במקום להיפגש לקפה, התכנסנו ביום שישי של אמצע ספטמבר לגיוס מיוחד לטיפוח הנוי בבית העלמין. אין ספק כי זה הוא המקום היפה ביותר בקיבוץ שלנו (והשכונה השקטה ביותר בקיבוץ). ההתכנסות המגוונת כללה קבוצה לא גדולה של חברי קיבוץ מכל גיל: היו שם פנסיונרים נמרצים לצד אלה כמונו הנמצאים בערך במחצית המאה או קצת פחות ואפילו […]

על גבעה אחת רמה, דיונת חול מצפון לגבעת ארלוזורוב במקור, הוקם קיבוץ חדש אשר לא ידע את טבנקין ובן אהרון ושם שמש העמים הפך לחור שחור. על הדיונה הזו בנו בשנת 1952 המפא"יניקים מכפר סולד בית חדש, יחד עם המפא"יניקים שמאסו בטבנקין ובבן אהרון, על אדמות מנשיה, זלפי, קובני ומהדרין אשר חלקו לשניים. מנשיה היה […]

לכל מי שנולד וגדל פה בסיקסטיז ובסבנטיז, הכניסה הזו עושה משהו בלב, ברגליים, בזכרון ובעיקר בחושים. חמישי, 21:30, כרגיל הכניסה למועדון הסגול מוארת באור קלוש ואז האף פוגש את ריח הסיגריות הנשכח, האוזניים פוגשות את קולות המקלות החובטים בעליזות בכדורי הפול על השולחן הירוק הניצב על רחבת הריקודים המיתולוגית, הלב מריץ מיליוני רגעים שקרו פה […]

לְרֶגֶל מוֹמוּלַדְתָּהּ הַשִּׁבְעִים וּשְׁתַּיִם שֶׁל גַּחַ״א {מַשְׁמָע, גִּבְעַת־חַיִּים אִחוּד, בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת} אֵל קוּדְס עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בְּמַאִי, סִימֶן טוֹף וּמַזֶּל טוֹף –  גַּחַ״א ״וִּיז מִי״. אֲנִי אוֹהֵב אֶת דְּשָׁאַיִךְ, וּמַעֲלֶה חִיּוּכֶךְ –  כְּטַל רֵטוֹב, עֲרֵב, מְחַבֵּק וְנָעִים עֲלֵי  כָּרִי דֶּשֶׁא קָצוּר. גַּחַ״א ״וִּיז מִי״,  גַּחַ״א/ אֵל קוּדְס ! בִּשְׁבִילִי אָתְּ בֵּיתִי  הָרִאשׁוֹן בַּמּוֹלֶדֶת – וְאוֹתִי כְּאֵשׁ […]

כשהחל להתפתח רעיון הארכיון הקיבוצי, עלה גם העניין בראיונות עם חברים ותיקים אודות עברם האישי, המשפחתי, הקיבוצי והלאומי. בגבעת-חיים איחוד התמסד הארכיון מאוחר יחסית כשפינדה וזאבה הספיקו לראיין מעט חברים, בעיקר על אירועים וציוני דרך. כשהוקם מבנה המנהלה, הוקצה בו מקום לארכיון ודינה (שפריר) ורטהיימר החלה בתהליך מסודר של ראיונות אישיים עם חברי הקיבוץ. עזרה […]

בראשית שנות השישים הגיע לקיבוץ נער שהפך מאוחר יותר לאחד ממתי-המעט אותם עיטרה מדינת ישראל בעיטור הגבורה. לקראת יום הזכרון, גידי שקדי מספר על אסא קדמוני אסא היה פורק עול משחר נעוריו ולכן נפלט מכל מסגרת. לגבעת חיים איחוד הגיע בכיתה י"א (מחזור ט') לאחר שנזרק בשל בעיות משמעת מבית-הספר החקלאי "עינות", לשם נשלח עם […]

רציתי לכתוב על מלחמת יום הכיפורים, אבל אחרי 7 באוקטובר, הכל התחרבש. מזמן כתבתי סיפור אלגורי בשם "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי", בו הגורל הוא המוטו המרכזי. היה  שמח גם אחרי שנולדתי, בשנות השבעים, כשהגיעו ילדי וילדות הפרחים לגבעה, לתפוס את בנות ובני האלים. היה פה סקס, סמים ורוקנרול. המתנדבות פשטו חזיות ורחצו עירומות […]

לאחר שהתבקשתי לכתוב כמה מילים על משמעות האורווה עבורי בתור נער, השאלה הראשונה הייתה – למי אני כותב? לאורווה? ליפתח? או בכלל לעצמי? אני חושב שעצם השאלה, מסבירה באופן מסוים את המקום המיוחד והעוצמתי הזה שהשפיע על אין ספור בני נוער בקיבוצנו. האורווה (המקום) – משהו בפשטות המקום ובאינטימיות שלו, אפשר לי להרגיש בבית בכל […]

רציתי לכתוב על מלחמת יום הכיפורים, אבל אחרי 7 באוקטובר, הכל התחרבש. מזמן כתבתי סיפור אלגורי בשם "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי", בו הגורל הוא המוטו המרכזי. היה  שמח גם אחרי שנולדתי, בשנות השבעים, כשהגיעו ילדי וילדות הפרחים לגבעה, לתפוס את בנות ובני האלים. היה פה סקס, סמים ורוקנרול. המתנדבות פשטו חזיות ורחצו עירומות […]

רציתי לכתוב על מלחמת יום הכיפורים, אבל אחרי 7 באוקטובר, הכל התחרבש. מזמן כתבתי סיפור אלגורי בשם "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי", בו הגורל הוא המוטו המרכזי. היה  שמח גם אחרי שנולדתי, בשנות השבעים, כשהגיעו ילדי וילדות הפרחים לגבעה, לתפוס את בנות ובני האלים. היה פה סקס, סמים ורוקנרול. המתנדבות פשטו חזיות ורחצו עירומות […]

הפעם לא מדובר בספורט, לימודים, טיולים לחו"ל או עיסוק במקצוע חדש, אלא בהעלאת זכרונות. אני רוצה להשאיר לעצמי, לילדיי, לנכדיי תיעוד של סיפורי חיי. לא תיעוד ביוגרפי המסכם את כל חיי, לא כסיכום אלא דרך שתהיה קליטה ומעניינת ושתהיה להם הסבלנות לקרוא. בתיעוד ביוגרפי אני עלול לפספס סיפורים מעניינים וחשובים העלולים להישכח במשך השנים. אנחנו […]

אני חוששת כי יש בינינו כאלה שיש להם בעיה בבלוטות הנוסטלגיה וצר לי עליהם. עם זאת, ראוי לבדוק את המושג נוסטלגיה. אולי אני בכלל טועה? אולי לכל אחד יש בלוטות נוסטלגיה אבל לדברים שונים בהחלט? המושג נוסטלגיה נטבע לראשונה לפני יותר מ-500 שנים על-ידי רופא שוויצרי שתיאר את הנוסטלגיה כמחלה של חיילים בשדה הקרב, המתגעגעים […]

הדלקן נפוץ מאוד ובמשך כמעט 40 שנים, הותקן בשבעה מיליון כלי–רכב, ב-35,000 תחנות ב-60 מדינות, אבל מי יודע כי הדלקן הראשון הותקן אצלנו בגח"א והיינו שותפים לפיתוח המוצר?    לרגל סגירתה של תחנת הדלק בקיבוצנו, מעניין לחזור אחורה בזמן ולספר איך תדלקנו את הרכבים והטרקטורים ואיך עברנו לתדלוק ממוחשב. בראשית שנות ה-80 הייתי תמחירן בקיבוץ וממונה […]

זה סיפור על גנן ישראלי צעיר שעבד אצל אלמנה שוויצרית מבוגרת, על משא ומתן קשוח, על אוכל טעים ובעיקר סיפור על סיר יוצא דופן. קצת אחרי שלחם בחווה הסינית והשתתף בכיתור הארמייה השלישית של צבא מצרים, החליט גיורא ידיד לצאת לנשום קצת אוויר אחר, אוויר פסגות של האלפים וטס לשוויץ. "גרתי עם אשתי השוויצרית דאז […]

אבא שלי היה מספר סיפורים מופלא. לא היה נושא או עניין שלא היה לו סיפור לספר עליו, מפוליטיקה ומלחמות והיסטוריה, כללית ועולמית או ישראלית ומשפחתית ועד לכל איש.ה בקיבוץ שהית.ה חולפ.ת על פנינו. חלק מהסיפורים היו אמיתיים מאד ונטועים בקרקע העולם וחלקם מומצאים בני מומצאים, אותם סיפר ברצינות כה גדולה, עד כי לחלקם אני עדיין […]

ענף האבוקדו בגח"א הוקם לפני כ-47 שנים. האבות המייסדים היו מונטי יגר וליונל מייקלס אותם פגשתי כדי לשחזר, במסגרת חגיגות 70 לקיבוץ, איך הכל התחיל. בסיקסטיז היה נסיון כושל לגדל אבוקדו, אבל לאחר שמעברות ובית-חרות הצליחו מאוד בגידול אבוקדו כענף רווחי בעמק-חפר וקיבוצים אחרים הצטרפו לכך, החליטו בוועדת המשק לנסות לגדל אבוקדו בשטחי קובני והעצים […]

איזידור (מילים: שמרית אור, לחן: שלום חנוך). "הֵם קָרְאוּ אֶל רֹאש הָהָר אִיזִידוֹר טִפֵּשׁ הַכְּפָר כֹּה מֻזְנָח וּמְכֹעַר אִיזִידוֹר".   לפני שדרך המוביל הארצי נסללה, הדרך לשטח של גח"א בקאקון, עברה דרך מושב אמץ ודרך מושב נחל ראובן, הנקרא כיום גן יאשיה. השטח החקלאי של איזידור גבל בשטח שנקרא "המאה מזרח". אִיזִידוֹר שנא את חברי […]

לפני כמה שבועות שלחה לי חברה צילום מסך מתוך עמוד האינסטגרם של מפורסמת כלשהי. היא צולמה עם בנה, מביטה מעבר לגדר ומתבוננת בחיות בכלובים וכתבה: "שישי בטבע עם החיים שלי" ותייגה את מיקומה  "לגעת בחיות גח"א". כמו שתי בנות משק שידעו תורנות שבת אחת או שתיים בהאכלה, גיחכנו יחד על התפיסה שחיות מעבר לגדר או […]

כאשר הייתי ילדה, עלו השופלים הראשונים על השטח של "הנקודה החדשה", גבעת-חיים איחוד (שם שניתן מאוחר יותר, לאחר התלבטות). הייתי הולכת עם אבא, ישראל כץ, לראות את העבודה בגבעה וזה היה מרגש ומסקרן. אני זוכרת את הנטיעות של ט"ו בשבט הראשון בנקודה החדשה, עוד לפני הנחת אבן הפינה. היה מרגש מאוד, הלכנו ברגל מהמאוחד לשטח […]

ליד בית הלוי/ קובני, יש שתי גבעות. אחת מהן – הקירחת – נקראה "גבעת אליעזר", על שם אליעזר  שהגיע מכפר סאלד. הוא היה "הפלחניק" הראשון של גבעת חיים איחוד. אחרי הפילוג בשנת 1952 והקמת הקיבוץ, חילקו את הקרקעות. האיחוד זכה בגבעה שנקראה "השיחים" ובגבעה חשופה נוספת מזרחה משם, בשטח קובני. על ראש הגבעה שנקראה "השיחים" […]

אומרים שהיה כאן שמח: במלאת 70 לגבעת חיים איחוד, מספר דן שגיא על מציאות חייהם של הילדים בחברת הילדים בקיבוץ ועל הילדות כהכשרה לחיי קיבוץ  בשנים עברו, אמורה הייתה חברת הילדים להיות קיבוץ אוטונומי של הילדים והנערים בקיבוץ, מעין קיבוץ בזעיר אנפין. היו שם ממלאי תפקידים מבין הילדים (כולל ילד/נער שהיה מזכיר חברת הילדים) ועדות […]

אח שלי שעורך את העלון שאתם מחזיקים, מבוגר ממני ב-15 שנים (זה לא מעט (יש בינינו שני אחים נוספים) אבל בואו נודה, גם לא המון) והוא אוהב לתאר באופן ציורי את ילדותו באוזני, כאילו התרחשה בימי הביניים. לפי תיאוריו הם היו עניים, מסביבם רק טבע פראי, בחדר האוכל הגישו אוכל שכבר לא קיים בימינו, חברת […]

  חורפים רבים עברתי: בוץ ושלוליות בכפר סאלד, סחף אדמה בנקודה החדשה בגבעת חיים והתקשורת לא פיזרה איומים לקראת סופה מתקרבת והכל היה כאילו מובן מאליו – בחורף קר ובקיץ חם. כשניסיתי להיזכר איך בעצם שרדנו את החורפים של תחילת שנות החמישים, הבנתי שאני לא זוכרת שהיה לנו מעיל חם אי פעם. לילדים הקטנים היו […]

הסרט הדוקומנטרי "קופסה כחולה", הופק לפני כשנה בישראל, קנדה ובלגיה ומספר את סיפורה של הקרן הקיימת כפי שהוא שזור בביוגרפיה של יוסף וייץ, על בסיס מחקרה (עם שותפים) ובבימויה של נינתו, מיכל וייץ. הסרט מגלה כי רכישת האדמות ליישוב היהודי והמדינה שבדרך ע"י הקרן הקיימת, יצרה בנוסף לתרומה המונומנטלית לישראל ולעם היהודי, גם הרס, טרנספר […]

לכבוד שנת ה-70 לגבעת חיים איחוד, גידי שקדי סוקר את ההיסטוריה המקומית, מאז ועד היום   פראנטו מהמאוחד סיפק לכפר החושות של הבדואים מים וגם קצת חשמל. הבדואים שכנו על הדיונה מצפון לגבעת ארלוזורוב, היום מרפאת לב הפרדס. הבדואים ברחו או גורשו בזמן מלחמת 1948. בשנת 1952 היה המפץ הגדול, הפילוג. יותר מפילוג אידיאולוגי, הפילוג […]