הטענה של אמיל שאף אחד אף לא חונה בחניון שמול המרפאה היא מוגזמת, אבל אין ספק שהשימוש הנמוך כיום בחניון מטיל ספק בכדאיות בנייתו.

הטיעונים נגד הבניה שם, לא היו ש"כל הרחבה היא צמצום" (אם כי אין ספק שנוח להתייחס רק למשפט הכללי הזה) אלא ש:
א. יש רק שני בתי מגורים שהמרחק לחניון זה יותר קצר עבורם מאשר למגרש החניה הקרוב. גם לתושבים בבתים אלו כנראה לא כדאי שיהיה מגרש חניה מול ביתם.
ב. הרחבת הכביש באיזור זה מעודדת תנועה במרכז הקיבוץ וקוטעת צירי תנועה רגליים מרכזיים.
ג. עוד הרבה טיעונים משניים נגד הרס הנוף הקיבוצי וכו'.

לצערי, גם אני רחוק מלהיות "קדוש", ומצאתי את עצמי נוסע בכביש זה מאז הרחבתו, דבר שמעולם לא עשיתי לפני כן. כמו שציינתי כבר, הרחבת תנועה היא מנגנון שמגביר את עצמו, כיוון שלאף אחד אין חשק ללכת ברגל או לדחוף עגלול ליד מגרש חניה.

שמעתי מהרבה אנשים שהעבודה שם "לא כל כך נוראית" בעצם, ואני מסכים שזה נכון – אבל גם כפר יונה, חרב לאת או אליכין הם "לא כל כך נוראים" – אלו פשוט ישובים מסוג שונה, צפופים פחות, שבהם התנועה ברכב היא התנועה המרכזית – לפני שאנחנו משליכים לפח את צורת החיים שלנו טיפין טיפין, בואו נחשוב רגע על ההשלכות החברתיות והסביבתיות.

בוודאי שלכל מי שעושה עבודה טובה (בתשלום או לא) מגיעה ברכה. הוויכוח כאן אינו על איכות העבודה אלא על נחיצותה והיקפה. ואגב, הקישור שאתה עושה בין השניים מעיד על בלבול מסוים אצלנו בין יוזמי ומבצעי העבודות – שתי פונקציות שראוי להפריד אותן מסיבות מובנות.

שבת שלום
יואב מורג.