<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?><rss version="2.0"
	xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/"
	xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/"
	xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom"
	xmlns:sy="http://purl.org/rss/1.0/modules/syndication/"
	
	>
<channel>
	<title>
	תגובות לפוסט: על פחד וכעס או אפשר גם אחרת / איתי גילה	</title>
	<atom:link href="http://betochenu.ghi.org.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%97%D7%93-%D7%95%D7%9B%D7%A2%D7%A1-%D7%90%D7%95-%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8-%D7%92%D7%9D-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94/feed/" rel="self" type="application/rss+xml" />
	<link>http://betochenu.ghi.org.il/%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%97%d7%93-%d7%95%d7%9b%d7%a2%d7%a1-%d7%90%d7%95-%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%92%d7%9d-%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%99-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%94/</link>
	<description>עלון הרשת, גבעת חיים איחוד</description>
	<lastBuildDate>Tue, 06 Oct 2015 08:29:14 +0000</lastBuildDate>
	<sy:updatePeriod>
	hourly	</sy:updatePeriod>
	<sy:updateFrequency>
	1	</sy:updateFrequency>
	<generator>https://wordpress.org/?v=6.3.3</generator>
	<item>
		<title>
		מאת: ארנון לפיד		</title>
		<link>http://betochenu.ghi.org.il/%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%97%d7%93-%d7%95%d7%9b%d7%a2%d7%a1-%d7%90%d7%95-%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%92%d7%9d-%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%99-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%94/comment-page-1/#comment-1157</link>

		<dc:creator><![CDATA[ארנון לפיד]]></dc:creator>
		<pubDate>Tue, 06 Oct 2015 08:29:14 +0000</pubDate>
		<guid isPermaLink="false">http://betochenu.ghi.org.il/?p=4522#comment-1157</guid>

					<description><![CDATA[היי איתי. אני לא ממש מכיר אותך (אבל את אמך דווקא כן), והסוגיה לא ממש רלוונטית לי אישית, אבל התחושה והטענה שלך כ&quot;כ צודקות ובמקומן, שאיני יכול שלא להגיב, ולו יכולתי, הייתי מחבק אותך באמפטיה. מה הייתי עושה במקומך, באותה התכנסות? הופך שולחן.  פשוטו כמשמעו. כמה מדהים הטבע האנושי: כל אותם שהכרנו בנעוריהם התוססים (והכרתי!) כאנרכיסטים, חתרנים, אנטי-ממסדיים ושואלי שאלות, הופכים ברבות השנים לאנשי ממסד ש&quot;אין להם זמן&quot; להתעכב על קטנות ועל שואלי שאלות. תזכור להזדמנות הבאה, אם תהיה? להפוך שולחן ברעש גדול. שום צליל אחר לא מצליח לחדור את עור תוף ואת קרום הלב שהתעבו ונאטמו.]]></description>
			<content:encoded><![CDATA[<p>היי איתי. אני לא ממש מכיר אותך (אבל את אמך דווקא כן), והסוגיה לא ממש רלוונטית לי אישית, אבל התחושה והטענה שלך כ&quot;כ צודקות ובמקומן, שאיני יכול שלא להגיב, ולו יכולתי, הייתי מחבק אותך באמפטיה. מה הייתי עושה במקומך, באותה התכנסות? הופך שולחן.  פשוטו כמשמעו. כמה מדהים הטבע האנושי: כל אותם שהכרנו בנעוריהם התוססים (והכרתי!) כאנרכיסטים, חתרנים, אנטי-ממסדיים ושואלי שאלות, הופכים ברבות השנים לאנשי ממסד ש&quot;אין להם זמן&quot; להתעכב על קטנות ועל שואלי שאלות. תזכור להזדמנות הבאה, אם תהיה? להפוך שולחן ברעש גדול. שום צליל אחר לא מצליח לחדור את עור תוף ואת קרום הלב שהתעבו ונאטמו.</p>
]]></content:encoded>
		
			</item>
	</channel>
</rss>
