הסרט "באבא ג'ון" זכה בפרס אופיר לגמרי בצדק.
אך מי יודע? מי ראה? אני הצלחתי וזכיתי!
סיפור משפחה פרסית במושב עולים בנגב, מגדלי הודים (כמעט בעל כורחם). ציפיות הורים מילדים, דינמיקה בין אחים, בין איש לאשתו והרבה אבק… אי שם בדרום מנסה אב להכשיר את בנו לקחת את ניהול העסק המשפחתי. אמה מה? זה ממש לא בראש של הבן והכיוון שלו שונה לגמרי! נכנס לתמונה הדוד מאמריקה ומעורר מחלוקות ישנות. והשאר – סיפור הסרט. הבימוי רגיש ועדין, עם משחק מצוין של כולם, בעיקר הילד. סצנה לדוגמה: האב והאם מנהלים שיחה שקטה על דרך חינוך הבן תוך שהוא מורט לה את הגבות. רגע אינטימי ורגיש אחד מיני רבים. ללכת ולפרגן!

בווידאו יוקרן "מרגריטה עם קש". סיפורה של נערה מתבגרת בדלהי המסרבת לתת לשיתוק המוחין שלה להגדיר אותה. סיפור רגיש ואינטימי של התבגרות בצל מצב פיזי, כשהאחרון הוא רק רקע. כאבי הלב של גדילה, התבגרות, רגשות ושברון לב כמו כל מתבגר אחר. השחקנית המגלמת את ליילה פשוט מקסימה ושובה! הבימוי והמשחק מצליחים להעביר את התחושות בצורה מוחשית ומשכנעת. פשוט סרט יפה ואמיתי! מקסים! וכל מילה נוספת – מיותרת…