ביקשתי לראיין את יותם סיטון, היות והוא בחור "על הכיפאק" ומקרה נדיר בתקופה האחרונה של בן גח"א העובד במערכת החינוך הבלתי פורמלי.

מעבר לשיחתנו על חינוך, הרי שהערך המוסף של דבריו הוא חלקו במלחמת "חרבות ברזל" מאז 7 באוקטובר, עליו הוא הסכים לדבר כאן. הוא אחד מני רבים שלקחו חלק במלחמה מחמולת גושן, סיטון, אשל, גיא ומרציאנו. 

הוא בנם של הילה ומשה סיטון, נכדם של ימימה וברוך גושן ואחיהם של סתיו, ים ואיתמר וכאמור הוא עובד כעת במרכזוני הילדים מכיתות ה' ועד כיתה ט'.

שאלתי אותו על דרכו עד כאן.

"בנעורי אהבתי מאוד לנגן, הייתה לי אפילו להקה והיינו מופיעים מדי פעם ואהבתי את הנעורים בקיבוץ ואת החינוך החברתי. לאחר שסיימתי י"ב יצאתי לשנת שירות בכפר הנוער החקלאי 'כדורי' והדרכתי את שכבות ז'-ט'. אלה היו שכבות של נוער מעורב ממגזרים שונים ומגוונים בחברה הישראלית וזו הייתה שנה מדהימה, מלאה באתגרים ומעט שעות שינה". 

יותם התגייס לצה"ל בנובמבר 2019 והגיע לקורס מדריכי צניחה. הוא עשה  טירונות צנחנים בבא"ח צנחנים עם גדוד 101 וכשסיים עבר לבסיס "מרום" הנמצא בתל נוף ושם התחיל את  קורס מדריכי הצניחה. אחרי כמה צניחות רגילות וכמה צניחות חופשיות, הוא הבין שזה לא בשבילו וביקש לעבור ליחידה קרבית בחטיבה.

השלב הבא היה יחידת בית-הספר לניוד מבצעי, כאשר בשגרה אחראית היחידה על הכשרות הניוד בצבא ובמצבי חירום זו היא יחידת ניוד מבצעית לכל דבר ועניין. הוא עבר קורסים של נהיגה מבצעית, רכבי בט"ש ממוגני ירי, משאיות הנושאות חומר נפץ וסיים את המסלול ביחידה לאחרי יותר משנה. "סיימתי את המסלול כמצטיין מופת ועליתי לסדיר. במהלך השירות שלי הייתי מפקד של קורס הנהיגה המבצעית ואפילו מדריך ראשי במדור נהיגה מבצעית. בסוף השירות תפקדתי כמפקד מסלול וגם יצא לי להילחם במבצע 'שומר החומות'". 

אבל מתברר שזו הייתה רק חזרה גנרלית. "בבוקר השבת של 7 באוקטובר, התעוררנו, אבישג בת הזוג שלי ואני, מוקדם מטלפון שהיא קיבלה מאמא שלה שאמרה 'יש מלחמה'. התארגנתי מהר, ארזתי תיק ובסביבות השעה 11 כבר הייתי בצאלים בכיוון יציאה למשימות בעוטף. לצערי או למזלי, תלוי מתי שואלים, פגעה רקטה של חמאס בבסיס ושרפה שלוש מכולות של ציוד לחימה, ציוד קשר ועוד מכולה של תרומות. נשרפו גם לא מעט כלי-רכב, מה שעיכב את ההתארגנות והיציאה. אחרי כמה משימות בעוטף עזה, נשלחתי למשימה שנמשכה כחודש בצפון, עם יחידת הלוט"ר (לוחמה בטרור) ויחד איתם, תפקדנו בתור צוות התערבות לאירוע בני ערובה או תקיפה מכיוון לבנון. לאחר מכן ירדתי חזרה לדרום ושם, גם בשיתוף יחידת הלוט"ר, עשינו כמה משימות חוצות גדר כמעט כל לילה והיינו אחראים, בין היתר, על בטחון ושמירה על יישובי העוטף. החוויה הייתה לא פשוטה, אבל התחושה שכל חבריי מהקיבוץ ואחי הגדול נלחמים גם הם, נתנה לי את הדחיפה הגדולה להמשיך כל הזמן". 

לשאלה על תפקידו כעת וגם לפני המלחמה, הוא עונה: "אני מדריך בחינוך החברתי בקיבוץ במרכזונים של ה'-ו ושל ז'-ט ואוהב מאוד את העבודה עם הילדים וגם את התפקיד. גדלתי פה כילד ונער ותמיד אהבתי מאוד את הקיבוץ ככלל ואת החינוך בפרט, כך שרציתי להביא את עצמי למקום הנהדר הזה שנקרא 'החינוך בגבעת חיים איחוד'. אחרי שסיימתי את המילואים, האתגרים הגדולים היו לעשות ניתוק חד של הסיטואציה ושינוי בהרגלים שנוצרו במלחמה. לשמחתי, היום אני כבר הרבה פחות מרגיש את זה וממש חש שחזרתי למסלול עם הילדים והנערים". 
אני שואל אותו שאלה מרכזית בהוויית בני הנוער כיום – איך מנתקים את הילדים מהמסכים אליהם הם כל-כך מרותקים? 

"בגילאי ה'-ו', הילדים יודעים שכאשר הם מגיעים למרכזון הם שמים את הטלפונים בסלסלה בצד ולא נוגעים בהם במהלך היום והאמת? הם נהנים מזה מאוד. הם משחקים בפנים ובחוץ ואנחנו לא מרגישים שיש להם צורך להגיע למסכים. נערות ונערי כיתות ז'-ט' בוגרים יותר ולכן המרכזון מחולק לחלק בו הם חופשיים יותר. הם בוחרים לפעמים להיות בטלפונים, אבל לרוב עסוקים מאוד בפעילויות ופרויקטים בקיבוץ, במרכזון ובכלל". 
יותם נמצא בקשר טוב עם הורי הילדים והנערים, כי לדבריו הקשר עם ההורים חשוב מאוד לילדים, להורים וכמובן שגם לו. 

לבסוף, שאלתי אותו על השוני בין האופן בו גדל לתקופה הנוכחית בחינוך הבלתי פורמאלי בקיבוץ.

"השינוי העיקרי בין התקופה בה אני הייתי במסגרת זו, לנער בתקופה הנוכחית, הוא באמת ההתמכרות למסכים. בתקופה שלי פחות היינו עם הראש בטלפון, אבל חוץ מזה התקופות דומות מאוד, המסורות נשמרו, הפרויקטים נשארו ובאמת יש דברים רבים המזכירים לי את התקופה בה אני הייתי נער". 

ומה הן תוכניותיו לעתיד? "אני לא יודע אם אני רואה את עצמי ממשיך בתחום החינוך. אבל כל עוד אני שם, אני נהנה מאוד מהעבודה ואני מרגיש משמעותי מאוד בתהליך עם הנערות והנערים. אני משתדל שלא לבחור בדרך הקלה והנוחה עבורם ובאמת מנסה לאתגר אותם, כך שיחד איתם אני חווה אתגרים בפרויקטים שאנחנו בוחרים לעשות".