ועוד: מאחר שהקיבןץ הוא קהילה שיש לה גם הכנסות משותפות, שחלקן בא מהמס שמשלמים החברים, הרי אופן פרנסתם משליך על כל חברי הקהילה. לדוגמה, אם יש חבר שמתפרנס מהביביתון ישראל-היום, או מחברת כוח-אדם הרי בדיעבד הוא גורם לכלל החברים ליהנות מאותו כסף, אם נרצה ואם לא..ואם שביט הטא קםיטליסט, הרי של לרצוני הוא עושה גם אותי לקפיטליסטית. ואפשר לפתח את הנושא עוד ועוד. נראה לי שבזאת אני מספקץ חומר ל"תהליך ההסכמות". והעיקר שתהיו בריאים.

מסכים עם כל מילה. אני מקווה שדברים באמת יתחילו לזוז ולהשתנות לטובה, לצערי הרב, אני לא מאוד אופטימי, יש לנו עוד דרך ארוכה.

חלק גדול מהציבור עדיין נטוע בחינוך שקיבלנו "בקיבוץ השיתופי". תפיסת עולם בה חברי הקיבוץ הם ווסלים, ההנהלה מורמת מעם, אין תחום בחיי החבר שהוא "מחוץ לתחום" וכל החלטה שעוברת בהצבעת אספה כשרה וסופית. עיקר האתגר היום הוא ניפוץ תודעה זאת שאין לה יותר אחיזה במציאות והיא מביאה עלינו רק ריב ומדון.

עלינו להפנים את רוח הזמן ולשרטט מחדש את גבולות המחנה, איפה מתחילה ואיפה נגמרת סמכותו של הקיבוץ בהתערבות באורחות חייו של החבר והתושב. גבולות אלו אינם תוצר של החלטה, תהליך הבנות או הצבעת אספה אלא הגבולות המעשיים של מגבלת הכוח לכפות על חבר החלטות המשפיעות באופן מהותי על אורחות חייו בניגוד לרצונו. מהות זו נגזרת מההחלטה לסיים את פרק הקיבוץ השיתופי בגבעת חיים, החלטה שהתקבלה לפני שנים ועיקרה העברת האחריות של החבר/ה לכלכלה עצמית. מהות זו התחזקה והשתרשה ביתר שאת בקליטת משפחות רבות (אנו ביניהן) שבאו לגור כאן בשביל איכות חיים, לא מתוך אידאולוגיה ולא כדי לקחת חלק בקומונה/קהילה סוציאליסטית.

על כך נכתב בתלמוד הירושלמי (מסכת ברכות): "יום תעזבני יומיים אעזבך" או בעיבוד קצת יותר עכשווי של מאיר אריאל: "תעזבהו יום יעזבךּ יומיים. העגלה נוסעת אין עצור. קפצת ממנה היום, חלפו שנתיים והנה נשארת מאחור"… אומר, העניין עובדה מוגמרת, צריך להסתכל קדימה איך עושים הלאה יותר טוב ולא מה היה, מי קיבל, מי הבטיח ומי אמר למי מה. על ההיסטוריה לא ניתן להשפיע, רק על ההווה והעתיד.

מקומה של גבעת חיים כקיבוץ מתחדש הוא לתת שירותים לתושבי המקום ולנהל את הנכסים המשותפים, זהו, כאן עובר הקו! הימים בהם הקיבוץ ניהול את חיינו עברו (לטוב ולרע). ההבנה שביום שהקיבוץ הופרט חשבון הבנק שלנו, הילדים והבית הם מחוץ לתחום טרם חלחלה והוטמעה אצל רבים והיא בעוכרינו, לא שום דבר אחר. עד שהבנה זאת לא תוטמע נשאר תקועים. החלטות הפולשות לקניינו של החבר שלא ייעצרו כבר באספה ייעצרו בבתי המשפט או בחוסר נכונותם של חברים לשתף פעולה, "לקחת חלק במשחק" ולקיים החלטות. זאת אינה נבואת זעם אלא תיאור המציאות והשתלשלותה כפי שראינו בשנים האחרונות. אם נדע להפנים זאת, נדע גם לפתור את יתר הבעיות לרבות קליטה, בנייה ופיתוח כלכלי. זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה, הכול בראש.

שנה טובה וגמר חתימה טובה.