<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?><rss version="2.0"
	xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/"
	xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/"
	xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom"
	xmlns:sy="http://purl.org/rss/1.0/modules/syndication/"
	
	>
<channel>
	<title>
	תגובות לפוסט: על האתוס / ליאור אסטליין	</title>
	<atom:link href="http://betochenu.ghi.org.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%95%D7%A1-%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%A1%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9F/feed/" rel="self" type="application/rss+xml" />
	<link>http://betochenu.ghi.org.il/%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%aa%d7%95%d7%a1-%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%a1%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9f/</link>
	<description>עלון הרשת, גבעת חיים איחוד</description>
	<lastBuildDate>Sat, 01 Jun 2024 07:32:28 +0000</lastBuildDate>
	<sy:updatePeriod>
	hourly	</sy:updatePeriod>
	<sy:updateFrequency>
	1	</sy:updateFrequency>
	<generator>https://wordpress.org/?v=6.3.5</generator>
	<item>
		<title>
		מאת: רעיה מירון		</title>
		<link>http://betochenu.ghi.org.il/%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%aa%d7%95%d7%a1-%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%a1%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9f/comment-page-1/#comment-1867</link>

		<dc:creator><![CDATA[רעיה מירון]]></dc:creator>
		<pubDate>Sat, 01 Jun 2024 07:32:28 +0000</pubDate>
		<guid isPermaLink="false">http://betochenu.ghi.org.il/?p=15810#comment-1867</guid>

					<description><![CDATA[מלה על ההבדל בין אתוס למיתוס.
 אתר הזיכרון שיניב בכשרונו ואצילות נפשו הצליח לשמור על ייחודו ויופיו המקורי ובכך גם על האתוס, אינו דומה לבית וינה שהפך עם השנים למיתוס. כלומר לאגדה, לסיפור מעשה הזכור כמרכז תרבותי שוקק חיים שהיום הפך ל&#039;פיל לבן&#039; המעורר רק עצב ותיסכול. כך גם הבריכה הפכה למיתוס.  היתה פעם בריכה קיבוצית, פתוחה לכל עבר, שבמרכזה אי עליו מתגודדים הנערים במשחק הזכור &#039;מלך האי&#039;, מקום בו בילינו את קייצנו שעות רבות ונעימות, מסביבה דשא עשב טבעי וכל מתרחציה מוכרים זה לזה. 
האתוס הופך למיתוס כשהוא מאבד את מקוריותו.]]></description>
			<content:encoded><![CDATA[<p>מלה על ההבדל בין אתוס למיתוס.<br />
 אתר הזיכרון שיניב בכשרונו ואצילות נפשו הצליח לשמור על ייחודו ויופיו המקורי ובכך גם על האתוס, אינו דומה לבית וינה שהפך עם השנים למיתוס. כלומר לאגדה, לסיפור מעשה הזכור כמרכז תרבותי שוקק חיים שהיום הפך ל'פיל לבן' המעורר רק עצב ותיסכול. כך גם הבריכה הפכה למיתוס.  היתה פעם בריכה קיבוצית, פתוחה לכל עבר, שבמרכזה אי עליו מתגודדים הנערים במשחק הזכור 'מלך האי', מקום בו בילינו את קייצנו שעות רבות ונעימות, מסביבה דשא עשב טבעי וכל מתרחציה מוכרים זה לזה.<br />
האתוס הופך למיתוס כשהוא מאבד את מקוריותו.</p>
]]></content:encoded>
		
			</item>
		<item>
		<title>
		מאת: שוש צביון		</title>
		<link>http://betochenu.ghi.org.il/%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%aa%d7%95%d7%a1-%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%a1%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9f/comment-page-1/#comment-1866</link>

		<dc:creator><![CDATA[שוש צביון]]></dc:creator>
		<pubDate>Thu, 30 May 2024 11:59:57 +0000</pubDate>
		<guid isPermaLink="false">http://betochenu.ghi.org.il/?p=15810#comment-1866</guid>

					<description><![CDATA[לכל איש יש שם,
שנתנו לו אביו ואימו.
ואתה יניב חלקת כבוד מיוחד ברגישות ומקצועיות לכל איש ואיש שאת זכרו אנו כואבים.
תודה לך.]]></description>
			<content:encoded><![CDATA[<p>לכל איש יש שם,<br />
שנתנו לו אביו ואימו.<br />
ואתה יניב חלקת כבוד מיוחד ברגישות ומקצועיות לכל איש ואיש שאת זכרו אנו כואבים.<br />
תודה לך.</p>
]]></content:encoded>
		
			</item>
	</channel>
</rss>
