הופתעתי מאוד מקבלת "תפוז הזהב" מהיידי אכן, הרביתי בפעילות בתיוק מאמרים לארכיון. העבודה הראשונה הגדולה הייתה "סיפור חיים בגבעת חיים" אשר נכתב בידי גרי בר שלום, אשר תיאר בכתב יד יפה להפליא, את 20 השנים הראשונות של גבעת חיים בין השנים 1932-1952 ואת קורותיו מיום עלייתו ארצה ולפני כן ועד הפילוג. העתקתי 190 עמודי מחשב, […]

גידול סוסים בשנות השלושים – "יפתח לא היה הראשון" בחפשנו מקורות פרנסה הצליח אוטו קפקא שלנו בקשריו עם היהודי היחיד שהיה ב"חיל הספר" (.Trans Jordan Frontier Force (T.J.F.F – יחידה בריטית שחייליה ושוטריה היו בדואים, צ'רקסים ודרוזים. רק הווטרינר היה יהודי. אתו נפגש אוטו והוא הסכים להקים בקבוץ תחנה לגידול סוסי רכיבה לחייל. לשם כך […]

 גרי ברשלום, מוותיקי גבעת-חיים, כתב על מיגון הקיבוץ בזמן מאורעות 1936. "ב-17 לאפריל 1936 הגיע אושרק'ה אלינו לגבעת חיים (מעבר לכביש), אסף אותנו סביב מכוניתו, וסיפר כי ביפו רצחו כ-20 יהודים ויש להתכונן להגנת הקיבוץ. לא הבנו מאומה בהגנת יישוב וגם לא עלה בדעתנו לפנות לאחרים ולשאול (הרי ידענו הכול…) כולנו קראנו את פרק ד' […]

כשרון עמד לסיים כתה ח' בבית הספר נראתה לנו אפשרות להמשך לימודים בבית ספר מקצועי בנתניה. רון, יחד עם חברו גבי בנאי, עמדו בבחינות החיצוניות, והם נמצאו ראויים להמשך הלימודים שם. באותה תקופה, בביה"ס בגבעת חיים, היו כיתות המשך. כלומר למדו עד כתה י"ב, וגם תלמידים מקיבוצים אחרים נשלחו ללמוד כאן, כמו מעין-צבי, משמר השרון […]

לצד שורת הצריפים בחדרה עדיין עומד בית החקלאים. בדמיוני, חזרתי שבעים שנה אחורה, וראיתי ילדה כבת 10-12, מביטה במבנה, מהחלון שבבית ממול (בית הדואר), מעל בית המרקחת נגבי של היום. יכולתי לעקוב אחר הנעשה בבית החקלאים, והפעילות שם הייתה רבה. ערב-ערב בשעה שש, היה מסדר צבאי, לעתים בנוכחות קצין בריטי, בחצר הבית. הגפירים, הנוטרים, יצאו לשמירה בגבולות […]

 בתמונות מחדרה הקטנה מופיעה שורת צריפים, שהייתה במרכז חדרה, ליד בנק הפועלים של היום. זהו ממש נוף ילדותי. בילדותי גרתי מול הצריפים האלה, בבניין בן שלוש קומות בשנים 1950-1934. אחד מבתי הקומות הראשונים בחדרה, ברחוב הרברט סמואל. אנו גרנו בקומה שניה, דירה ומרפאה של אבי שהיה רופא. ממול הייתה שורת הצריפים, (בתי עץ קטנים, אולי […]

עלינו ארצה מגרמניה בשנת 1933 עם עלית היטלר לשלטון, ומיד הגענו לחדרה. אני הצטרפתי לגן הילדים היחידי במושבה עם הגננת האגדית בחדרה – מרים. מגן הילדים אינני זוכרת הרבה, אך עלי לציין את חג הפורים. לקראת החג הגננת שאלה כל ילד לאיזו חיה הוא רוצה להתחפש (בנושא חווה חקלאית). אני עדיין לא ידעתי עברית היטב, […]

 אבי ד"ר רוזנבוש, היה רופא בחדרה. באחד הימים, בימי המאורעות (ראה בתוכנו הקודם), התקשר מר א. לבזובסקי, איש הקרקעות והמים, לאבי ובקש ממנו להתלוות אליו כרופא, לטפל בשיך ערבי חולה, באחד הכפרים בואדי ערה, היות והוא צריך לגמור איתו עסקת קרקעות. המדובר בקרקעות מענית, ברקאי, ומקורות המים באזור. הקצין היהודי מיטלמן, שהיה מפקד משטרת חדרה, […]

בשנת 1936 פרצו ה"מאורעות". כיום, התלמידים לומדים על תקופה זו כ-"המרד הערבי", כנגד הבריטים, אך למעשה היו רוב פעולות הפיגוע, נגד היישוב היהודי. הישוב בכל הארץ סבל, החל מתל-אביב- יפו ועד לישובים הקטנים ובדרכים. באופן יחסי למספר היהודים בארץ, היו קורבנות רבים, ומדי יום מסגרת שחורה בחזית העיתון ("דבר"). אני גרתי בחדרה, וזיכרונותיי מתבססים בעיקר […]

עם מותה של רבקה מלי ז"ל עלה בזכרוני חג העשור למדינה בשנת 1958. בתחילת אותה שנה, קיבלנו לקיבוץ קבוצת עולים, רובם מפולין. הם היו ניצולי שואה אשר התחילו לבסס את חייהם בארץ. במוסדות המדינה החליטו לחוג את יום העצמאות כ"חג העשור, עם חגיגות-עם גדולות בערים ומצעד צבאי בירושלים (המחולקת עדיין) למרות שעדיין היה איסור להכניס […]

 למטבח היה מקום מרכזי בחיינו המשותפים – כי כולם השתמשו בו, וכי רובנו עבדנו בו תקופה קצרה או ארוכה והינו מעורבים בכל הנעשה בו. למרות ההמוניות בריכוז של 500-300 אוכלים, הייתה תשומת לב ויחס לכל פרט ופרט. אפילו הצעירים ששבו אלינו נהנו בילדותם מ"מטבח ילדים" ו"מטבח תינוקות".ולכן אמשיך ואתאר את הפינות הקטנות של המטבח הגדול. […]

 המטבח הוא נושא חשוב בהיסטוריה של הקיבוץ ולכן בחרה מרים לפרוס אותו על פני כמה גיליונות. הנה לפניכם החלק הראשון. עם הקמת הנקודה הוקם חדר-האוכל בצריף עץ אשר כדוגמתו הובאו בתקופה זו משוודיה ביזמת ישראל כ"ץ האגדי (סבא של תמר). הוא הורחב וצורתו הייתה כשל תיבת נח. לידו נבנה המטבח, במבט לעתיד, כמעט בגדלו הנוכחי. […]

והנה פגש אותי אחד ממפקדי ה"הגנה" בחדרה, שהכרתי מאז, ובבהלה צעק: איפה הג'יפ שלי…? לפי ההוראות פניתי לקרוא לאחראי, ובהמשך נשמעו צעקות וויכוחים גם מפי שניהם. אותו אדם, שהיה שומר שדות בחדרה, חשב לנצל את מצב התוהו ששרר, ולהשתלט על עדר הבקר הדל של הכפר מנשיה.

התנאים לא היו "דה-לוקס", אך סביר לקיום. התמורה הייתה : ע ב ו ד ה.