1968, 1970, 1971, 1972, 1973, 1974, 1975, 1977, 1978, 1979 1981, 1982, 1983, 1984, 1985, 1986, 1987, 1988, 1989, 1990 1991

אם אתם זקנים מספיק אתם בוודאי זוכרים כי פעם, הרבה לפני היות "הקהילה" כשעוד עמד פה קיבוץ, הייתה כאן קבוצת כדורמים אימתנית שהטביעה כל יריבה, בכל בריכה.

בכל השנים המצויינות פה למעלה היא לקחה את אליפות המדינה וכשאני מגיע למשרדי המועדון, אני עומד ומביט על עשרות הגביעים, המגינים והתעודות (ראו תמונה) הניצבים שם ושואגים בדממה את הסיפורים על כך.

ואז הדלת נפתחת ונכנס אחד מהקבוצה ההיא, שהוא אולי אחד מהאחרונים בהם שעדיין עוסק בכדורמים ולא תאמינו, יש לו תוכניות להחזרת עטרה ליושנה.

בגיל 67, בני לנג מתהדר בתואר "המנהל המקצועי של הפועל גבעת חיים איחוד-עמק חפר" והוא עסוק מאוד ולכן, מייד אני מפגיז אותו בשאלה מתי קבוצת הבוגרים תיקח שוב את אליפות המדינה.

"גמרנו מקום שלישי השנה, אחרי גוש זבולון- ואס"א ת"א שזה שיפור מהשנה שעברה. לגבי אליפות? כמו בכל ענף ספורט כיום, הכסף מדבר. למועדון גוש זבולון יש מאחוריו את מפעל 'פלרם' ולכן הם יכולים לקנות את מי שהם צריכים ורוצים – גם זרים ברמה גבוהה וגם בני 17-18 ישראלים. אבל אני מאמין שאם נמשיך לעבוד כמו שאנו עובדים כעת, ניאבק על האליפות בשנה הקרובה".

הסיבה הרשמית בשלה נתכנסנו כאן, היא זכיית קבוצת גילאי 12 באליפות, אבל כמובן שאנו נוגעים בכל אגפי הפעילות של קבוצות הכדורמים כאן.

"בקבוצות הילדים, ילדות, נערים ונערות יש לנו כ-30 שחקנים מגח"א", מספר בני. "בימים אלה אנחנו פותחים קבוצה חדשה גילאי 6-7-8 של בני קיבוץ וחשוב מאוד להדגיש – אנו מחפשים עוד בנות בגילאים השונים שרוצות לבוא ולשחק כדורמים אצלנו".

אפרופו כסף, אני שואל את בני על המודל העסקי. "הילדים משלמים על אימונים ומשחקים והמועצה והמדינה עוזרות, כשאנו בונים על כך שבשנה הקרובה יתאמנו אצלנו מעל 50 ילדים מגח"א. יש לנו אתגר בנושא המאמנים כי חלק מהמאמנים הם חבר'ה צעירים. להיות מאמן, זה הרבה יותר מרק לתת הוראות או להגיד מה לעשות. אצל מאמן טוב, בנוסף להישגים, החבר'ה לא פורשים כי חשוב מאוד והכרחי לוודא שהילד נהנה מהאימון אחרת הוא לא יישאר. אני חונך את המאמנים הצעירים על-מנת להקנות להם את הדברים הגדולים והקטנים שכל מאמן צריך. הצד המנטלי/ארגוני חשוב לא פחות מהצד המקצועי".

"והקיבוץ", אני שואל, "עוזר?".

בני מסתכל קצת בשקט על שורת הגביעים הארוכה ואז עונה. "הקיבוץ נותן סבסוד של שעות בריכה וכמובן שאנו אומרים תודה רבה. אבל הקיבוץ יכול לעזור בדברים נוספים וכמי שניהל שלוש בריכות באוניברסיטת ת"א, אני יודע איך זה עובד. כאמור, יש כעת מעל 50 ילדים מגח"א בכדורמים והקיבוץ צריך לתת את חלקו, לאו דווקא בכסף. אפשר לתת יותר שעות בריכה, אפשר לעצב מודל שונה לשעות בריכה בקיץ מול שעות בריכה בחורף ואפשר דברים נוספים. למשל, עשו כעת קירוי מעל מגרש הכדורסל/כדורגל בגנים, כך שניתן להשקיע גם פה. בקרוב אנו אמורים להיפגש על כך עם ההנהלה".

בני אומר שאת מה שמקבלים בכדורמים, אפשר לראות ולחוש לא רק בבריכה. "אנחנו מחנכים פה את ילדי הקיבוץ להישגיות ויותר מכך – ילד שמתאמן אימון כושר בין שבע לשמונה בערב ואז אימון כדורמים בין שמונה לעשר, לא יסתובב מחוץ לבית אחר כך, הוא יילך לישון. יש ילדים שבשעות האלו פשוט יוצאים מהבית והוריהם לא יודעים היכן הם ומה הם עושים. הכדורמים הוא חינוך משלים למצויינות ואנו יודעים לעשות את זה מעולה, לא צריך שיחזיקו אותנו אבל אנו צריכים תרומה למאמצים".

חשוב לו להדגיש כי כל הפרוייקט הזה לא היה יכול להתקיים בלי ההנהלה המסורה בראשות תום שפע, גילי הדר, טל וההורים הדוחפים מגח"א.

"אם רוצים את המפעל הגדול הזה, שהוא הרבה מעבר לרק ספורט, אפשר למשל ליצור מודל כמו החבר'ה הנמצאים בשנת השירות באורווה וכך להכניס את מאמני  הקבוצות למסגרת כזו, אבל שוב – צריך לבדוק אם בגח"א חושבים שהנושא הזה מספיק חשוב".

אז מה אתם אומרים – זה מספיק חשוב?