עורכת הדין רחל גרין, מלווה את הנהלת הקרן בייעוץ שוטף.

סמכות הנהלת הקרן כפי שנקבע בתקנון הינה מלאה. הדיונים סגורים ודיסקרטיים והחלטות הנהלת הקרן אינן ברות ערעור. לקרן חשבון בנק נפרד מחשבון הבנק של הקיבוץ ורשות החתימה בחשבון היא של כל אחד מחברי הקרן, מלווה בחתימת מנהל הכספים של הקיבוץ, אשר גם אחראי להתנהלות הכספית ולמדיניות ההשקעות של הקרן.

כל חבר קיבוץ יכול לפנות לקרן בבקשת סיוע. הפנייה יכולה להיעשות לכל אחד מחברי ההנהלה והפונה יכול להופיע בפני הוועדה לבד או עם מלווה (מהקיבוץ).

נוהל הפנייה לקרן מופיע באתר הקיבוץ, כאשר הפנייה בכתב ומלווה במסמכים  כמפורט בתקנון.

צילום: עדנה ארזי

הפונים מתבקשים להציג תמונת נכסים, הוצאות, הכנסות ומסמכים המאשרים שפנייתם לקרן באה לאחר מיצוי מקורות אחרים לעזרה כגון ביטוח לאומי, גופי עזרה הדדית הקיימים במדינה וקרן מילואים. הקרן אינה עוזרת ולא מעורבת כלל בעזרה בנושא השיוך או שיפוצים בדירות.

לפני דיון בפניית החבר הפונה, מבקש יו"ר הנהלת הקרן את אישור מנהל/ת הקהילה שאין לקיבוץ שום מניעה שהקרן תנסה לעזור לחבר. רוב הפניות הן לעזרה בטיפול במקרים רפואיים חריגים, או של הורים לילדיהם שבמצוקה. במכתב הפנייה צריך הפונה להצהיר שהמשפחה עוזרת ככל יכולתה. רוב הפניות הן חד-פעמיות אך יש פניות לעזרה מתמשכת. במקרים אלו מחפשת הנהלת הקרן, בשיתוף מנהל הקהילה, "מעגלי עזרה" נוספים.

חשוב לזכור – הקרן "מספקת דגים ולא חכות".

בנימה אישית: מילאתי מספר תפקידים בקיבוץ ובהם ריכוז "וועדות קשות". אין  כל בסיס השוואתי בין כל אלו וריכוז "הקרן לערבות הדדית".

נכנסתי לתפקיד בתחילת 2020 מיד עם פרוץ מגיפת הקורונה, כאשר חברים צעירים בעלי משפחות מצאו עצמם נטולי הכנסה. חשוב להבין כי חברים הפונים לעזרת הקרן נמצאים במצוקה פיננסית הגורמת להם מועקה נפשית קשה ופגשתי חברים כשהם במשבר אמיתי.

חבר פונה אשר צריך להופיע בפני הוועדה ו"להתפשט פיננסית" כשהוא מתאר את המשבר הקשה בו שרויה משפחתו, זקוק להמון כוחות פנימיים ולהמון תמיכה ואמפתיה ולכן, ניסינו לתת למבקש תחושה שהוא לא לבד ומאחוריו קהילה תומכת. כמובן שהנהלת הקרן מחויבת בדיסקרטיות וכך היא פועלת.

לאחר קבלת ההחלטה ולפני שאנו מודיעים לפונה את החלטתנו, עובר פרוטוקול הישיבה לבדיקת היועצת המשפטית ורק אחרי קבלת אישור שפעלנו לפי כל הכללים, אנו מעבירים את החלטה לפונה. כל פונה שהצלחנו לעזור לו, גרם לנו, חברי הנהלת הקרן, תחושת סיפוק אמיתית.

צילום: עדנה ארזי

תודה לחבריי איריס, דנה, אלדד וכן לרחל גרין ובהצלחה לאדם. בגלל "עצלות" כתבתי הכל בלשון זכר, אז סליחה.

מאז ספטמבר, מתכנס מדי מספר שבועות צוות בריאות ורווחה בסביום הנעים והחמים בניצוחה של גילת. בצוות חברים אורי מירון, ענת ברנע, מור סבוראי, ענת אופיר ויעל לביא גילה.

תפקיד הצוות להוות קבוצת חשיבה שתקדם עם גילת נושאי בריאות ורווחה, בשאיפה לייצג קולות שונים ומגוונים של חברי הקיבוץ. אנשי הצוות מייצגים קבוצות גיל שונות וכולם עוסקים בתחומי רווחה ובריאות בחיי היומיום.

אנו שמחים ונרגשים להזמין לפרוייקט הראשון שלנו כצוות, היוצא לאור בחודש מאי הקרוב: חודש בריאות בדגש על אורח חיים בריא.

במהלך חודש זה יתקיימו ברחבי הקיבוץ סדנאות, פעילויות, הרצאות ומפגשים בנושא אורח חיים בריא. רוב הפעילויות יועברו על-ידי חברים ותושבים וזו הזדמנות להיחשף לפעילויות הרבות בקיבוץ המקדמות אורח חיים בריא: חקלאות אורגנית, שיעורי יוגה, אימוני ספורט, תרגולי מדיטציה, בישול בריא, תזונה, רפואה קונבנציונאלית ורפואה משלימה, פעילויות מרפאות במים, יצירה, קיימות ועוד פעילויות מעניינות ומיוחדות.

זו גם הזדמנות מיוחדת להכיר את האנשים העוסקים בתחומים אלו, אשר התנדבו בחפץ לב לחלוק מהידע שלהם בתחום מומחיותם. ההיענות הגבוהה של כל העוסקים במלאכה להעביר סדנאות, הרצאה או מפגש בהתנדבות, שימחה אותנו עד מאוד.

אנו מזמינים את כולם לעקוב אחר הפרסומים, להצטרף לסדנאות ולמפגשים ולהתנסות בפעילות המסקרנת אתכם. לוח הזמנים המפורט יפורסם בקרוב.

צוות בריאות ורווחה מאחל – רק בריאות לכולם.

זו זכות עבורי לעבוד עם ולמען הקהילה בה גדלתי ובה אני חיה. לעיתים זה מורכב אבל זו פריבילגיה, שאני לא לוקחת כמובנת מאליה ומתייחסת לכך במלוא הכבוד והאחריות.

עם אוכלוסייה גדלה ומתבגרת, תחום הבריאות והרווחה תמיד היה ויהיה חשוב ומשמעותי לכולנו ותמיד יש הרבה מה לעשות ולצערי, לא תמיד אגיע לכל. אני מקווה להוות כתובת, לשמוע ולסייע ככל הניתן למי שזקוק, תוך אמפתיה, סובלנות ושמירה על כבוד ופרטיות. אני רואה בכל אחד ואחת שותפים לדרך ומזמינה אתכם לפנות, להתייעץ, להיעזר וגם לסייע. אשמח תמיד למתנדבים, אם למישהו יש זמן ומקום בלב.

מאחלת לנו שלא ניקח מובן מאליו את מה שיש לנו כאן ונדע לשמור על עצמנו ועל הבית.

לאחרונה פרסמנו מידע בנושאי דפיברילטורים וביטוח "הראל", כאשר הכל מופיע גם באתר ונמשיך לפרסם ולעדכן.

מערך ותיקים

קהילת הפנסיונרים שלנו מונה כ-200 אנשים. אנו עושות מאמץ להגיע לכמה שיותר מהם בפעילויות מגוונות, ברצון לחדש ולהוסיף תוכן כל הזמן ובביקורי בית כשנדרש. את מערך הוותיקים (הפעילויות, הסביום והטיפול בפנסיונרים) מנהלת ממי לב רון בעזרתה של איריס קריאו ושתיהן עושות זאת באהבה ותחושת שליחות.

האוכלוסייה הוותיקה בקיבוץ חשובה לכולנו ויש לה מקום מיוחד בלבי, כמו גם לסביום. אני מלווה את העשייה וממשיכה בטיפול המקצועי ומיצוי זכויות ושאנו נפגשות כל שבוע לדון באתגרים, לקדם ולעדכן.

אנחנו מזמינות את כל הפנסיונרים להגיע לפעילויות או רק לשתות קפה, לשמוע הרצאות, להצטרף לטיולים ועוד. אני גם מזמינה בני כל גיל לקפוץ לסביום, לפגוש אנשים, לראות תערוכה ולפעמים יש אפילו עוגה חמה וריחנית.

נווה נועם

נווה נועם הינו נכס קהילתי שלנו, כפתרון משלים לטיפול באוכלוסייה הוותיקה ולמשפחות חברי קיבוץ. את נווה נועם מנהלת במסירות רבה יונה ורדי ואיתה עובדות מטפלות מנוסות וצוות מקצועי איכותי כשאני מלווה ומייעצת. בחודשים האחרונים אנו מלווים על-ידי יועצת מהתחום המסייעת בתהליך פיתוח וחשיבה על הבית כבית משפחתי בקיבוצנו. התהליך נובע מתוך רצון להמשיך להחזיק בית כזה בקהילה וגם לחזק את הבית ואת הקשר לקהילה. אנו מקוות כי בקרוב יאשרו לשפץ קצת את המקום כי נווה נועם לא שופץ מזה שנים רבות.

נהג בריאות

אלי דניאל הוא נהג בריאות, שירות חיוני מאוד (בעיקר לאוכלוסייה המבוגרת) שאיננו ברור מאליו. אלי עושה זאת בחיוך ונועם לשביעות רצון הנוסעים ואני מזמינה לפנות ולהיעזר כשיש צורך. ניתן לשלוח אלי הודעה עם פרטי נסיעה עד ליום חמישי בשבוע קודם לנסיעה וייעשה מאמץ למצוא פתרון לכל אחד. זה יהיה רלוונטי אפילו יותר כשיהיו שינויים של ימי נהג בית.

ועדות בריאות

אני מעדכנת בשמחה על הקמת שתי וועדות.

ועדת צרכים מיוחדים: וועדה סטטוטורית בה חברים סמדר זעירא (נציגת ועד ההנהלה) שלומי שרון (נציג המשפחות) סיגל לשם, מנהל הקהילה ואני. הוועדה נפגשת באופן רציף אחת לשלושה שבועות ולומדת את הנושא. תודה לחברי הצוות על ההתגייסות ועל השותפות המחזקת.

ועדת בריאות ורווחה: בוועדה חברים אנשים טובים השותפים לעשייה: אורי מירון, ענת ברנע, מרג'י דור, מור פרידמן, יעל גילה-לביא ומור סבוראי. אנחנו בתהליך מיקוד הוועדה והנושאים הרלוונטיים, נפגשים ומסמנים מטרות ונושאים לטיפול. אני מזמינה את הציבור לראות בחברי הוועדה כנציגים בשטח וכתובת בנושאי בריאות ורווחה. תודה ענקית על התגייסות חברי הצוות.

הנושא הראשון שקבענו כיעד – קיום חודש בנושא בריאות, בחודש מאי 2023 במסגרתו תתקיימנה פעילויות בנושאי תזונה ואורח חיים בריא (פרסמנו פלייר בנושא).

אנחנו מזמינים אנשים "מכוחותינו" העוסקים ו\או מתעניינים בתחום ורוצים להעביר הרצאה, סדנה או שיעור. הזדמנות מצוינת לחשיפה ולהיכרות עם אנשי מקצוע מתוך הקהילה. ניתן לפנות אלי או לחברי הוועדה.

בקשה ממני ומכל צוות הבריאות

אם אתם מעוניינים לעדכן או להיעזר בנו בנושאי בריאות ורווחה אישיים – אל תהססו לפנות, נשמח לסייע.

אם חבר או שכן זקוק לסיוע, לדעתכם, ניתן לפנות ונראה איך נוכל לעזור. אנו שומרות על פרטיות של כל אחד ואחת. עזרו לנו לסייע לכל מי שזקוק ורוצה בכך, תוך כיבוד פרטיותם וכבודם של החברים.

זו הזדמנות מצוינת לומר תודה לכל הצוות ולכל מי שעוזר ולוקח חלק בעשייה.

תודה גדולה לעירית ארבל, הממשיכה לייעץ ומסייעת לי בעבודה מול ביטוח "הראל". עירית קיבלה אותי בפתיחות ושותפות וזה לא ברור מאליו. למדתי ממנה המון – ראיתי איך היא ניגשת לאנשים ברגישות וכבוד ואת זה אני לוקחת איתי.

אנחנו עם הפנים לשנת 2023 וכמו שרואים העשייה רבה, ענפה ומספקת.

מאחלת לנו רק בריאות, שנשמור אחד על השני ועל הקיבוץ היפה שלנו ונהיה עסוקים בטוב.

בגיל 77 רמות הסוכר יוצאות משליטה ואני נשלח לרופא סוכרת. הוא קובע שצריך להזריק אינסולין ובבדיקת יכולת תאי הבטא בלבלב לייצר אינסולין, מתקבלת תוצאה נמוכה מאוד. מסתבר שאני מייצר מעט מדי אינסולין והסוכרת שלי קשה במיוחד, אחרי שכנראה היא איתי לפחות 30 שנים.

צילום: סמדר כרמל

הסבר קצר מתחייב: יש שני סוגי זריקות לסוכרת. אחת שלוקחים בלילה ויש לה השפעה לכל היממה והשנייה שלוקחים רק לפני האוכל, למניעת קפיצת סוכר והשפעתה קצרה בזמן. לחולה יש שליטה על כמות האינסולין בכל הזרקה כשאת הכמויות קובע הרופא.

יצאתי לדרך האינסולין עם ארבע זריקות ביום, כולל יומן אכילה ופגישה שבועית עם הרופא, אך מצבי לא השתפר כלל והסוכר שלי עולה מעל ומעבר לכל מה שהכרתי בעבר. כל זאת למרות שאני מקיים בקפדנות את כל הוראות הרופא.

אני אובד עצות, עברו כבר כמה שבועות, התלות בזריקות במשך כל היום קשה לי מאוד וביחד עם חוסר השיפור בסוכרת, מצב רוחי "על הפנים".

כמו בכל שנה באביב, אנחנו נוסעים לטייל בגלבוע, לראות פרחים ולבקר חברים טובים שהם בעלי המסעדה בגלבוע: יוסי היה המפקד של ינקי במלחמה הארורה ההיא ופנינה, מומחית מטעם עצמה לתזונה ובריאות עם דגש על סוכרת.

באנו לקפה קצר של חצי שעה ונשארנו ארבע שעות. סיפרתי לפנינה מה קורה לי עם הסוכרת והאינסולין ועד היום אני זוכר שהיא אמרה: "אורי, אתה הורג את עצמך". המסר שלה אלי היה: אני רגישה מאוד לסוכר ומצליחה לשמור על סוכר נמוך בלי תרופות בכלל. אתה חייב ללמוד את הנושא לעומק ולהיות אחראי לעצמך. לקחתי ממנה שם של אתר אינטרנט וארבעה ספרים באנגלית בכדי להבין את הראש שלה.

צילום: סמדר כרמל

האסימון נפל. כשיצאנו אמרתי לשלומית: "אני עושה את המהפך שלי מהיום". התאריך היה 28 בפברואר 2017  ואני רואה בו כאחד מהימים החשובים בחיי, אולי אפילו כמו יום הולדת שני.

השינוי הראשון שלי הוא בתזונה: פחמימות OUT שומנים IN. בואו נודה, זה ממש הפוך ממה שלימדו אותי הרופאים כולם. כאן המקום לאזהרה מכיוון ששינוי כזה, יחד עם לקיחת אינסולין, יכול להביא לנפילת סוכר מסוכנת ולכן צריך במקביל למדוד את רמת הסוכר בדם.

התוצאות היו מדהימות:

• בתוך ימים אחדים הסוכר ירד מ-250 ל-130.
• בתוך שבועיים הורדתי את שלוש זריקות האינסולין שהייתי לוקח לפני האוכל.
• נשארה זריקה אחת שלקחתי לפני השינה. בביקורי הבא אצל הרופא הוא נדהם אבל אמר: "את זריקת הלילה אל תנסה להוריד כי זה בלתי אפשרי".
• התחלתי להוריד בזהירות את כמות האינסולין בזריקה שנותרה, הגעתי בערך למחצית מהכמות ההתחלתית והסוכר המשיך לרדת. תוך שבועיים נוספים הסוכר ירד כבר ל-105.

הייתי המום ומרוצה. שום תרופה שקיבלתי עד היום לא עשתה לי את מה שעשה השינוי בתזונה. זה היה קל ומהיר, ממש לא יאומן.

בשלב זה נסענו לטיול ביפן ובמשך הטיול לא עשיתי שינויים. בטיסה חזרה התכסיתי כולי בפריחה אדומה מכף רגל ועד ראש כמו שאומרים. נחתנו בשבת, הימים ימי חג ואין אפשרות לראות רופא. אני צריך לבחור בין מיון שאני ממש שונא, לבין פתרון שאבחר בעצמי.

בבדיקה קצרה מסתבר שהפריחה היא תופעת לוואי ידועה של הזרקת אינסולין. בשלב הזה אני מחליט להפסיק לחלוטין את זריקת האינסולין האחרונה שכזכור הרופא אמר שאין שום סיכוי בעולם שאצליח להפסיק. הפריחה האדומה נעלמת תוך יומיים והסוכר נשאר נמוך ללא שינוי. נשמתי לרווחה, אמנם לקחתי סיכון אבל זה עבד. הרגשתי טובה, אני שולט בסוכרת ולא היא בי.

צילום: סמדר כרמל

בפגישה עם הרופא אני מראה לו את התוצאות. הרופא המום, הוא יושב במקומו וכנראה לא מאמין לי. הוא קם, לוחץ את ידי ואומר לי: "סיימנו את הטיפול, תבוא לבדיקה בעוד שלושה חודשים". בהמשך השתחררתי מכל תסמיני הסוכרת ויש רבים כאלו שלא כאן המקום לפרטם.

רמות הסוכר שלי מאז ועד היום בריאות ללא תרופות. כאן המקום לציין ששחררתי את עצמי מכל התרופות האחרות שלקחתי לתחזוקת הלב, הריאות ועוד. הכל על אחריותי ובהתייעצות עם רופא שלמד רפואה רגילה ועסק בה במשך שנים ולאחר שהתאכזב ממנה, למד בהמשך נטורופתיה.

במקביל לתהליך שעברתי, התחלתי ללמוד רפואה טבעית – אינטגרטיבית. מזה חמש שנים וחצי אני לומד כשלוש שעות ביום, כמעט כל יום.

אחד הדברים שלמדתי הוא שהגוף, מטבעו, רוצה להיות בריא ויודע גם איך להבריא. הגוף תמיד יעשה זאת, באם תיתן לו את התנאים הנחוצים. מה שקובע הוא בעיקר אורח החיים הכולל ובעיקר, כמה מרכיבים חשובים: תזונה, פעילות גופנית, שינה טובה, ניהול נכון של סטרס וניקוי רעלים מהגוף.

גילוי נאות: מרל, רעייתי, מתמידה בצ'י-קונג עם שלוה ברוך כבר כמה שנים ויש לה רק מילים טובות לומר על המפגש הקבוצתי השבועי הקבוע – בוקר של צ'י-קונג.

סיקרן אותי להכיר את שלוה והתחום בו היא עוסקת, לאחר שהתנסיתי בעצמי בטאי-צי' לאורך תקופה, ובדיקור אפקטיבי של אורן זיו.

"במקור  אני ירושלמית", מספרת שלוה. "למדתי ריקוד מגיל צעיר אצל אחת המורות הוותיקות בארץ שנטעה בי את האהבה למחול, ליצירה ולאמנות בכלל.

אחרי שנים של ריקוד , למדתי הוראת מחול באקדמיה בירושלים ובמקביל לימדתי תנועה את ילדי עין-גדי.

בשנת 1973 השתלבתי במסגרת החינוכית המקדמת בגבעת חיים בתחום התנועה ונפתח לי אשנב אל העוצמה וההשלכה החיובית הרבה שיש לתנועת הגוף, המחול והמוסיקה, בחיזוק הדימוי העצמי הרגשי והפיזי בילדים ובעיקר אצל ילדים בעלי קשיי קשב וריכוז. בהמשך למדתי טיפול באמצעות תנועה ויצירה באוניברסיטת חיפה ולאחר מכן סיימתי לימודי הוראת יוגה במכון ווינגייט".

היא מספרת כי בתמיכת ההנהלה של בנימין שפריר ז"ל ונעה לוי, שולבו שיעורי היוגה במסגרת הלימודית לפי בחירת התלמיד, מה שתרם לטיפוח והרחבת העבודה הטיפולית בקבוצות ופרטני.

"אהבתי  מאוד את הקשר עם התלמידים, אווירת הצוות המיוחדת, הפתיחות לשינוי והתחדשות ובעיקר את הסקרנות, המוטיבציה והשיפור ביכולות של התלמידים ליהנות ולהצליח", היא משחזרת. "במקביל, העברתי חוגי מחול לילדי הקיבוץ בשעות אחה"צ, מה שאיפשר לעסוק יותר ביצירה, כוריאוגרפיה והכנת מופעי מחול בחגים וסיומי שנה".

לפני 11 שנים היא יצאה לפנסיה. "יצאתי לפנסיה מתוך בחירה והחלטה להתמקד יותר בתחום הבריאותי עם מבוגרים. השתלמתי בקורס להתעמלות בריאותית לחיזוק צפיפות העצם ופילאטיס ומאז אני עוסקת בתחום עם קבוצות נשים בקיבוץ. במקביל הצטרפתי לשעורי גאגא במחול של אוהד נהרין בסוזן דלל. היתה זו חוויה נהדרת  של מפגש עם אנשים מכל הגילאים ומכל העולם שבאו פשוט לרקוד, עד תחילת הקורונה.

וכאן נכנס  הצ'י-קונג (אמנות אנרגיית החיים) שסיקרן אותי תמיד. הייתה לי הזכות ללמוד עם נירה רבינוביץ', אישה מלאת חיוניות והשראה.

מה הוא צ'י קונג? זו בעצם "היוגה של הסינים", או "אמנות אנרגיית החיים" שמקורה באמנות הסינית העתיקה. פירוש המילה צ'י הוא "אנרגיה, חמצן, כוח חיים" ואילו פירוש המילה קונג הוא "מיומנות, תרגול, ריאות".

"הצ'י-קונג הוא אחד מענפי הרפואה הסינית", מסבירה שלוה. "הסינים מאמינים שאנרגיית החיים זורמת בגוף שלנו, בטבע, מסביבנו כל הזמן ובאופן טבעי. דרך תהליך הנשימה אנו נטענים באנרגיה הזו ומשחררים חלק מיותר ממנה בנשיפת האוויר החוצה. כך נוצר חילוף בין האנרגיה הסובבת אותנו לחיבור אל עצמנו, מעין תהליך של הטענה ושחרור".

תמצית הצ'י נמצאת בכליות (אזור הגב התחתון) ונוצרת כבר ברחם האם בשלב העובר שנולד עם האנרגיה הזו – גנטיקה.

האנרגיה זורמת דרך ערוצי האנרגיה (המרידיאנים) לכל מערכות הגוף ומטעינה אותן בחמצן נקי ומשפרת את זרימת הדם ומחזור המים. אחרי הלידה אנו מקבלים אנרגיה מעוד שני מקומות: מתהליך הנשימה והפעילות הגופנית, כך הגוף נטען בחמצן נקי המאוורר את הריאות ומשפר את תפקוד הלב. וגם מהתזונה (אנרגיית המזונות).

"כשאנו מתרגלים צ'י-קונג, אנו מרחיבים את הריאות שהם המנוע הדוחף את הצ'י ומפזר אותו באופן מאוזן לכל חלקי הגוף. תרגול הצ'י-קונג מעצים ומחזק את המערכת החיסונית והבריאות. היופי בתרגול הוא השילוב בין תנועה – נשימה – כוונה (תודעה)".

התרגול מגוון ופשוט, כולל סדרת חימום הגוף – שרירים, מפרקים, גידים להגמשה, מתיחה וריכוך.

"התנועות מתבצעות ברכות וללא מאמץ יתר על מנת לשחרר אזורים נוקשים ועמוסים ולהקל תחושות של כאב, מתח, עייפות וחוסר אנרגיה בפעולות היומיומיות", מסבירה שלוה. "עוצמת הרכות האופיינית לצ'י-קונג מתאימה לכל מי שמחפש דרך פשוטה ואפקטיבית וחשוב לו לטפח את הבריאות ולשפר איכות חיים. הצי'-קונג מתאים לרובנו ובאמצעותו מתמודדים עם בעיות גב, נוקשות בכתפיים, צוואר, שווי משקל, נשימה, ריכוז והוא מאפשר מקום של שקט, רוגע והתבוננות פנימה. בתקופת הקורונה המשיכה הקבוצה שלנו את הפעילות השוטפת בהתמדה ובנחישות תוך כדי תנועה במרחבי הקיבוץ היפים, בהנאה ותוך שמירה על הכללים ושמחת החיים", אומרת שלוה ומסיימת בפתגם סיני עתיק: "על אבן מתגלגלת, לא יצמח אזוב". מעל הכל, היא מאחלת בריאות.